קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אני מעלה כאן להצבעה הצעת חוק שעוסקת במצלמות במעונות היום. רק בשביל להסביר את המסגרת הכוללת אומר שהצעת החוק הזאת היא בעצם המשך של החוק שעבר כאן ב-2018. הבאנו הצעה מאוד גדולה ורחבה שמתייחסת להגנה על כל חסרי הישע, גם פעוטות בגילי לידה עד שש. אגב, אני חושבת שגם בגני הילדים הייתה צריכה להיות לכך התייחסות, וגם כמובן הקשישים, אנשים שהרבה מאוד פעמים באמת לא יכולים להגן על עצמם. לכן במוסדות שלהם דרשנו שתהיה השגחה בדמות מצלמות.
לצערי הרב אבל לשמחתנו הרבה, בסופו של דבר גם על החלק הקטן הזה הצלחנו להעביר כאן את חוק המצלמות לגיל לידה עד שלוש בכל מעונות היום. הייתה איתי באותה תקופה גם חברת הכנסת קארין אלהרר, שנלחמה בוועדה לזכויות הילד יחד איתי. אני רק אזכיר לכם מהדיון שהיה כאן, שהייתה התנגדות נחרצת להתפשר באותה הצעת חוק, בטענה שיהיה אפשר להביא את הכול. אנחנו אמרנו: קודם נשים רגל בדלת, ואחר כך אנחנו נוכל להמשיך ולהגן על הפעוטות שלנו.
למה אני מספרת את כל זה? כי כשאנחנו אישרנו בזמנו את ההצעה הזאת, אנחנו כללנו וולונטריות בשנה הראשונה וחובת התקנה מהשנה השנייה; והינה, ראה זה פלא, אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים כבר עמוק עמוק בתוך תקופה שבה המצלמות במוסדות החינוך של ילדי לידה עד שלוש היא חובה, והילדים שלנו מוגנים. עכשיו אנחנו יכולים לעבור לצעד הבא, ולראות איך אנחנו מרחיבים את אפשרות הצפייה במצלמות לא רק לגורמי משטרה, כמו שנקבע בהצעה – דבר שידענו שהוא חשוב בתור התחלה, אבל יוצר די סרבול ברמת השטח, לא תמיד מאפשר באמת לעשות את העבודה בצורה אפקטיבית; אגב, לא כי המשטרה לא אפקטיבית, אלא כי נדרשים להגיש תלונה, ואחר כך המשטרה באה ולוקחת את המצלמות, ועד שהיא בודקת, ועד שהיא מחזירה תשובה, בינתיים יש גם עננה על המטפלות, ולפעמים זה מסתיים – לשמחתנו, אגב – בכך שאין כלום ואפשר לחזור לשגרה, ויצא שכל האירוע המאוד-קשה סביב זה יכול היה להיחסך.
בהמשך אפשרנו למפקחות של משרד החינוך כן לפתוח את המצלמות, והיום אנחנו רוצים שכל מי שאחראי, כל מי שנמצא בתקן שאחראי לגיל הרך ברשות המקומית, יוכל להגיע ולצפות במצלמות בדרך של שגרה – לא רק כשיש חשד סביר, אלא כחלק מהעבודה השוטפת של ביקורת ופיקוח – וכך גם צפייה בשידור חי למנהלות המעון. זאת דרישה שעלתה מהשטח. הן לא תוכלנה לגעת במצלמות, לא להעביר אחורה, לא לפתוח אותן, כי אנחנו לא רוצים שיהיו שיבושים, אבל הן כן תוכלנה לצפות ב-live, לעקוב אחר מה שקורה במעון שלהן. אם חלילה יש משהו – אגב, לא תמיד זה צריך להיות פלילי, לפעמים זאת פשוט התנהגות לא מותאמת או משהו שאנחנו רוצים לחסוך מהילדים – אותה מנהלת תוכל לפעול בצורה מקצועית ולעשות את מה שצריך לעשות כמי שמובילה את אותו מוסד חינוכי.
לכן, חבריי חברי הכנסת, מאוד חשוב שאנחנו כולנו נתמוך בהצעה הזאת. האנשים שיושבים בצד הזה, בקואליציה – אופיר, אני יודעת שאתה עובד על הצעת חוק רחבה יותר, שתכניס גם את גילי שלוש עד שש, שזה בעצם ממשיך את הצעת החוק הגדולה שהגשנו ב-2018, אבל אין טעם לדחות את החלק הפעוט הזה. הדבר הזה כבר אושר על ידי הייעוץ המשפטי של משרד החינוך. כשהייתי שרת החינוך הכנו את זה כתזכיר חוק. אם אנחנו היינו נשארים עוד חודשיים בממשלה, הצעת החוק הזאת כבר הייתה עוברת כהצעת חוק ממשלתית.
לכן אני באמת מאוד מבקשת, תתמכו בהצעה הזאת. אחר כך אני מוכנה לחכות, לעשות את הדברים יחד איתכם בתיאום. יש הסכמה של המשרד.
אני רואה שאף אחד לא ביקש שנחכה, ואני גם אגיד לך מה – אני לא מוכנה לחכות יותר מדי, כי היום בשטח הילדים ובמיוחד ההורים מצפים שאנחנו נעשה מעשה; שאנחנו כן נרחיב את הצעת החוק ונביא את הפתרון שנכון, אגב, עבור כולם, כולל ההורים. ההורים נמצאים במצוקה איומה. פעם אחת – התחושה הזאת של חוסר ביטחון, כשלפעמים קורה משהו, חוסר היכולת שלהם לדעת את האמת ולהבין מה באמת קורה עם הילדים שלהם. מנהלות המעון עומדות מולם חסרות אונים. הן רוצות להראות שהכול היה בסדר, הן רוצות לפתוח את זה ולהראות שהדברים הם באמת כאלה – בואו, ילדים נפצעים בתוך המעון וקורים דברים גם בלי עזרה שלנו, המבוגרים.
