קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת טופורובסקי.
הצעת חוק-יסוד: מגילת העצמאות מונחת בפני כנסת ישראל כדי שנזכור שיש אלטרנטיבה, כדי שנדע שהעתיד שלנו לא מוכרח להיות מריבה וזעם וכאוס – יש אפשרות אחרת. כשאתה טועה בדרך – ויש היום טעות ואובדן דרך מוחלטים – תחזור לנקודת ההתחלה. מגילת העצמאות היא נקודת ההתחלה שלנו – עם אחד, שחייו מושתתים על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.
מגילת העצמאות אומרת לנו, אמרה לנו ביום הראשון לקיומנו, ברגע הולדתנו: במשפחה הזו היהדות היא האבא, והדמוקרטיה היא האימא; היהדות היא המצפן, והדמוקרטיה היא המפה; היהדות היא הלב הפועם, והדמוקרטיה היא השכל הטוב. אנחנו ברגע של בחירה, והיא מונחת כאן לפניכם. האם היהדות והדמוקרטיה ממשיכות יחד, או שהן הופכות לאויבות שנלחמות על נפשה של הארץ הזאת? האם הרגע הזה בחיינו יסתיים בפירוק, בפירוד ובזעם, או שהוא יסתיים בזה שנבחר בחיים משותפים ובטוב משותף, ונכתוב חוקה למדינת ישראל, שהפרק הראשון שלה, מגילת העצמאות, מונח כאן לפניכם?
אני מאמין שאנחנו ממשיכים יחד. זו לא אמונה תמימה. בחודשים האחרונים ראיתי את העתיד הישראלי קורה; עמדתי פה בירושלים בלילה ירושלמי קר וראיתי איך סביבי נוצר הרכב אנושי שלא חלמנו שהוא אפשרי.
בשבוע אחר כך ראיתי אותו שוב בבאר שבע, ואז בנתניה, ואז באשדוד, ואז בתל אביב, ואז ברעננה – ראיתי איך מגילת העצמאות והדגל הכחול-לבן והציונות חוזרים ותובעים את מקומם הטבעי בחיי המדינה הזו; ראיתי איך נראה העתיד שלנו; ראיתי אנשי הייטק שמפסיקים להתעניין באקזיטים, והתחילו להתעניין בגורל המדינה; ראיתי מילואימניקים שהבינו שחלק מהמילואים שלהם הוא להילחם על הדמוקרטיה שלנו; ראיתי ילדי בתי ספר וסטודנטים שיושבים ולומדים את עילת הסבירות, ומהי הוועדה לבחירת שופטים; וראיתי אנשים עם כיפות ואנשים שכל חייהם הגדירו את עצמם כימין, אומרים לעצמם: אבל אנחנו קודם כול דמוקרטים, אנחנו קודם כול אוהבי עם ישראל. ראיתי איך נולד בישראל הרוב הליברלי.
את מה שקרה פה בחודשים האחרונים אין להשיב. הכלים הישנים לא עובדים פתאום – הניסיונות להפחיד, השנאה המבוססת על זיכרונות העבר, מלחמת הזהויות, שמכלה את חיינו כבר שנות דור. הממשלה הזו שחררה בטעות את התקווה הישראלית, את העוצמה הפנימית שלנו. פתאום נזכרנו איך אנחנו נראים כשאנחנו במיטבנו, כשאנחנו מגויסים לטובת מטרה שאנחנו מאמינים בה ולטובת העתיד של הילדים שלנו.
גם בקואליציה יש לא מעט אנשים שמסכימים עם הצעת החוק הזו, והם היו רוצים להצביע בעדה. הם מסבירים לעצמם, ויש מי שמסביר להם למה הם צריכים להצביע נגד, אבל הם כבר מחכים לרגע שבו הם יוכלו להצביע יחד איתנו בעד מגילת העצמאות, בעד מדינה יהודית ודמוקרטית, בעד הטוב המשותף. הממשלה הבאה תיראה ככה, המדינה תיראה ככה, הקיצוניים יידחקו למקום הטבעי שלהם, בשוליים הצעקניים. הרוב הליברלי השפוי הרחב התעורר. מה שאתם רואים בחודשים האחרונים הוא לא תופעה, הוא לא תגובה. זה לא הולך לשום מקום – זה כאן כדי להישאר.
אני מניח פה מולכם את הצעת חוק-יסוד: מגילת העצמאות, כדי שהיא תהיה הפרק הראשון בחוקה הישראלית. אם הקואליציה רוצה להצביע נגד מגילת העצמאות, זה מעיד רק עליה; אם ההצעה תיפול, אני אשים אותה שוב; אם הם יפילו אותה שוב, אני אשים אותה שוב. אני אשים אותה שוב ושוב עד שהיא תעבור. ההצעה הזאת תעבור במוקדם או במאוחר, כי הרוב הליברלי כבר לא מוכן לוותר על המדינה שלו, שהיא יהודית ודמוקרטית, כי רוב מכריע של אזרחי המדינה הם אנשים ישרים והגונים וטובים, שרוצים לחיות פה ביחד. לא ירחק היום וההצעה הזאת תעבור, כי הערתם את עם ישראל. וכשעם ישראל מתעורר, אין כוח בעולם שיכול לעמוד בפניו. אני קורא לכנסת ישראל להצביע בעד מגילת העצמאות. תודה רבה.
551 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.