התמהמהות פתיחת הרכבת הקלה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת והשואלת הנכבדה, קודם כול, ברצוני להגיד לך שהשאלה היא נכונה ובמקומה. במקומה – בגלל שאנחנו רואים את המציאות, ובמקומה – גם בגלל שהרכבת לא צריכה להיות במקומה, הרכבת צריכה לנסוע, וכשהרכבת במקומה, זאת באמת השאלה המתבקשת. אני אעצים את השאלה שלך, את מוגבלת במילים. כמובן, כשרואים זמן רב של הכנות לרכבת קלה, הקו האדום, אחרי זה רואים לנגד עינינו תחנות מתוקתקות ומסודרות, רואים את המסילות מוכנות להפעלה – – –

את בדיוק נותנת את התשובה. זאת בדיוק התשובה.

יותר מזה, אחרי זה רואים רכבת אחת נוסעת – נו, אז הרכבות כבר יכולות לנסוע, ואחרי זה רואים 30 ו-34 רכבות או 36 רכבות, קרונות, רכבות שכבר נוסעות. ואז נשאלת השאלה: למה אתם לא פותחים את זה לציבור? מה הבעיה? באמת צריך להגיד את זה. זאת הזדמנות להסביר. אני רק רוצה להגיד שנקודת ההנחה של כולם – גם של השואלת הנכבדה, אבל ודאי גם של משרד התחבורה – חברת נת"ע, החברה הזוכה, וכמובן כל התושבים, רוצים שזה יהיה. אין מישהו שמתעצל או מישהו שהחליט: אני אאכזב את הציבור עכשיו, אני לא אפעיל את הרכבת. הרכבת צריכה לפעול וכולם רוצים ועושים כל מאמץ כדי שזה יפעל, אבל יש בלמים, יש דברים שעדיין לא מאפשרים לרכבת לפעול.

אני רוצה למנות את הדברים, אבל אתחיל בכך שתשתיות זה דבר בפני עצמו. צריך הכנות וחפירות ולבדוק שהמסילות במקומן, ואחרי זה – את הממשקים עם הכבישים, עם המכוניות, את כל זה. אלה תשתיות שלוקח זמן ארוך, לפעמים – תושבים והפרעות וכל מה שכרוך בזה, זה לוקח זמן. אחרי התשתיות יש השלב של ההפעלה עצמה. את ההפעלה עצמה אי-אפשר להכין ואי-אפשר לעשות הרצה כשעדיין משהו לא מושלם. כל ההרצה שאפשר לעשות, דהיינו לעלות על הרכבות, שיתחילו לפעול, ושילוב של כל הרכבות וכל מה שכרוך בכך – זה צריך להיות שלב שאחרי שהכול מוכן ואחרי שהכול מסודר ואחרי שכולם נתנו את האישורים שכל מה שכרוך בכך מסודר. אז אנחנו מעלים את הרכבות, מתחילים להפעיל אותן ולעשות טסטים והרצות. לכן, זה לא דברים שאפשר להכין אותם מראש במשך כמה שנים, אלה דברים שאפשר לעשות את ההכנות להם, אבל ההפעלה וההרצה צריכות להיעשות באופן מעשי.

וכאן, כפי שנדרש וכפי שמצפים מאיתנו, הביאו חברות בין-לאומיות מהטובות ביותר שבודקות ומאשרות תקינות של הפעלה של רכבת, שהנושא המרכזי אצלן הוא בוודאי בטיחות הנוסע, שזה הנושא המרכזי. אם נניח, גם אם אפשר אולי להתפשר על מערכת כרטוס, שהיא גם לא ברורה מאליה – אנשים רוצים להפעיל רכבת והכרטוס עדיין לא עובד טוב – – –

נניח, זה לא דיני נפשות. אבל מערכת איתות זו מערכת של סכנת נפשות. אם מערכת האיתות לא עובדת טוב, היא סוגרת את הכבישים כדי שמכוניות לא יחצו, הולכי רגל, כל מה שכרוך בכך, כמובן. אבל גם המערכת הזאת כבר פועלת כמעט באופן תקין.

