הצעת חוק הקמת חדרי מיון בשדרות ובקריית שמונה, התשפ"ג–2023

קודם כול, ברשות אדוני היושב-ראש, אדוני השר – – –

יופי, זה המסר. חלחל מהבוקר.

כשצריך, אני קריין. הבוקר המסר שהעברתי לחבר הכנסת הרצנו הוא שאם הוא יקשיב מתחילה ועד סוף, הוא יבין, ולעיתים ייתכן שגם יצביע איתנו.

אמר סגן היושב-ראש שצריך להשיב על השאלה. אני חושב שיש תשובה כשיש שאלה. אני פה לא שמעתי שאלה, ואני גם אסביר למה.

רגע, רגע, שנייה, את לא מקשיבה. חבר הכנסת הרצנו למד היום שאם מקשיבים, מקבלים תשובה. מי שלא מקשיב לעולם לא יקבל תשובה, לכן צריך להקשיב. אני אומר שתשובה יש לשאלה; פה לא הייתה שאלה. יש בפסח את הבן שאינו יודע לשאול. השאילתה פה – אני רוצה להסביר מה המהות שלה. ולמה?

חבר הכנסת שטרן, מי שיקשיב יבין.

אבל חברת הכנסת ביטון לא מקשיבה. אתה מפריע לה.

אני יודע. לא, היא לא. הרי אני הקשבתי, בשונה מהאחרים, והיא שאלה את הממשלה למה לא מקצים כסף. הייתה פה שאלה.

אז אני באתי לענות. חברת הכנסת ביטון, באתי לענות על הצעת החוק שלך, ואני אומר את הדבר הבא: אין ספק שלהקים בשדרות ובקריית שמונה בתי רפואה, אין דבר טוב מזה, והקואליציה לא נזקקה להצעת החוק שלך בעניין הזה – – –

אני אענה לך, ופה צריך להגיד מילה טובה ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, שבמסירות גדולה מאוד – על אף אחריות גדולה שהייתה לו לפני שהוא הכיר את הצעת החוק שלך, החשובה, החשובה מאוד – – –

חברת הכנסת ביטון, אני מתייחס בכובד ראש לדברים שלך.

סימון, מי שיקשיב – – –

ולכן חברת הכנסת ביטון וחבר הכנסת סימון, שאתם זועקים פה מרה, ובצדק – לפני שכתבתם את הצעת החוק הזאת, לפני שהיא קיבלה פ', לפני שחשבו עליה, כבר יו"ר הקואליציה, יחד עם ינון ושר הבריאות ארבל – – –

את לא מקשיבה, לא מקשיבה.

כמו שברור שלא צריך הצעת חוק כדי להקשיב לשר העונה, כי זה ברור שצריכים להקשיב לו, גם לא צריך הצעת חוק לדבר שהוא כבר בקריית שמונה, כבר הושג כסף.

שנייה. יש התחייבות ברורה, הוקצה לזה כסף. אני אומר פה בשם הממשלה, בשם משרד הבריאות: הוקצה לזה. עכשיו תראו, חברת הכנסת ביטון עסוקה עכשיו בטלפון עם הדובר.

ההפך, ההפך.

לא, תקשיב.

בועז טופורובסקי – –

– – תראה, אני מציע את מה שהשר קרעי אומר: תיקח את ספר התקציב, תראה את ההצלחות של הקואליציה, תהפוך את זה להצעות חוק.

לא, הרי כספים קואליציוניים הזויים שאתם הצעתם בממשלה הקודמת – לא העברתם את זה בחוק.

אתה מדבר על פופוליזם? מי שמציע הצעת חוק כזאת, שכבר אושרה – היא כבר אושרה – – –

אני שואל אותך שאלה: אתה זקוק לבית חולים בקריית שמונה?

כן. בשדרות?

כן. אומר לך יו"ר הקואליציה, אומר לך שר הבריאות: הושג, זה מאחורינו. יש. תראה איך אתה מופתע.

תראה איך אתה נראה. אתה יודע למה אתה מופתע? כי לא ידעת; כי אתה היית כן עם עצמך, שאם חברת מפלגתך מגישה הצעת חוק, בטח היא עשתה עבודה טובה. אבל לא, העבודה הייתה לא טובה. למה? כי הכסף כבר עבר ויש לזה כסף.

