אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת יסמין פרידמן, אני באמת רוצה קשב. אני אומר לכם, סוגיית האומנה קרובה לליבי, אני אומר לכם בנימה אישית, לפני שאני מקריא את העמדה. נכנסתי למשרד, כשעוד לא ידעתי מה מחכה לי, דבר ראשון – נתתי הנחיה להקים ועדה שתבחן את כל הסוגיות האלה, כי אני חושב שגם המשפחות האומנות, גם ההורים הביולוגיים, גם הילדים, צריכים לקבל מענה הוליסטי.
באמת, בהסתכלות על הסוגיה שהעלית, יש דילמות מקצועיות לגבי הקצבה. המדינה מוכנה לשלם מחיר כדי שלא ליצור את המצב של הנתק. אני מבין את הקטע, והדגשתי אותו רק למקרים שאין קשר. אבל שוב, כל השנים אני מכיר את סוגיית האומנה, מדיונים של שני עשורים בוועדות הכנסת, ובכל פעם השתפרנו והשתפרנו, ונעשתה עבודה גדולה. אבל עדיין, מבחינתי, תמיד זה עוד טלאי ועוד טלאי. הוקמה ועדה, וגייסנו שם את האקדמיה, את המשפחות, את העמותות, כל מי שעוסק בתחום. אמרתי: יש לכם את כל הגיבוי, אל תחשבו, תצאו מהמציאות הקיימת. תחשבו על האופטימום. תכוונו ל-100%, כי אם תחשבו על 80% בגלל שיש מצוקה כזאת או אחרת, אנחנו נקבל בסוף 60%. תחשבו על האופטימום. אנחנו נביא מוצר מושלם.
אני חושב שאת צודקת. משפחות האומנה הן נבחרת ערכית, ערכית מאוד, בעידן של האינדיבידואל – שכל אחד הוא עצמו. הם מושיטים לנו, לנו, אנחנו כריבון, ולילדים האלה, שבאמת צריכים את הדחיפה הזו מלמטה בדקות הכי קריטיות, ומוצאים אותה תמיד. צריך לבטא את זה לא רק במילים יפות או בחיבוק חם או בעימות, אלא לבטא את זה שאנחנו ניתן גם את הכלים. אתם יודעים מה, גם היום אין להם כלים אופטימליים לתת את המענים הטובים ביותר. אז אנחנו היום מסתכלים בהסתכלות רחבה. תאמיני לי, הינה, אני אומר ביושר – האחרים לא היו אומרים לך – יכול להיות שאם הייתי יודע ונכנס כבר למשרד, והייתי יודע מה האתגרים שלי, מה סדרי העדיפויות, הוועדה הזו לא הייתה קמה עכשיו; אולי הייתה קמה בסוף הקדנציה.
אבל אני יהודי מאמין. משמיים זה יצא ככה, וטוב שיצא ככה – זה מאתגר אותי. אני יודע שאנחנו נצטרך לשים, אבל אנחנו הולכים על זה. אני אקריא את התשובה לפרוטוקול, ואחר כך נמשיך בדו-שיח בינינו. אני יודע שהכוונה שלך נכונה ורצויה. אני גם לא רוצה להחליש או להעביר מסר היום לחברי הוועדה, שבאים בצורה וולונטרית, שהינה, מה שווה שאנחנו יושבים, ובכנסת עבר תיקון כזה, שהוא חלק קטן מתוך כל המכלול.
ברשותך: חוק אומנה לילדים, התשע"ו–2016, קובע כי ילדים יגדלו בבית הוריהם, או באומנה, או בפנימייה. החוק מעגן בחקיקה זכויות ילדים, חובות וזכויות הורים, וכן סמכויות משפחות אומנה לניהול שגרת היום-יום של הילדים הגדלים בביתם. חזון משרד הרווחה הוא מתן מענה טיפולי מיטיב ומפתח לילדים במסגרת משפחתית יציבה, באמצעות מערך משפחות אומנה שנבחרו לתפקיד ומקבלות ליווי, ייעוץ והכוונה עם פיקוח ובקרה. במקביל לבניית הקשר בין הילד לאומנים, נעשית עבודה טיפולית לבנייה, חיזוק ושיקום של הקשר בין הילד להוריו.
במהלך שנת 2022 טופלו 5,705 ילדים בקרב 4,600 משפחות אומנה. מתוכם, 3,107 ילדים מושמים בקרב משפחות קרובי משפחה והיתר, 2,598, מושמים בקרב משפחות שאינן קרובי משפחה. בנוסף, מרבית הילדים נמצאים באומנה רגילה, וכ-948 ילדים נמצאים במסגרת אומנה טיפולית.
