קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, ראשית, חברי חבר הכנסת חנוך מלביצקי, אני רוצה לברך אותך, להודות לך על הגשת הצעת החוק הזאת, שכפי שתיארת היטב הוגשה על ידך לפני זמן רב ועוכבה מהסיבות שאתה – אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לדבר ככה.
זו הצעה שכאמור לא הובאה לדיון במועד יותר מוקדם בדיוק מהסיבות שאתה תיארת כאן היטב. אני רוצה גם לברך אותך על כך שהגשת הצעה שיצאה מאוד מפורטת, מאוד מקצועית. בדרך כלל בהצעות חוק בקריאה הטרומית לא תמיד יש הקפדה כזאת על כניסה לעומק של הדברים, ואני חושב שזה בהחלט ראוי לברכה וראוי לציון.
חברות וחברי הכנסת, אני מוכרח לומר שבמידה רבה זה עבורי רגע עצוב, בוודאי לא רגע משמח.
אני זכיתי לכהן שמונה שנים, או לפחות מספר לא מבוטל של שנים, כחבר ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין. הייתי חבר המועצה הארצית של הלשכה, הייתי חבר הוועד המרכזי. כיהנתי שמונה שנים כסגן ראש לשכת עורכי הדין, מתוכן שנתיים כממלא מקום ראש הלשכה. אני מכיר את לשכת עורכי הדין היטב, ואני זוכר אותה כגוף שתמיד היו בו בעיות, ותמיד ריחף סימן שאלה על ההצדקה לקיים אותו כגוף שמחייב את החברים להצטרף אליו כתנאי לעיסוק במקצוע עריכת הדין. אבל עם כל בעיותיה של הלשכה לאורך שנים ארוכות, אני חושב שלשכת עורכי הדין ידעה – אדוני היושב-ראש, אני לא מצליח להבין לאן הידרדרנו פה.
חברת כנסת עומדת עם הגב לנואם, מצלמת תמונות באמצע הדיון. מה זה? מה זה?
עם כל חילוקי הדעות שהיו, אני חושב שלשכת עורכי הדין הקפידה במשך הרבה מאוד שנים לעסוק בנושאים המקצועיים, להתמקד בהם. אני כיהנתי, בכל שמונה השנים שבהן הייתי סגן, וכולל השנתיים כממלא מקום, כסגנו של ד"ר שלמה כהן, שעמדותיו הפוליטיות רחוקות משלי מרחק עצום, אבל יכולנו לשבת ביחד, ויכולנו לעבוד ביחד, משום שאנחנו עסקנו בעניינים מקצועיים של עריכת הדין. ובנושאים כאלה – מזכויות עצורים ועד אתיקה מקצועית, ודרך דאגה לרמה המקצועית – בכל הנושאים האלה הייתה בינינו הסכמה עמוקה ושותפות, ורצון באמת לעשות ביחד, אגב, לא רק לטובת ציבור עורכי הדין אלא גם לטובת הציבור כולו, כדי להבטיח שהציבור באמת יקבל את השירותים המשפטיים שהוא צריך לקבל.
לצערי הרב, לא כך הם פני הדברים בתקופה האחרונה. לשכת עורכי הדין הפכה לגוף פוליטי לחלוטין, וכספי דמי החבר הנגבים כחובה מנוצלים למטרות פוליטיות שבינן לבין טובת כלל עורכי הדין אין דבר וחצי דבר.
החלוקה בלשכת עורכי הדין הפכה כבר מזמן לחלוקה פוליטית ולא לחלוקה שמתייחסת לאנשים על בסיס הדיסציפלינות המקצועיות שהם באים מהן, או תפיסות מקצועיות של המקצוע הזה. וכאשר הדבר הזה בא בנוסף לקשיים ולבעיות האמיתיות והבסיסיות שישנם במבנה הלשכה – כפי שהציג אותם קודם, היטב בעיניי, חבר הכנסת מלביצקי, ואני אולי אתייחס אליהם בקצרה בזמן הלא-רב שיש לי – אני חושב שהדבר הזה לא מותיר ברירה, ובוודאי שאינו מצדיק ומאפשר את המשך קיום המצב הקיים והמבנה החריג שאין דומה לו בשום מקצוע אחר.
חבר הכנסת עופר כסיף, אתה יודע, אני, לא רק שלא הבעתי תמיכה באף מועמד, אלא הצעתי להוציא את נציגי הלשכה מהוועדה לבחירת שופטים, גם היא הוגשה זמן רב לפני שהיו מועמדים ולפני שהיו בחירות, והיא לא קשורה לעניין הזה כהוא זה. היא נובעת מניגוד העניינים המובנה, שבו נציגים של הגילדה המקצועית משפיעים על השופטים, כשאחר כך הם גם מופיעים בפניהם, ומסיבות רבות אחרות שנותנות כוח עודף לציבור מצומצם בבחירה של שופטים, שזה דבר שרלוונטי לכלל אזרחי ישראל. ואני יכול להמשיך ולמנות את הדברים. נדמה לי שפירטתי אותם בהרחבה בעבר. אגב, אני גם חושב שאין עליהם כמעט מחלוקת באופן אמיתי.