אני חושבת שאנחנו חייבים את זה להם. אופיר, אני באמת נותנת אפשרות נוספת. תעבירו בטרומית, ואחר כך אני מוכנה לחכות עם המשך החקיקה, כדי שיהיה אפשר לקדם את זה – אופיר, חבל שאתה לא מקשיב – אף על פי שאני חושבת שמדובר בשתי הצעות חוק שונות. זאת הצעת חוק מאוד נקודתית, מאושרת כבר על ידי משרד החינוך, וחבל לא להעביר את זה. אם השר קיש היה נאות להגיע הנה ולמלא את עבודתו ולענות על הדבר הזה, הוא היה רואה שהוא היה מקבל מסמך מהמשרד שמאשר את זה שהצעת החוק הזאת כבר עברה את כל התהליך שנדרש, כולל מול משרד המשפטים; כבר אושרה כתזכיר חוק. מה לעשות שלרוע מזלנו, לדעתי, לא אנחנו שם כדי להמשיך ולקדם את הצעת החוק הזאת, או לא נשארנו מספיק זמן כדי להמשיך ולקדם אותה.
אני מבקשת מחברי הכנסת את תמיכתם, ואני מקווה שגם בצד הזה ייאותו להבין עד כמה זה חשוב לכולם – ילדים, הורים, מטפלות.
חברת הכנסת גוטליב, ראשית, אני מוכנה לשמוע את כל מה שתגידי, רק שתי הערות: האחת – את לא יכולה להגיד שההצעה הזאת לא מהודקת. במחילה ועם כל הכבוד, אני עוסקת בזה שנים.
רגע. מי שנתן ומי שניסח אותה משפטית ועזר באמת להדק ולעשות את כל מה שצריך הוא משרד המשפטים יחד עם משרד החינוך, אז מהודקת היא כן.
מבחינת ההרחבה, אני רוצה לספר לך משהו.
חברת הכנסת גוטליב, ראשית, אני רוצה להגיד לך משהו לגבי הצפייה של ההורים. אני יודעת שההורים רוצים לצפות און-ליין. הסוגיה הזאת לא תעבור בשום צורה ודרך – –
רגע, אני אומר לך. – – מכמה טעמים: האחד הוא שיש את כל העניין של הגנה על הפרטיות, ואת מכירה את זה, והיה לנו מאוד קשה לעבור את המחסום הזה ולהביא בכלל את ההצעה כפי שהיא עברה ב-2018. לא סתם אמרתי: קודם כול בואו נתחיל, אחר כך יהיה אפשר לבנות על זה הרבה, וצדקנו במהלך הזה ועשינו את זה. במשך שנים ניסו להוביל את המהלכים האלה, והם תמיד נחסמו ונעצרו.
– – אני לא חושבת שזה בריא להורים שתהיה להם גישה און-ליין בלייב כל הזמן. זה לא נכון להם, זה לא נכון לצוותים.
תעבירי את ההצעה הזאת. טלי, אם אתם באמת רוצים – – –
חברת הכנסת גוטליב, תיכנסי רגע לקליטה ותעצרי את השידור. שנייה.
זיהיתי את זה. תשתדלי רגע להיות רק בקליטה.
אין פה סתירה בין הדברים, וכמו שאמרתי גם קודם, לפעמים צריך לעשות את הצעד הראשון כדי שאחר כך יהיה אפשר לשבת ולהרחיב. כולנו יודעים – – –
כולנו יודעים שהצעות החוק שנכנסות לוועדות לא יוצאות כמו שהן נכנסו. תמיד יש שיח על הדברים, יש את הדברים שאנחנו רוצים להרחיב, לפעמים גם מצמצמים, אבל יש תהליך של חקיקה. ולכן אני אומרת, אם זה באמת חשוב לכם, תצביעו על זה, כדי שנוכל להביא את זה לוועדה, או לחלופין – – –
חודשיים זה המון זמן. אם היה לי רק עוד חודש אחד, לא הייתי עומדת פה היום, כי ההצעה הזאת כבר הייתה מאושרת והייתה עוברת ובא לציון גואל.
אבל אנחנו יודעים שכל רגע במקום הזה הוא קריטי, וזה קריטי לילדים, ולכן, אם באמת חשוב לכם, וזה לא בשביל הפוליטיקה, כדי לראות מי מביא ואיך מביא, תעבירו את זה עכשיו. שחבר הכנסת אופיר כץ ייצמד – – –
מה זה מועד אחר? שבועיים? אני מוכנה לחכות שבועיים.
לפרוטוקול, וגם בגלל שהנושא הזה מאוד מאוד חשוב, אני מוכנה שיהיו תשובה והצבעה בעוד שבועיים, ואני מקווה שבתוך שבועיים תתגבשו, תוכל להגיש יחד איתי, נלך יחד לוועדה ונעשה את כל ההתאמות הניסוחיות שצריך. האם זה בסדר, אדוני היושב-ראש?
זה לא ייפול לנו, חברת הכנסת גוטליב. זה ייפול לילדים במדינת ישראל, זה ייפול להורים, זה ייפול לצוותים החינוכיים. חלאס עם הפוליטיקה. או שאנחנו דוחים ויהיו תשובה והצבעה בעוד שבועיים, או שמבחינתי זה מובא להצבעה. לשיקולכם.
כבר דחו לי את זה בוועדת השרים לענייני חקיקה, כי כנראה זה לא מספיק חשוב.
1,274 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.