זה כן. תראי, אם זה לא נכון, נצביע כולנו – יודעת מה? שנייה, שנייה, שנייה.

בואי, אני אתן לך קרדיט. אם זה לא נכון, בואו נמשוך את הצעת החוק, לא נצביע על זה, נשב עם יו"ר הקואליציה, תראו את הכסף, ואם זה לא עונה לזה – – –

אה, בכבוד. שרת החינוך לשעבר, יושרה, יושרה. אם את צודקת, בואי נמשוך, אני איתך, נצביע בעד.

רגע, לא, לא, הרי את – – –

הרי את ותיקה בבית הזה, את לא חדשה, ואת יודעת שאם לוקחים כספים קואליציוניים ובונים איתם בית חולים – אני לא נכנס לבית חולים הזה, איזה בית חולים מסכן, הוא מכספים קואליציוניים.

יפה מאוד, נכון. אז מה זה משנה מאיזה כסף – – –

הרי כשאת היית שרה והיו חשובים לך דברים והעברת מכספים קואליציוניים, לא היה לך אכפת מאיפה זה מגיע, העיקר שמשרד החינוך בראשותך.

אבל אתם לא מקשיבים. לכן אני אומר – – –

לא, חברת הכנסת ביטון, את היית בטלפון עד עכשיו. ייתכן שהיה לך טלפון חשוב, אני לא אומר שלא, ייתכן שהייתה לך שיחה חשובה בטלפון, אני לא מזלזל, אבל מי שהקשיב למה שאני אומר – אני אחזור שנית – –

– – אף שספר התקציב אינו מנוקד, יודע לקרוא שם ולשמוע שההצעה הזאת כבר כתובה שם, אלא מה?

כן, מאוד מעניין. יפה.

יוראי, ואם אני אוכיח שזה כתוב, אתה – – –

יוראי, תראה, תראה.

הרי יושב פה שר האוצר לשעבר ממפלגתך, ראש האופוזיציה, והוא שואל אותך – –

– – אם רוצים לבנות בית חולים מכספים קואליציוניים, הוא לא ייבנה? הוא ייבנה. יהיו רופאים? יהיו. יוראי אומר: לא מתאים לי המחלקות, כי הן מכספים קואליציוניים. אומר שר האוצר שאתה לא צודק, העיקר שייבנה. הרי לך חשוב – – –

מי ייתן להם לתקוע? יש כאן ממשלת ימין על מלא, לא נותנים להם לתקוע. זה לא מה שהיה פעם, לא.

לכן אני חושב שיש כאן הבטחה ברורה של שר הבריאות, של יו"ר הקואליציה, שהם אומרים לך שזה נמצא. ואני רוצה להציע לך הצעה טובה.

אני אומר לך שזה כתוב. אתה לא צריך הבטחות מאף אחד, אתה צריך בסך הכול להסתכל בספר התקציב. עכשיו תראה, אני אגיד לך יותר מזה.

למה לצעוק? לא צריך לצעוק.

לא צריך לצעוק.

דברי חכמים בנחת נשמעים.

את חכמה, לא אני – בנחת.

בקיצור, אז כמו שנמצאנו למדים, אנחנו רוצים – – –

את יודעת, חברת הכנסת ביטון, מיכל, גם יוראי, יש דבר כזה בין כותלי בית המדרש שקוראים לו "ברוך שכיוונתי". מה זה "ברוך שכיוונתי"? אדם אומר איזו סברה, והוא שומע אחר כך שמישהו קדמון כבר אמר את זה – הוא אומר: ברוך שכיוונתי. אני מציע לך, חברת הכנסת דבי ביטון, להגיד על זה ברוך שכיוונתי – לדעת יו"ר הקואליציה, לדעת שר הבריאות, לדעת הממשלה כולה. הרב קרעי, אני צודק?

למה את צועקת? אבל למה את צועקת?

ברור שזה לא לעניין, מה השאלה? ברור שזה לא לעניין. לכן אני מבקש מכולם לתמוך בהצעה שאנחנו אומרים – להתנגד להצעת החוק, היות שזאת הצעה מיותרת, כי היא כבר נמצאת בתקציב של מדינת ישראל.