קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לוז ההצעה שאני מביא למליאת הכנסת הוא אפשרות לרשויות המקומיות שיבחרו בכך – זאת אומרת שזה לא חובה, זה לא מנדטורי – להחליף את תאגידי המים והביוב שפועלים בשטחן ולספק בעצמן את שירותי המים והביוב לתושבים. אני רוצה להסביר את החיוניות של ההצעה הזאת למאבק ביוקר המחיה. המהלך מלפני למעלה מ-20 שנה, שבו נכפה על הרשויות המקומיות להעביר לתאגידים את שירותי המים והביוב, גרם לשורה של נזקים שאני אעמוד עליהם, אבל הנזק הגדול ביותר, הגדול ביותר, נגרם לכיס של האזרח, גם על ידי מנגנונים ביורוקרטיים מנופחים, ואפילו, אם תרצו, על ידי הדבר הפשוט הזה של המע"מ, השתת המע"מ. תחשבו איזו בשורה תהיה רק מהדבר הזה של הורדת 17% באופן אוטומטי ממחירי המים, הרי המים זה מצרך חיוני.
חשבונות המים גבוהים. בואו נעשה דין וחשבון: מאז שעברה הרפורמה של תאגידי המים לפני 22 שנה, מה קרה עם חשבונות המים? הם רק התנפחו. העול הכלכלי על התושבים רק הלך וגדל. ניהול בעייתי, מנגנונים שעמוסים במינויים פוליטיים, במשכורות גבוהות ומרכיב המע"מ, שציינתי אותו. אם אנחנו מחר מאפשרים לרשויות מקומיות – אני מדגיש, שיבחרו בכך – לקלוט את תאגידי המים שפועלים בשטחן ולספק בעצמן את השירות הזה, אנחנו מאפשרים להן להוריד את עלויות המים לתושבים ואנחנו גם מאפשרים להן לפעול לשיפור ולייעול של השירות. אגב, לא כל רשות יכולה לעשות את זה, אבל יש רשויות רבות שיכולות.
עכשיו אני אומר דבר שהוא מובן מאליו: הממשלה הזאת, במשך למעלה מחצי שנה, לא הביאה חוק אחד, חוק אחד בנושא יוקר המחיה, אחד. אנחנו זוכרים את נתניהו, את הסרטונים שלו מהבחירות. איך הוא אומר? נחתוך בחצי, בחצי, נפגע בכל מחוללי האינפלציה ונוריד את יוקר המחיה. מה קרה מאז שהממשלה הזאת עלתה? האינפלציה הרימה ראש ויוקר המחיה רק האמיר. אז אני אומר, כבר ברור לנו שאין לכם מושג ירוק מה לעשות כדי להוריד את יוקר המחיה, אבל לפחות המינימום – אל תפריעו. אל תטרפדו לאלה שיודעים איך לעשות את זה; כי אתם לא יודעים, אנחנו רואים שאתם לא יודעים. כל ההבטחות להורדת מחירים דרמטית, אם אני יכול לשאול משפתו של שר האוצר – שעוסק בכול חוץ מיוקר המחיה – התבררו כסיפורי גרנדמייזר. תאגידי המים הפכו למנגנון ביורוקרטי מנופח ומנותק שלא משרת את האינטרס הציבורי, ואנחנו עדים במשך השנים להרבה מאוד תחקירים, לעצומות של אזרחים, לאלפי תלונות של צרכנים שמעידים על רמת שירות נמוכה שניתנת לאזרחים, וגם לתלונות על חיובים מיותרים ומנופחים.
דוח מבקר המדינה משנת 2020 קובע – תקשיבו טוב; חברת הכנסת קטי שטרית, אני יודע שאת רגישה לנושאים החברתיים – שההוצאות האדמיניסטרטיביות של התאגידים מהוות 45% מכל חשבון מים שמשלם האזרח. אז כולנו משלמים מחיר באופן קבוע, כל חודש, מחיר גבוה על חוסר היעילות של תאגידי המים. אלו גם חברות שלא נתונות לביקורת הציבור, בניגוד לרשות מקומית, שהציבור יכול להחליף. תאגידי מים חיים בכוכב לכת אחר, ולכו תתעניינו ותשאלו איך מתעמרים באזרחי ישראל. איזה ניתוק, איזו נוקשות.
אספר סיפור אחד ששמעתי מראש רשות מקומית, אחד הטובים שבהם. לקחו להוצאה לפועל, תקשיבו, אישה בת 70, אישה בת 70, על חוב של 2,000 שקלים לתאגיד המים, על חוב של 2,000 שקלים. האישה הזאת משתמשת רק בכוסות חד-פעמיות, אישה עיוורת, רק בכוסות חד-פעמיות, כי היא מפחדת להשתמש במים. כזה דבר היה יכול לקרות כשיש רשות שהיא accountable כמו רשות מקומית? לא. אבל בתאגידים זה יכול לקרות, כי מה אכפת להם? הם לא משלמים על זה שום מחיר.