צריך לומר שהמבנה של לשכת עורכי הדין כגוף שמחייב את חבריו להיות חברים בו כתנאי ליכולתם לעסוק במקצוע, הוא דבר חריג. בעיניי ספק רב אם הוא בכלל מתיישב עם העקרונות של חופש העיסוק. אני לא מכיר מצב שבו יכולים לחייב אדם, וכדי לעסוק במקצוע שהוא הוכשר לו כדין ושהוא עומד בכל תנאי כשירות והכשרות לעסוק בו, אומרים לו: אדוני, אתה חייב לשלם דמי חבר לאיזשהו איגוד; אם לא תשלם להם דמי חבר, לא ניתן לך לעסוק במקצוע הזה. וכששואלים: למה לא ניתן? התשובה היא: ככה. הרי אין לזה שום סיבה ושום הצדקה אמיתית. אני חושב שיש קושי ובעיה גדולה מאוד, אגב, לא רק באופן מהותי, אלא גם מבחינת הנראות של הדברים ומבחינת אמון הציבור, כאשר בלשכת עורכי הדין החברים שופטים את החברים. קודם חבר מביא חבר על ידי נציגי הלשכה שממנים שופטים, ואחר כך חבר שופט חבר, וכל התהליך הזה, וחבר מחליט אם להעמיד לדין או לא להעמיד לדין חבר.
כל התהליך הזה הוא תהליך שמקומו לא יכירנו בעידן שאנחנו נמצאים בו. הוא דבר לא נכון. הוא דבר שהנראות שלו היא מאוד מאוד בעייתית. אני חושב שהלשכה, היה לה בעבר תפקיד מאוד חשוב בהבאת העמדות המקצועיות לתוך עולם החקיקה, והיא בהחלט השפיעה על הדברים שקרו גם בכנסת, מתוך העובדה שחברי הכנסת רחשו הערכה רבה לעמדות המקצועיות שהובאו על ידי הלשכה אחרי הרבה מאוד דיונים פנימיים שם; גם התפקיד הזה כבר לא קיים יותר, העמדות הן עמדות פוליטיות לחלוטין. הן גם נתפסות ככאלה על ידי כולנו, לא חשוב – כל אחד מאיזה צד שהוא מגיע. ולכן, גם בנושא הזה התרומה של הלשכה היא כמעט לא קיימת. אני חושב שיש גם ערבוב מסוכן כאשר הלשכה מארגנת כנסים ומזמינה אליהם שופטים, ומממנת את שהייתם בבתי מלון ודברים מן הסוג הזה. אני יכול לומר לכם שכאשר כיהנתי, שוב, במשך שמונה שנים כסגן, ושנתיים כממלא מקום ראש הלשכה, גם כאשר השתתפתי בכנס השנתי של הלשכה באילת, עשיתי את זה תוך שאני משלם בעצמי את עלות המלון ולא מוכן לקבל את הכסף הזה מקופת דמי החבר. גם הדבר הזה נראה לי בלתי סביר, בלתי מתקבל על הדעת. ואני יכול להיכנס להרבה מאוד בעיות נוספות שישנן באופן שהגוף הזה פועל.
אני גם מוכרח לומר שהנטל של תשלום דמי החבר שמחויבים בו עורכי הדין, גם לו אין הצדקה. גם הוא מטיל על עורכי הדין – אם בעבר מספר עורכי הדין היה מצומצם ופרנסתם הייתה בשפע, היום המצב הוא שונה. יש גם אפליה ברורה בעניין הזה בין עורכי דין פרטיים, שמשלמים את הכסף הזה מכיסם, לבין עורכי דין בשירות המדינה, שהמדינה משלמת עבורם את דמי החבר. ואז נמצא מצב שהמדינה ביד אחת מחייבת את האנשים לשלם, ביד השנייה היא פוטרת את עובדי המדינה מהתשלום, והיא משיתה את התשלום הזה על עורכי הדין הפרטיים. שוב, דבר בלתי מוצדק בלתי הוגן, בלתי נכון. ואני יכול להמשיך כאן ברשימה ארוכה ארוכה ארוכה של דברים שראוי לתקן אותם.
אני רק אסיים, אדוני היושב-ראש, ואומר שבנסיבות האלה ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה, וזו עמדת הממשלה, לתמוך בהצעת החוק. התמיכה היא בכפוף לכך שסעיף 67, שעוסק בנושא הנציגות של הלשכה בוועדה לבחירת שופטים, יוסר מהחוק, משום שהעניין הזה, אני חושב שנכון, וכך אנחנו פועלים, להסדיר אותו במסגרת הצעת החוק שנדונה במסגרת הרפורמה המשפטית. ראוי להתייחס לנושא של הרכב הוועדה כמכלול שלם. וכן בכפוף לכך שתהיה הסכמה שמועד תחילת החוק לא יחול באופן מיידי. כאשר החקיקה תסתיים, הדבר הזה גם יוגדר באופן מדויק. ולכן, אנחנו גם ביקשנו שהצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה, וכמובן שהליכי החקיקה יתואמו עם משרדי המשפטים והאוצר מכיוון שיש, כמובן, צורך גם להתאים את הדברים תקציבית, וגם, כמובן, לדאוג למערך מתאים במשרד המשפטים שיטפל בנושאים כדוגמת הסמכת עורכי הדין.
ואני מקווה, אדוני היושב-ראש, שהכנסת תתמוך בהצעת החוק הזו. אני בטוח שתיעשה בעניין הזה עבודה יסודית, ואני סמוך ובטוח שחבר הכנסת מלביצקי ימשיך בדרך העניינית והמקצועית שהוא פועל בה לקדם את הנושא החשוב הזה. תודה רבה.
1,167 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.