הבעיה המרכזית היום בהפעלה של המערכת זו מערכת הבטיחות, דהיינו, כשיש צורך בהפעלת הנהג של הרכבת, זה אומר שזה רק בעיתות חירום. הרכבת צריכה לפעול באופן כמעט אוטונומי ואוטומטי – לא אוטונומי אבל אוטומטי. המערכת צריכה לפעול, לא הנהגים צריכים התערבות, וזה צריך להיות. זה מפעיל למעלה מ-30 רכבות, שהן יהיו. את צודקת שאת אומרת שהן כבר נמצאות. אבל אז מתברר שיש בעיות, שהרכבות לא מתואמות עד הסוף, או בממשק הזה, קוראים לזה בשפה שלהם, יש יותר בלימות של הרכבת. בלימה של הרכבת זה אומר שהמערכות האוטומטיות מראות על חריגה, לא מה שצריך להיות, ואז חייבים התערבות של הנהג. התערבות שלו זו בעיה, כל בלימה של הרכבת זו בעיה בטיחותית, והחברות האלה לא מאשרות לנו בשלב הזה להפעיל את הרכבת.

אני אוסיף עוד משהו אחד. הם דורשים מאיתנו, דורשים מהרכבת, חמישה ימים רצופים ללא תקלה. רק אז יינתן האישור. ברגע שיש תקלות כאלה – – –

כן, החברות הגרמניות. אני הבנתי שזאת חברה גרמנית, אבל המידע שלי ניתן – זו גם חברה סינית. מה שלי ידוע, שיש שתי חברות שהן האחראיות, והן לא נותנות. אני לא חושב שמישהו מצפה מאיתנו להפעיל רכבת כשהחברות לא נותנות. השאלה היא מה ניתן לעשות. אין משהו שניתן לעשות במערכות האלה ולא עשו. אלה מערכות אוטומטיות שעדיין לא מסתנכרנות. יש כאלה שאמרו שאפשר להפעיל אותן כשזה עדיין לא 100%. כל מה שאפשר להפעיל ברכבת, גם מה שעדיין לא 100%, עשו את זה. יש דברים שמתייצבים עם השירות. לפעמים גם בבית יש דברים שמתייצבים. אבל יש דברים שאי-אפשר להפעיל אותם לפני שהם מתייצבים. העיכובים האלה מפריעים מאוד מאוד; הם גם מאכזבים, הדברים מוכנים ולא מפעילים אותם.

ואני גם אוסיף ואומר, ואת צודקת בשאילתה, בגלל שיש מערכות אחרות – נניח תחבורה אחרת, שמתייתרת כשהרכבות פועלות, מתחילים – הרי לא עושים לכך מכרזים חדשים ולא מכניסים מפעילים. אומרים: הינה, כבר נכנס משהו חדש. אז אנחנו בעצם נמצאים במערכות אחרות שלא מתפקדות הכי טוב ולא במיטבן ולא נותנות את התפוקות המלאות, שאומרות: הינה, כבר נכנסת הרכבת הקלה, כמו כל דבר. אדם לא עושה תיקונים בבית שלו כשמחר הוא עובר דירה.

אז ככה, את צודקת. ההרגשה הזאת, התובנה הזאת – בוודאי מי שטרח כל כך הרבה, והוא גם צריך לתת את הדין והחשבון, חברות כמו חברת נת"ע, כמו משרד התחבורה, כמו הזכיין בעצמו, שגם כן רוצה להפעיל אותו, ועוד חברת תבל מטרו, שהיא הזכייניות של ההפעלה, הם עומדים ועושים הכול.

עכשיו, את שואלת אותי שאלה: אז מתי כן?

אז אני כבר אומר לך מראש, תשאלי שאלה אחרת – אין שאלה אחרת. אני נותן לך תשובה עוד לפני זה כבונוס.

