מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אתמול נורה ונרצח עוד תושב באום אל-פחם, מוחמד ג'עו. מתחילת השנה – 85 קורבנות, ארבעה מהם מאום אל-פחם, 150 ימים מתחילת השנה, שישה קורבנות מתוכם הם תושבי ירושלים המזרחית. זה כשלא סופרים ירי, שימוש בנשק. בדרך כלל הנשק הזה הוא מוברח, עובר דרך סחר בנשק. יש מקרי רצח שמדווחים ויש ירי יום-יום, עשרות אלפי מקרי ירי בשנה ביישובים. אתם מכירים את מקרה הירי ברהט שבו נרצח או נורה ילד? אפילו ניידת משטרה לא הגיעה. לאחרונה ניידות משטרה לא מגיעות כאשר יש ירי. פעם היו מגיעות; הפעם לא. הדבר החמור ביותר הוא הברחת נשק מבסיסי הצבא ליישובים הערביים. 20 שנה אנחנו זועקים שצריך להפסיק את המסלול הזה של הברחת נשק, ומדינת ישראל לא מפסיקה את הברחת הנשק הזה. הנשק הזה הורג אותנו.
לכן הצעת החוק הזאת אומרת: מעצר עד תום ההליכים בעבירות נשק חמורות, בנשק הלא-חוקי הקטלני הזה, שהורג אותנו. בקדנציות קודמות חבר הכנסת סגלוביץ' ואני הגשנו את ההצעה הזאת יחד. לפני שבוע אמרו לי: אתה צריך להכניס שינויים. קיבלתי את הבקשה של משרד המשפטים לשינויים.
ואני רוצה לתאם בהמשך – –
– – בהמשך הדרך בוועדה את המשך קידום החוק. המלחמה והמאבק בהברחת הנשק ובנשק הזה, שהורג אותנו, צריכה להיות משימה באחריות הממשלה כולה וכל זרועותיה, והיא לא עושה את זה. באים חברי כנסת ומשתמשים בכלי הפרלמנטרי, כי חבר כנסת או ראש רשות או מנהל בית ספר או איש דת לא יכולים להיאבק בהברחת הנשק או בארגוני פשיעה, אבל יכולים לתרום בחקיקה. ולכן אני מביא את החוק החשוב הזה, שיש בו גם אמירה, גם כלי חשוב כנגד המשך הפשיעה, המשך הרצח, ובעיקר – המשך הצפת היישובים הערביים בנשק שהורג אותנו בכל יום. תודה רבה.
269 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.