כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, נתחיל מהברור: אונס, תקיפה מינית, זה אחד מהדברים המחליאים ביותר שיכולים להיות, והעונש כנגד פושעי מין באשר הם צריך להיות חמור מאין כמותו.
אבל זאת לא הצעת החוק. הצעת החוק הזאת – ועל ראש הגנב בוער הכובע – היא הצעת חוק שכולה גזענות. המקור שלה, הבסיס שלה והמוטיבציה שלה הם לא להתמודד עם חלאות, אנסים ועברייני מין, אלא למצוא תירוץ כדי להתעמר ולהשתלח בערבים באשר הם.
אני אומר לכם פה רק שלושה דברים – – –
הינה, הינה עוד אחת.
סליחה, ווליד.
תראו מי מדברת – הסנגורית של האנסים. זאת שהתעללה בקורבנות של אונס בבתי משפט – –
– – מעיזה לפתוח את הפה ולהעליל על כך שאני יוצא נגד גזענות.
תראו איזו אירוניה. תראו איזו צביעות. מעודדת האנסים – –
– – מעריצת האנסים – היא פותחת את הפה. לאן הגענו?
חוץ מזה אני אומר – – –
תשימו לב. ב-22 באוגוסט – – –
אני יכול להמשיך?
אותה אחת שפותחת את הפה – –
– – אותה אחת שהתעמרה והתעללה בקורבנות אונס בבתי המשפט לא פעם ולא פעמיים – ויש רשימה ארוכה שבהזדמנות אני עוד אקרא פה – היא גם אמרה עכשיו בעצמה: ערבים אונסים יהודיות.
אין בכלל אונס של יהודים כלפי יהודיות. אין אונס של יהודים כלפי ערביות.
זה לא מעניין אותם. זה רק חושף את הצביעות.
תוציא אותה. אי-אפשר ככה.
ב-22 באוגוסט – – –
עופי מפה, עופי מפה.
ב-22 באוגוסט – אי-אפשר ככה. אני מבקש.
ב-22 באוגוסט 1949 כתב דוד בן-גוריון על אונס מחריד, אונס סדרתי, אונס בידי חיילים רבים, כשעברה בחורה ערבייה בדואית, והוא כתב ביומנו כך: "הוחלט וקוים, רחצוה, גזזו שערותיה, אנסוה והרגוה". את זה בן-גוריון כותב נגד אונס של ערבייה בידי יהודים. זה לא ייכלל בחוק הזה, כי מבחינתם, אמרו גם חברים בסיעה שלהם, אין טרור יהודי. כנראה הם גם חושבים שאין אנסים יהודים. זה רק חושף את הגזענות שלהם.
שני משפטים אחרונים: החוק הזה, מעבר להיותו צבוע וגזעני או צבוע בגזענות, גם אין בו צורך, משתי סיבות: א. ב-2004 התקבל תיקון לחוק העונשין שהגדיר מה זה פשע שנאה, ואפשר בהחלט וצריך בהחלט – אם ככה הראיות מראות, כמובן – תקיפה מינית, לא משנה מי כלפי מי, אם זה על רקע לאומי לצורך העניין או דתי, היא פשע שנאה שהעונש עליו ממילא כפול. אין צורך בחוק הזה. זה דבר אחד; דבר שני, ובזה אני אסיים, כבוד היושב-ראש – אני הגשתי הצעת חוק שאלימות כלפי נשים תיחשב גם היא כפשע שנאה. תצביעו בעד זה במקום. תודה.
397 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.