לפני זה היה פסח. הבטיחו שבפסח, בחג הפסח הרכבת כבר תפעל. כבר נתנו תאריכים. אחרי זה – יום העצמאות; אחרי זה – מייד אחרי יום העצמאות, שזה כמו להגיד מייד אחרי שבת. מייד אחרי שבת זה יתחיל לפעול, אבל זה יכול להיות – איזו שבת, ומתי זה "מייד". אז ככה אמרו, מייד אחרי זה. הינה, היום, אחרי חג השבועות, אנחנו נמצאים ביולי-אוגוסט, הרכבת ודאי – זה אחד החודשים שמצד אחד הם גם מרובי נסיעות, מכיוון שיש גם אנשים שמטיילים וכו' – ברכבת ודאי בהתחלה אנחנו חווים שימוש רב והתעניינות וניסיונות של אנשים שנוסעים ברכבות. אני יכול להגיד לך שמייד עם אישור של החברה, של אותן חברות, עכשיו ללחוץ אותן ולהגיד: תשמעו, תעשו, תדלגו – אף אחד לא יעשה את זה. אבל אנחנו עומדים עם כל מה שאפשר לעשות.

אבל כן דבר אחד לפני – היושב-ראש נתן לך שאלה נוספת – הפקת לקחים. אני מסכים עם כך שצריך להפיק לקחים ולדעת מה הסיבות שהאוטומציה והדברים האלה לא פעלו. האם בגלל החברה, היצרנית של אותם קרונות? אני שומע שיכול להיות שבמקומות אחרים זה לא היה. האם הדגם הזה לא היה טוב? אנחנו עושים מכרזים, ולפעמים המוטיב של העלות וההוצאה הוא זה שמנחה אותנו. לפעמים אתה קונה דבר יותר זול, ובסופו של דבר המערכת נפגעת. ואחרי זה אתה אומר: מה שזול הוא יקר. אני לא אומר שכך הדברים, אני לא מסיק מסקנות ושום דבר. אין ספק שאני חושב שסוד ההצלחה הוא בזה שאנחנו הולכים לעוד הרבה רכבות, ואנחנו צריכים להיות בעלי ניסיון. אין ספק שהניסיון נותן הרבה. אם לא מפיקים לקחים, הדברים יחזרו על עצמם; אם נפיק לקחים, יכול להיות שמראש נדע. אם התקלה הזאת הייתה תקלה – אם היינו עושים כך וכך בתחילת הדרך, אם מישהו היה יודע, או היום אנחנו יודעים בדיעבד שצריך לעשות את זה – זה חלק מהצלחה, מיומנות ומקצועיות שמקבלות חברות, ונדמה לי שגם אנחנו מקבלים כממשלה, כמשרד התחבורה.

זה התפקיד שלנו, לעקוב אחרי הדברים, להסיק מסקנות. ואני חושב שהשאילתה הבאה שלך צריכה להיות אחרי ההפעלה. זאת באמת עבודה. כפי שאני מכיר אותך, אין לי ספק שתעשי את זה. תשאלי: אוקיי, הפעלנו, ברוך השם, הכול טוב ויפה, אבל מה הסיבה שהייתה גם בעבר? יש דברים שעליהם צריך לשאול גם מה היה בעבר. תודה.

יש עוד?

תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. אני אכן מקבל את המחמאות. המחמאות שלך מחייבות אותי. אבל במקרה זה הדבר נמצא בטופ של המשרד, השרה וכל המנכ"לים למיניהם. כולם מתעסקים עם זה, וכמובן המשרד כולו. בגלל השאלה, שהיא שאלה נכונה, אני כן אצטט את מה שהמשרד – עד עכשיו דיברתי בשם עצמי, לא אמרתי משהו שהמשרד הכתיב לי או כתב לי. אני אקריא את מה שהמשרד ואנשי המקצוע אחרי כן – זו גם לא הייתה תשובה אחת, ביקשתי עוד חידוד של העניין ועוד חידוד לפני שעונים; בהתחלה התשובה הייתה קצרה, ואחר כך ביקשתי הרחבה. המשרד עונה לי: משרד התחבורה והבטיחות בדרכים מחויב לפתיחת הקו האדום בהקדם האפשרי, אך ללא פשרות על בטיחות הציבור. מועד ההפעלה של הרכבת ייקבע מייד לאחר שהקו האדום יעמוד בכל מדדי השירות והבטיחות שנקבעו לו על ידי גורמי המקצוע. אז על שירות אני חושב שכבר עברנו; בנושא בטיחות, אם דיברנו על מערכת האיתות, היא כבר כמעט בסדר. היא מאפשרת להפעיל אותה. הפרויקט עבר לפני כמה שבועות לשלב הרצות המפעיל – חברת תבל מטרו, החברה הזוכה – וניכרת התקדמות במדדים השונים. אך עדיין יש תקלות טכניות שאינן מאפשרות את הפעלתו המסחרית. נכון להיום, טרם הושגו יעדי הבטיחות הנדרשים. משרד התחבורה עומד בקשר רצוף עם נת"ע ועם הזכיין ומנטר, מפקח על ביצועי הקו ומסייע לנת"ע בקידום הפרויקט. התשובה האחרונה: הקו ייפתח – אני מבין שזאת השאלה – הקו ייפתח רק לאחר שהפרויקט יעמוד במדדי הבטיחות המחייבים. אנחנו תקווה ותפילה גם כן שזה ייעשה במהרה.

את העלית עוד נושא חשוב מאוד, גם בשאילתה כתבת את זה: הנושא של אנשי המסחר. אנשי המסחר, כל המסחר, הגיעו לקצה היכולת. אנשים לא מכניסים, ההכנסות שלהם נפגעו במשך התקופה של העבודות וכו'. אבל כפי שראינו בירושלים, הגיעה הרווחה, שאחר כך נתנה להם נשימה. אמרו להם: תנשמו עמוק וארוך. גם לנשימה הארוכה והעמוקה, העמוקה והארוכה, יש סיום. אני מאוד מקווה שנהיה אנשי בשורה בתקופה הקרובה. תודה לך, השואלת.

דווקא כאן בכנסת מערבבים גם זכר וגם נקבה, אז בסדר. יש כאלה שלא מבדילים בין זכר לנקבה.

נוהל חבצלת.

אם הכשל היה בתחבורה, גם ההצלחה עכשיו הייתה בתחבורה, אז צריך לקחת גם את זה בחשבון.

תודה רבה על השאלה הנוספת. מטבע הדברים, מטבע העולם, השאלות קצרות והתשובות צריכות להיות ארוכות, אבל כשנשאלת שאלה מוסברת, ארוכה ומנומקת, התשובה יכולה להיות יותר קצרה. אבל ככל שהיושב-ראש יאפשר לי, אני אשתדל לענות לך בעניין הזה על הנקודות החשובות שהעלית.

אז קודם כול, כולנו מבכים את מותו ופטירתו של הגאון הגדול, ראש הישיבה הרב גרשון אדלשטיין, זכר צדיק לברכה. אנחנו מרגישים יום-יום את חסרונו ופטירתו. פעולותיו עשו רושם ניכר מחוץ לקהילה החרדית, ואני מקבל מכל מקום ניחומים או השתתפות בחסר ובצער הגדול. לכן הנושא שמסביב להלוויה שלו ממשיך להיות רלוונטי ועדיין אצלנו במשרד, והדגש שאני שם, אחד מהדברים המרכזיים שבהם אני רואה חובה לעצמי, זאת חובת הפקת הלקחים.

ועכשיו לגבי ההלוויה עצמה ומערכת התחבורה שנעשתה סביבה. אז הדברים ברורים, ואתה גם אמרת את זה, יכול להיות נוהל חבצלת כזה או אחר, אבל הפטירה היא פתאומית, ובמקרה הזה לא הייתה ממש היערכות, לא הייתה חשיבה כזאת, ואז אתה צריך לקבל החלטה ואתה צריך להיערך להפעיל מערכת הסעות מכל הארץ. זה לא פשוט, ואף אחד לא מצפה שאוטובוסים – והיום לא האוטובוסים אלא נהגים עומדים הכן, כפי שאנחנו אולי עוד נערכים במירון. זאת היערכות אחרת כשיש פטירה פתאומית וצריך להיערך ולהעביר כ-200,000 נוסעים.

