קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני שר הביטחון, אני רוצה לשאול אותך שאלה דחופה, מעשית, ולבקש עזרה, אבל בפתח הדברים אני רוצה להעריך אותך, ראשית, שאתה כאן. הייתי שר במשרד הביטחון, אני החלפתי את בני גנץ בתשובות כאן, אבל כשהשר עצמו מגיע באורך רוח ומשיב ולא מתחמק ואומר דברים נכוחים ואמיצים – אני חושב שאין לך אדם שאין לו מקום, ואין לך אדם שאין לו שעה, אין לך דבר שאין לו שעה, והמקום והשעה האלה הם שלך, ואתה פועל באחריות ובממלכתיות. וממך אל מפקדי צה"ל, שלעיתים מותקפים – אנחנו רוצים לשלוח חיזוק והוקרה של כנסת ישראל.
בעניין הדחוף, עשינו אני ויצחק קרויזר יום למען הלומי הקרב. היה מדהים, מרגש, והיה שם פאנל נשים הלומות קרב, ושם בפאנל הזה עלה דבר חמור וקשה: אישה – אגב, בתוך הלומי הקרב לפעמים יש גירושים ופרידות בגלל המצב הנפשי – האישה אמורה לקבל טיפול, והילדים צריכים לקבל טיפול, ולפעמים היא אשת הקשר עם משרד הביטחון. היה מקרה שהלום קרב בכעס על אשתו ביטל את ייפוי הכוח שלה לפנות למשרד הביטחון לטיפולים הנפשיים שלה ושל הילדים. בגלל המצב המיוחד הזה של הלומי קרב, אנחנו מבקשים שהאישה תוגדר כאחת שיכולה לפנות לענייני הטיפולים המשפחתיים, הנפשיים והאחרים. זה דחוף, זאת הצלת נפשות – ילדים שרוצים להתאבד, אישה במשבר נפשי.
אנחנו מבקשים ממך, א. להנחות את הצוותים; ב. לאפשר לי ולחבר הכנסת קרויזר שיחת זום עם ראש אגף שיקום ועם הנציג בצה"ל שהקימו אגף לנכי צה"ל. אנחנו נציג בפניהם את הבעיה, ובברכתך, את הטיפולים המשפחתיים לפחות לא נתנה בייפוי כוח, כי בת הזוג סובלת מאוד – פתאום נחסמים בפניה השירותים הבסיסיים ביותר למשפחה, והיא אשת הקשר, היא המתפקדת.
255 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.