אדוני סגן השר.
סגן השרה.
בנושא התחבורה אני רוצה לשאול כך, לאור מה שראיתי בחזרה מההלוויה של הגאון הגדול – ועדיין אנחנו כואבים, ואין יום שלא כואבים, את לכתו של הרב אדלשטיין שליט"א; זה מורגש, אנחנו מרגישים ממש יתומים בחסרונו, זכר צדיק לברכה, צדיקים במיתתם נקראים חיים. א. לשבח את כבודו, איך הוא בעצמו היה כאחרון הסדרנים – זו מנהיגות – מסדר את האוטובוסים כדי שהציבור, אחרי שש שעות, שמונה שעות של עמידה בחום, בלי שתייה – חלק היו עם שתייה – מסדר את כל הקווים, שכולם יגיעו הביתה. אבל ממה שראיתי, אני חייב לציין שהייתה שם אנדרלמוסיה. אז אני דן לכף זכות; כולם רוצים לעזור. אף אחד לא ידע את תאריך פטירתו של מורנו ורבנו.
ראשית, אני רוצה לשאול: אין איזה מתווה להלוויות, כמו שלמשטרה יש תוכנית, לממשלה יש תוכניות, כשנפטר איש ציבור, חס וחלילה, יש תוכנית חבצלת או מבצע חבצלת – –
– – או דברים כאלה. למה למשרד התחבורה אין איזו תוכנית כשגאון – כשיש הלוויה המונית או אני לא יודע, משהו כזה – היערכות מסוימת במרכז, בצפון, בדרום?
ומעניין לעניין באותו עניין, כדי למנוע וכדי לדעת – ואתמול השתתפתי בוועדה לביטחון לאומי בעניין והעליתי את הנושא: בעוד פחות משלושה שבועות, בערך שלושה שבועות, יש הילולה של אור החיים הקדוש. אור החיים הקדוש היה מקובל, ועולים אליו לרגל מכל בני עדות ישראל – חסידים, ליטאים, ספרדים, עדות המזרח, מסורתיים, חילונים. כולם. בתור מנכ"ל מועצת בתי העלמין לשעבר – וכיום אני גם יושב-ראש השדולה למען הר הזיתים, ככה שזה מאוד קרוב לליבי – ראיתי את כל הציבור, מהשומרון, מתנחלים וימנים ושמאלנים, מגיעים לאור החיים הקדוש; לא סתם – כי הוא אור החיים הקדוש, שהיה אדם גדול מאוד וצדיק מאוד ומחולל ניסים, וראיתי בספרים שיש סגולה, והזכרתי את זה בכנסת לידידי אלקין מהאופוזיציה. מי שרוצה שאולי זה יחזיר אותו בתשובה, אם הוא רוצה שיתקבלו בקשותיו, שילך לאור החיים הקדוש, ואז הוא ינחה אותו בדרך טובה.
בתור מנכ"ל מועצת בתי העלמין גם ראיתי שמערך התחבורה לוקה בחסר, ואני מתכוון הן מבחינת תחבורה בין-עירונית והן עירונית. תושבי ירושלים לא ידעו איפה הקווים, מאיפה הולכים. האוטובוסים חנו רחוק מאוד והיו צריכים ללכת ברגל. ושוב, למרות שאתמול ירד גשם, זה משהו על-טבעי, יש איזה איתות משמיים על משהו. אני לא יודע למי ולמה, אבל יש איזה איתות בזמן כזה להוריד גשם, כי זו תקופה חמה ואנשים פשוט מזיעים, וזו יכולה להיות סכנת נפשות. קשה לי להזכיר את אסון מירון בכל פעם, קשה להיזכר בכל הטראומה שהייתה. מי שעקב אחרי ועדת החקירה – חלק מהכשלים שהיו באסון מירון הם בנושא התחבורה. אנשים נתקעו ואז נוצר פקק, ולא הייתה הסדרה, זה חלק. עוד פעם, אני לא אומר שבגללם, אבל זה חלק.
נכון, בוא, התחלתי בפרגון. כל המוסיף גורע, סגן השר. פרגנתי לו באמת על כל עבודתו.
עכשיו, תחבורה בין-עירונית – אנשים רוצים להגיע מבני ברק לחיפה, ואין הרבה אוטובוסים. האוטובוסים לא מוסדרים מבחינת שעות, ואז מגיע אוטובוס לא בשעה הייעודית, נוצר עומס, אנשים מחכים אחר כך שלוש שעות בפקק מחיפה לירושלים, למשל, או מצפת – בוא נלך הכי רחוק, מצפת זה הרבה שעות נסיעה – הם מגיעים מותשים, ואז נתקעים בפקקים פה, בתוך העיר, חונים רחוק. מערך השתייה – זה לא כל כך קשור אליכם, הפניתי את זה למשרד לשירותי דת, אבל אנשים סובלים, ולא מגיע להם. אנחנו צריכים לכבד את זה שאדם רוצה להתייחד עם הצדיק, זו אמונתו ומורשתו. להבדיל, כמו שבמשחק כדורגל גדול אנחנו דורשים שהכול יהיה מסודר, על אחת כמה וכמה כשצדיק כזה נפטר, אור החיים הקדוש. הייתה לי הזכות לדבר במליאה כשסיכמתי את הדיון בחוק הדרכונים וראיתי שנשאר לי זמן. אמרתי שזה הזמן להזכיר את הצדיק הזה, אור החיים הקדוש, שהיה חזק גם בקבלה, גם בפשט, גם בדרש, היה באמת מקובל על כולם. הבעל שם טוב אמר כשהוא נפטר – ואת זה הזכיר לי ידידי מיכאל ביטון מהאופוזיציה, שהוא יהודי מסורתי ואוהב תורה – הוא אמר: כבה הנר המערבי, משהו בסגנון הזה. הוא אמר שהוא ואור החיים יכולים להביא את המשיח.
אז אנשים רוצים, ויש רבבות. עכשיו, עוד דבר – יש רכבות אוויריות שמגיעות מחו"ל, אז צריך לדאוג למצוא רעיון גם משדה התעופה. בני ברק, תל אביב, דרום – בוא, זה מערך שלם, חבל שאנשים מסכנים סובלים. הם בונים על מערך התחבורה, ומערך התחבורה פה חיוני, הכרחי. אנחנו בשנת 2023, ריבונו של עולם. הכול צריך להיות מונגש, מוסדר. אני מצפה מכבוד סגן השר שייכנס בעובי הקורה. ועוד פעם, אני מדבר רק על מערך התחבורה; יש עוד בעיות בהילולה – יש בעיות של הנגשה במקום, הסדרה, אין תקצוב לבמות, לשמירה. זו עוד בעיה שאני צריך להפנות לשר הדתות פרוש, אבל לדעתי עניין התחבורה הוא בסמכותו של כבוד סגן השר, ואני יודע כמה אתה עושה וכמה אתה יכול לעשות ואיזה כוח יש לך, ואני מצפה שיהיו תשובות בעניין. תודה רבה.
757 מילים של ארז מלול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.