קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני. כנסת נכבדה, היום קיימנו דיון בוועדת הרווחה בנושא קלינאיות תקשורת. למדנו שהכשל המרכזי הוא בחלוקה בין המשרדים – בין משרד החינוך למשרד הבריאות. מעבר לעובדה שיש מחסור גדול בשירות הציבורי, יש איזשהו פער משמעותי בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי בנושא זה. בנוסף, יש בעיה קשה בקביעת ועדת האבחון הראשונית. כלומר, ילד, מהרגע שהוא רוצה לקבל את השירות, ככל הנראה יחכה חצי שנה לוועדה שתאפיין אותו. אחרי שהיא תאפיין אותו ותקבע לו את הסל, ייקח לו הרבה מאוד זמן, אם בכלל, להשיג קלינאית תקשורת. ואם הוא יקבל את אותה קלינאית תקשורת, לא בטוח שהוא יקבל את כל הסל בגלל המחסור במגזר הציבורי.
מנגד, משפחה שכן יכולה לממן את זה, כנראה תלך לשירות הפרטי, והפערים יצטמצמו. כלומר, מה שמדינת ישראל עושה בפועל זה מנציחה את הפער בין עשירים לעניים – זו האמת, ומפספסת את החלון הצר לצמצם את הפער במקסום הפוטנציאל של אותו ילד או ילדה.
אני חושב, ואני גם מכיר את הרגישות שלך בנושא, שמשרד הבריאות חייב לקחת הנהגה בנושא הזה. אתם חייבים להוביל את זה. השאלה שלי, האם עשיתם עבודה בנושא? האם יש איזושהי מחשבה איך לטפל בזה? והאם אפשר מפה לקרוא לך להקים ועדה בראשות מנכ"ל משרד הבריאות, לא פחות מזה? כי זו באמת בעיה לאומית – לפתור את הנושא הזה פעם אחת ולתמיד, כמו שעשית בדרכונים. אני יודע שאתה יודע לעשות דברים כאלה. תודה רבה.
אדוני, ברשותך עוד מילה. אני כן אומר לך שדווקא מבחינת סטודנטים למדנו שאין בעיה, אין בעיה מבחינת כוח אדם. הבעיה שלנו היא במגזר הציבורי בלבד בעניין של מימון ותקצוב, זאת לא בעיה של הציבור החרדי, זאת בעיה של כל מדינת ישראל, ולכן אני חושב שדווקא בנושא הזה אתה יכול להתגייס וכן לתת פתרון אמיתי, כי יש עם מה לעבוד, זה עניין של תקצוב וסדרי עדיפויות.
284 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.