והנקודה המיוחדת שמתחדדת כאן – בהלוויה הזאת, יותר מכל ההלוויות הקודמות, אנחנו לא אפשרנו, או מנענו כמה שיותר מרכב פרטי להיכנס, ושמנו את כל הדגש על התחבורה הציבורית. כששמים דגש על התחבורה הציבורית ודאי שצריך לתת מענה הרבה יותר גדול.

אני יכול להגיד לך מניסיון, וכאחד שהיה בסוד העניינים בלא מעט הלוויות, לצערנו, הלוויות המוניות של גדולי ישראל וגדולי התורה – בסיכום אני חושב שההלוויה הזאת, בהיערכות לגודל שלה, הייתה מפתיעה לטובה בשיתוף הפעולה של משרד התחבורה, של תוכנית האב לתחבורה בירושלים, של משטרת ישראל ושל החברות הציבוריות עצמן – הן נמתחו בנושא הזה עד הקצה.

צריך לדעת עוד דבר: הייתה השתדלות גדולה שהתחבורה הסדירה לא תיפגע. אתה מפעיל עכשיו, מביא מאות אוטובוסים, וצריך שהתחבורה השוטפת לא תיפגע. ההיערכות והנוהל בוצעו, וזה דבר ששמנו עליו דגש, כפי שאמרתי, על התחבורה הציבורית. לאחר מכן, דבר שהוא לא מובן מאליו – סגירת כביש 4. סגירת כביש 4 מקצה לקצה, מצומת מורשה ועד הצומת בכניסה לכביש 1, בחיבור לכביש 1, היא דבר דרמטי לתחבורה בפרט ולאזרחים בכלל, וכל זה נעשה כדי שהאוטובוסים יוכלו לעבור בבטחה ובמהירות למקום, וכך היה. אני לא זוכר דבר כזה ששעה לפני ההלוויה מקומות רבים כמו הר חוצבים בכניסה לעיר היו ריקים, והאוטובוסים לקחו את האנשים. להביא 150,000 איש, להביא מאות אוטובוסים למקום אחד, יותר קל, וזה מובן מאליו: באים האוטובוסים, יש מקום חניה, יש מקום הורדה, מורידים את האנשים והאוטובוס נוסע למקום שלו; לאסוף לאחר מכן את האנשים בחזרה – גם לגבי זה יש לנו לא מעט תובנות.

אתה אמור בצדק, וזה מה שראית – זו הייתה הדרך חזור מההלוויה, ולא הלוך. אנשים הגיעו להלוויה בזמן ולפני הזמן בצורה מסודרת, וכולם ציינו את זה לשבח. הנסיעה חזור התפרסה על שש שעות, אם לא יותר, הרבה יותר משש שעות. אם ההלוויה הסתיימה בשעה 18:00, נניח, עוד ב-02:00 אספנו אנשים, וזה הגיע מכמה וכמה סיבות: ראשית, אנשים שהובלנו מירושלים בעיקר ברכבות, ומהרכבות לקחו אותם בשאטלים לכניסה לבני ברק, רבי עקיבא-ז'בוטינסקי, העדיפו לבוא לכביש 4 אחרי ההלוויה, זאת אומרת, לא היה ויסות ולא היה איזון במערכת, וזה גרם לבעיה לא פשוטה. אני גם מודה שהיו חילוקי דעות על איך צריך להיעשות האיסוף – האם אנשים ילכו לאוטובוסים עצמם, שחונים שני קילומטר דרומה וצפונה, או להביא אותם לנקודות במרכז, באזור הזה של היציאה מבני ברק, מה שנקרא היום קוקה קולה. להביא את האנשים לצומת הזה? ההחלטה של המשטרה הייתה להביא אותם לשם. היא הייתה כנראה לאור הריבוי, ולא הצדיקה את זה. היא גרמה בעיות: ירידה לכבישים, עומס גדול, אנשים הגיעו בבת אחת, ואוטובוסים לא הספיקו להגיע. ברגע שאנשים ירדו, האוטובוס לא יכול היה לעבור, וזה גרם למערכת שלמה של עיכוב בהגעת האוטובוסים.