הצעת החוק המוצגת לפניכם מבקשת לקבוע כי במצב שבו קטין מושם במשפחת אומנה והוא אינו בקשר אישי עם ההורים במשך תקופה של שלושה חודשים לפחות, קצבת הילדים בעבור אותה תקופה תועבר לאומנים. מבדיקה שערכנו במשרד מול גורמי המקצוע האמונים על הנושא, עמדתנו היא כזאת: אין צורך בהסדרים נוספים בעניין, ולכן אנחנו מתנגדים להצעה זו, כפי שהוגשה בעת הזאת. מדיניות המשרד, כפי שהיא גם באה לידי ביטוי בחוק אומנה לילדים, היא לשמר ולחזק ככל הניתן את הקשר בין הילד להוריו, גם כשהוא מושם במסגרת חוץ-ביתית. בהתאם לכך, יש לאפשר להורים לקבל את קצבת הילדים, על מנת שיוכלו להשתמש בה לצורך חיזוק הקשר עם הילד, לדוגמה, לנסיעות למפגשים, רכישת מיני מתיקה עבורו בביקורם או כל דבר אחר. רק בנסיבות מיוחדות מוצדק יהיה לשלול מההורים את קצבת הילדים.
אף לגופם של הדברים, הצעת החוק מעוררת קשיים רבים. ראשית, הצעת החוק אינה מגדירה מהו קשר אישי עם הילד שהיעדרו יביא לשלילת הקצבה. שנית, ההצעה אינה בהלימה עם אחד העקרונות המרכזיים בחוק האומנה, שלפיו אומנים לא יתמנו לאפוטרופוסים לרכוש ולא יקבלו באופן גורף כל קצבה עבור הילד מלבד דמי ההחזקה המשולמים על ידי המדינה. שלישית, ההצעה אינה מבהירה מי בעל הסמכות לקבוע כי לא התקיים קשר בין הילד להוריו ולהורות על העברת הקצבה לאומנים. רביעית, במצבים שבהם הקטין מושם אצל משפחתו הקרובה – אומנת קרובים – העברת הקצבה כאמור באופן אוטומטי עלולה להביא למתחים בתוך המשפחה, דבר שלא יהיה לטובתו של הילד.
יצוין כי כבר היום קיימת סמכות, במקרים חריגים שבהם לא קיים כל קשר לאורך זמן בין קטין להוריו, להורות על העברת הקצבה לגורם אחר. במקרים רבים, בהמלצת גורמי המקצוע, הייתה העברת הקצבה לגורם שאינו משפחת האומנה, על מנת שישמש את הקטין. בנוסף, בימים אלו הוקמה ועדה ציבורית לבחינת חוק האומנה לילדים ודרכי הטיפול בילדים ובמשפחותיהם, ובשל כך נראה כי נכון יהיה להביא סוגיה זו לדיון בפני הוועדה בטרם קידום הצעת החקיקה בנושא.
חברת הכנסת יסמין, אני אומר לך בכנות, הכוונה היא נכונה וחשובה. ראית בתגובה שהסוגיה גם נבחנת, אנחנו מכירים את הדילמות האלה. אני מציע שלא נצביע על הצעת החוק. יש תשובה והצבעה במועד אחר. אני אבקש מיו"ר הוועדה לזמן אותך בפני חברי הוועדה לומר את המשנה הסדורה שלך בנושא, ואני אעשה איתך מה שעשה איתי שר הרווחה הקודם. כשיבוא חוק מושלם ומתוקן כאן, את תהיי שותפה לו, נצמיד את זה, כמו שעשינו בחוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות, ותקבלי את הבמה. לא רק זה – סוגיה של קרדיט. הצעת החוק שלך, יש בה הצהרה, אמירה, שזה נושא שקרוב לליבך, חשוב לך. אנחנו נשתף פעולה, ביחד.
אני אומר לך, הינה, יגיד לך גם מאיר, בלהט החקיקה לפעמים מגיעים חוקים למשרדי הממשלה שהם לא מושלמים, וזה יוצר קונפליקט ובעיה קשה מאוד. יש לי חוק אצלי שעדיין לא יושם – אני נקרא עבריין – מ-1 בינואר לא הצלחנו ליישם אותו. אנחנו לא מצליחים ליישם אותו כי היו צריכים לסגור את זה בוועדות, כשיש את המנוף ויש את הכוח של חברי הכנסת – – –
לכן, לסיכום אני רוצה לשאול אותך, אם תחליטי: את רוצה להעלות?
מקבלת, הצבעה במועד אחר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
973 מילים של יעקב מרגי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.