ואני אומר, חברי הכנסת, אני אומר שעברו למעלה משישה חודשים. אתם יודעים, כי זה עם ישראל, הוא לא מחולק בתיחומים של קואליציה ואופוזיציה. עם ישראל סובל היום, האנשים קורסים, העניין הזה הוא אמיתי, אנשים קורסים עם החשבונות. המקום הכי קל שאנחנו יכולים להקל בו על הציבור הוא דרך הנושא של המים, אם אנחנו ניגע בפרה הקדושה הזאת של תאגידי המים.
יכול להיות שיש רשויות שהן מאוד חלשות והן לא יכולות להיות אחראיות לתחזוק התשתיות ברמה המספקת, ויכול להיות שיש מקומות שכן נכון שיישארו תאגידים. אני לא נכנס כרגע רשות-רשות, אבל בגדול, בואו ניתן לרשויות המקומיות עצמן את הבחירה, בואו ניתן להן להחליט אם הן יכולות לעמוד באתגר של לספק את השירות. מישהו יכול להסביר למה, למשל – אני רק נותן את זה כדוגמה – רשות שהיא רשות איתנה לא יכולה להרים את שירותי המים? אני אומר לכם, זה יוריד את מחירי המים. זה יוריד את מחירי המים בוודאות. והגיע הזמן שהכנסת, אחרי למעלה משישה חודשים – באו וסיפרו לנו את הסיפור הזה, שזה היעד מספר אחת של הממשלה, יוקר המחיה, ואנחנו רואים שזה לא ככה; אנחנו רואים על איזה חוקים אנחנו מצביעים בימים ובלילות. אנחנו לא נוגעים במצוקות של עם ישראל, אנחנו לא נוגעים בבעיות שמטרידות את הציבור, אנחנו לא נוגעים. אנחנו לא מקילים על הציבור, ויש מקומות שאפשר להקל. אז הגיע הזמן שהכנסת, שהיא הנבחרת על ידי הציבור – הממשלה רק מכהנת מכוח אמון הכנסת, ומי שנבחר על ידי הציבור זאת הכנסת – שהכנסת תעשה מעשה בתחום הזה.
ואני פונה לחברי הקואליציה: יש רגולטורים, ויש רשות המים, ויש כל מיני גורמים שבפועל מעצבים את החלטות ועדת שרים לחקיקה, אבל בואו ניתן צ'אנס לדיון אמיתי, לבירור אמיתי של הסוגיה הזאת. בואו ננסה להקל על עם ישראל. אני מבקש, כל אחד שיצביע היום – –
– – נגד ההצעה, מצביע על מחירי מים יקרים, והוא מכביד על עם ישראל. תודה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה בפתח הדברים לומר לשר התשתיות, לשר האנרגיה – ישראל, אני מדבר אליך: בניגוד לרוב חבריך ליד שולחן הממשלה – אני אומר "רוב" על מנת שלא להכליל – לך יש יכולת ביצועית. וכשאתה רוצה להוביל רפורמה – הם מדברים על רפורמות אבל הם לא יודעים איך עושים רפורמה – אתה יודע לעשות רפורמות. ואני אומר לך, אתם עצמכם יודעים את זה: אתם שישה חודשים מסתובבים סביב עצמכם ומתקשקשים. ואני אומר לך, אדוני השר, כשאתה קורא מהתשובה ואומר שהצעת החוק עומדת בסתירה לחוק משנת 2001, מה זאת אומרת "בסתירה"? הרפורמה הוכיחה את עצמה? המחירים ירדו? השירות לתושב השתפר?
אלה לפחות שני המדדים העיקריים שאני בוחן לפיהם אם הרפורמה לפני 22 שנה הצליחה או לא. קראת את דוח מבקר המדינה מ-2020, מה אומר הדוח הזה? כל חשבון מים שאנחנו משלמים, 45% ממנו זה ההוצאות האדמיניסטרטיביות של התאגיד. זאת אומרת התאגידים האלה הם מנופחים, הם לא יעילים והם גם לא נותנים שירות טוב לאזרח. אתה, שמכיר את השלטון המקומי, תלך ותשאל את הרשויות המקומיות; הן יגידו לך איזה שירות ניתן, איזו נוקשות יש כלפי התושבים ומה המשמעות של מחיר המים. בסוף אי-אפשר לטפל ביוקר המחיה בלי בחינה נוקבת של אותם דברים מרכזיים – של המים, של החשמל, של מחירי המזון, של הדלק. ופה אנחנו יודעים שיש אפשרות, וזה גם אם תשאל את אנשי משרדך – במודל אלטרנטיבי יש אפשרות להוריד בעשרות אחוזים את מחירי המים, במודל אחר. אחרי 22 שנה הגיע הזמן לעשות עבודת מטה אמיתית על ידי גורמים שאינם נוגעים בדבר כדי לבדוק אם אפשר להמשיך בתוואי של הרפורמה משנת 2001. אני טוען שצריך ללכת לרשויות המקומיות ולתת להן את אפשרות הבחירה, כי בסופו של דבר הן הרשות שהיא accountable מול הציבור. אנחנו נשיג בזה גם שירות טוב יותר וגם מחירים זולים יותר.
1,116 מילים של גדעון סער. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.