אז צריך לציין שלא היו חסרים אוטובוסים. זה לא שהאוטובוסים היו חסרים, היו אוטובוסים כמספר הנוסעים – הם לא יכלו להגיע למקום לאסוף אותם. אני לא בורח, צריך להגיע לעוד תובנות ולהסיק מסקנות על איך לפתור את זה – סגירת כביש גהה, כל ההיערכות מסביב, לקחת אנשים שבאים מאזור הדרום, אוספים אותם משם. את האנשים שנוסעים למקומות אחרים לוקחים בצד השני של כביש 4. חלק הולכים לגבעת שמואל ומשם אוספים אותם, וצריך יותר ניווט וויסות. אלה דברים שאתה לא צופה, יש דברים שאתה לא צופה מראש, ואתה די מופתע. כשאתה מפעיל מערכת כזאת, מתברר לך שיש דברים שלא חשבת עליהם בפעמים הקודמות והם קרו בפעם הזאת, כפי שאמרתי קודם. לכן ההיערכות מאוד חשובה; ההיערכות הייתה, וההיערכות צריכה להיעשות, ותמיד יש הפתעות, אין היערכות במאת האחוזים.

אני רוצה להגיד לך – הבאת את הדוגמה על מירון; מירון הוא האתגר התחבורתי הגדול ביותר. אני אמרתי את זה, כי רציתי לדרבן את מנהלי החברות הציבוריות, רציתי לדרבן אותם במאמץ הגדול שהם עושים, ובכלל לאורך כל התקופה הזאת החברות הציבוריות עושות מאמץ גדול מאוד. צריך לקחת בחשבון שמפורים מתיחת קווי התחבורה היא עד הסוף. שושן פורים הוא אירוע מאוד גדול. לאחר מכן מגיע חודש רמדאן, שהיה משולב עם ערב ראש חודש ניסן – זה אתגר בפני עצמו, כל חודש רמדאן. היום אחוז מאוד גדול מנהגי התחבורה הציבורית – אנחנו עומדים על סדר גודל של 70% – 70% מהנהגים בתחבורה הציבורית הם מוסלמים, ולרמדאן יש השפעה מאוד מאוד גדולה בשעות הערב ובכל יום, וזה אתגר לא פשוט. סיום הרמדאן, עם החג שהיה, יחד עם ראש חודש, ומייד אחר כך יום העצמאות וחג השבועות – אלה אתגרים שאתה מושך. אתה אומר לנהגים: אין לכם חופשות. אתם לא יכולים להחסיר, כולם צריכים להגיע. צריך לחשוב על זה שהנהגים שנסעו מההלוויה יצאו ב-10:00, ואחרי זה – זה ודאי אתגר רציני, והם עשו את זה בכבוד.

אני רק רוצה לציין – אי-אפשר לענות על כל השאלות ששאלת, חבר הכנסת מלול. אולי בהצעת החוק שלך, שיש לנו במשך היום, נרחיב – בנושא של מירון ודאי, אין ספק, לא היו עבודות בכביש. הינה, לא היו עבודות – לא כביש 6 ולא כבישים אחרים של נתיב ולא כבישים שבאחריות חברות אחרות. והינה, אתה מכין את הכול – ומתברר שהנתיב המהיר בכביש 1, שבאותו יום יש לו איזה מקטע שהוא עשה, בדיוק יצא לו באותו יום – וזה גרם לתחבורה. לא חשבת שהנתיב המהיר, שעושה עבודות כבישים בסדר גודל כזה אולי פעם בשלוש שנים, ייפול בדיוק בתאריך בחזור ממירון. אז תמיד יש לנו הפתעות, ויש לנו אתגרים. אנחנו משתדלים מאוד. היום לתחבורה הציבורית יש קשיים מאוד מאוד גדולים, קשיים מאוד מאוד גדולים בהפעלה. המשאבים שלנו הם באמת גדולים – אנחנו נותנים תקציבים מאוד גדולים, אנחנו מפעילים מערכות ונותנים לחברות אפשרויות לתת את המענה, החברות לא עומדות, חלק מזה הוא בגלל שצריך באמת לדרבן אותן והן צריכות להיות יותר טובות, וחלק מזה הוא גם נסיבות אובייקטיביות.

אחד הדברים המרכזיים – ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש – אתגר שצריך להיות, נושא לאומי, הוא נושא המחסור הנהגים. אנחנו מדברים על מחסור שמתקרב ל-10,000 נהגים. זה קריטי עבור המערכת. אי-אפשר להפעיל מערכת של הסעות המוניות ומערכת של תחבורה ציבורית כשיש לך מחסור כזה חמור בנהגים.

אז אני אסתפק עכשיו בתשובה הארוכה שעניתי על השאלות המאוד-מאוד חשובות והמאוד-מאוד מאתגרות, ובהזדמנות הבאה, בהזדמנות הקרובה, אני אשלים את התשובות. סימנתם לי בפתק שהגיעה העת לסיים.

חשבתי שאני בשאלה האחרונה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת רוט. אני רוצה גם לציין את המעורבות הגדולה שלך בנושא תחבורה ונושא התיישבות. הינה מתברר שמה שאתה אומר הוא דבר מאוד נכון – התיישבות ותחבורה, חיזוק הגליל, מקומות יישוב חדשים ותחבורה – חד הם. היום אנחנו יודעים שהאתגר של תחבורה או נושא התחבורה, המענה התחבורתי, הוא בעצם משולב ושזור בנושא ההתיישבותי. אי-אפשר להתיישב במקום, אי-אפשר לאכלס מקומות, אי-אפשר – במיוחד באוכלוסייה החרדית ודאי שנושא התחבורה לא נותן את המענה הנכון, מכיוון שהרכב הפרטי הוא לא המענה שאנחנו רוצים, אנחנו לא מעוניינים בו, וגם אין להם את האפשרות. על פי רוב אנשים שהולכים לגור בפריפריה הם אנשים שאין להם את היכולת לקנות במרכז, וממילא הם ודאי אנשים שנזקקים לתחבורה הציבורית הרבה יותר.

הנושא של התיישבות, של מקום מגורים, עם המרכז הרוחני, המרכז הקהילתי, מרכז החיים שלהם – גם המשפחתיים, גם החברתיים, גם הקהילתיים – כפי שאמרתי, הוא נושא חשוב. הוא הולך לגור במרחק, הוא הולך לעשות את הצעד הזה, אבל בחלק שלו הוא חייב לתת את המענים.

אני אומר, זה אתגר של משרד התחבורה, ואני חושב שהיום משרד התחבורה מודע לזה – אני יכול להגיד, באופן אחראי, אולי בשונה מפעם. כשאתה לוקח יישוב כזה או אחר, אתה צריך להראות שהוא קרוב למרכז עסקים, שזה גם נכון, או למרכז קניות. האלטרנטיבה – אתה רוצה לחבר אותו, ואתה עושה תחבורה שתהיה לו קרובה למרכז קניות. כאן אתה צריך – למרכז הרוחני שלו, למרכז החברתי שלו. זה מאתגר אותנו, וצריך לעשות את זה, ואנחנו נעשה את זה, ולאט-לאט אנחנו, גם המשרד, כולם – אנשים מפנימים את הצורך המקצועי בעניין הזה. זה לא רק צורך קהילתי, זה צורך של אנשים פרטיים, זה צורך מקצועי, כדי לתת מענה תחבורתי הגון. אנחנו רואים את זה כאתגר. ישבנו ישיבה אחת, העוזרים ישבו. אנחנו נמשיך לעסוק בזה, ואני מאוד מקווה שאני אהיה איש בשורה בקרוב. תודה.