סליחה, אני מתנצלת על האיחור הזה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, לאה הייתה רק בת 18 באותו בוקר שבו היא עשתה את דרכה לבית הוריה בשכונת מנחת בירושלים. ילידת הונגריה הייתה לאה, ניצולת שואה ובוגרת תנועת נוער בני עקיבא שעלתה לארץ במסגרת תנועת בית יעקב. בדרכה לבית הוריה היא הותקפה על ידי קבוצת ערבים, והם אנסו אותה ורצחו אותה. רק לאחר כמה שבועות נמצאה גופתה במערה סמוכה ועליה סימני אלימות קשים. בעקבות הפיגוע יצא צה"ל לפעולת תגמול בכפר שממנו יצאה חוליית המחבלים. לאה הוכרה כנפגעת פעולות איבה. הסיפור הזה התרחש ב-6 בדצמבר 1951, אך הוא כמובן אינו מעשה בודד ואינו עומד לבדו. במשך השנים שחלפו נאנסו בנות יהודיות שוב ושוב על רקע לאומני.
ביום העצמאות 2006 יצאה ליפז חימי בת התשע מביתה שבבית שמש לחגיגות במרכז העיר. אנואר, שוהה בלתי חוקי מהכפר צוריף ופעיל בתנזים של פתח, פיתה את חימי להגיע לחדר המדרגות, ושם אנס אותה ורצח אותה בגרזן. מאחר שהמעשה כלל גם אונס, במשרד הביטחון סירבו להכיר בחימי, זיכרונה לברכה, כנפגעת פעולת איבה. המשפחה לא ויתרה והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. פרקליטת המשפחה, עו"ד אלוני-סדובניק, שאלה את המחבל בדיון מדוע ביצע את המעשה, והוא השיב – תקשיבו: "הילדה הזו מחר תגדל, תתגייס לצבא ותרצח את הילדים שלנו". בתשובה על השאלה לשם מה הוא התאמן באימוני ירי, ענה המחבל: "כי אנחנו במצב של מלחמה".
בתשובה על השאלה לשם מה הוא התאמן באימוני ירי, ענה המחבל: "כי אנחנו במצב של מלחמה". "מלחמה בילדה בת תשע?" שאלה השופטת. "אין אצלנו תשע שנים ואין עשר שנים", השיב הרוצח, והוסיף כי ביצע את המעשה כנקמה על הסבל של האימהות הפלסטיניות. לאחר דיונים ממושכים קבעה השופטת דליה גנות תקדים: היא קיבלה את התביעה והורתה למשרד הביטחון להכיר בחימי ז"ל כנפגעת פעולות איבה.
עבירות טרור, כך אני יודעת ממקור ראשון, מותירות על הנפגע צלקות נפשיות שאינן מתאחות לעולם. גם הטרדות מיניות – אני לא יכולה לצעוק.
עבירות טרור, כך אני יודעת ממקור ראשון, מותירות על הנפגעת צלקות נפשיות שאינן מתאחות לעולם. גם הטרדות מיניות, כך אני יודעת, מותירות על הנפגעות צלקות נפשיות שאינן מתאחות לעולם. שילוב של הטרדה מינית שנעשית על רקע לאומני, מותיר בנפגעות צלקת כפולה – גם את הצלקת האישית כנפגעת מין וגם כנפגעת הטרור שנעשה לה רק בגלל היותה יהודייה. על כן אין שום סיבה שהענישה לא תהיה כפולה.
לפני כמה שנים, בדיון שיזמה חברתי חברת הכנסת יוליה מלינובסקי בוועדה לקידום מעמד האישה, נשים סיפרו כי הן מפחדות לצאת מהבית בערים מעורבות. חלקן הוטרדו מינית והותקפו בזמן טיול עם הכלב, חלקן בזמן שחזרו הביתה מבילוי או בזמן המתנתן בתחנת אוטובוס, וחלקן בזמן שירדו לזרוק זבל מתחת לבית. אחרות סיפרו כי הן מפחדות ללכת לבית הספר ולאוניברסיטה עקב הטרדות חוזרות ונשנות של בני מיעוטים מהאזור, וחיילות שחוזרות הביתה מהבסיס סיפרו כיצד בני מיעוטים בערים אלו מטרידים, מקללים אותן ויורקים עליהן.
בשנה האחרונה שמעתי עשרות עדויות של נשים שנוסעות יום-יום באוטובוסים באזור השומרון. ההטרדה המינית שהן עוברות על רקע לאומני מחייבת התייחסות מחודשת של החוק. טרור מיני, גם אם יכחישו אותו, הוא תופעה קיימת ומחרידה; אדם שפל ונתעב שיוצא מביתו במטרה אחת – לפגוע פגיעה מינית באישה על רקע היהדות שלה. כולנו זוכרים את הפיגוע המחריד שבו נרצחה אורי אנסבכר, השם ייקום דמה, נערה צעירה, רגישה, עם לב ענק. המחבל הארור בחר לאנוס אותה ואז לרצוח אותה. למה? משום שהיא יהודייה. החלאה לא רצה לפגוע רק בה; הוא רצה לפגוע בכולנו באמצעות המעשה הנתעב הזה.
לפני כמה שבועות דווח כי שופט בית המשפט העליון ח'אלד כבוב הורה לשלוח לתסקיר מבחן ולבחון אפשרות לשחרר את מוחמד טוויל, אנס ארור, למעצר בית. לא רבים דיווחו על כך שבמהלך החקירה הוא עוד הספיק לומר שרצה לעשות את זה מזמן ליהודייה. כן, אני יודעת שזה לא פוליטיקלי קורקט לדבר על אונס על רקע לאומני. יש מי שיאשים אותי בלאומנות או משיחיות, אבל אני לא אירתע, כי גם כולכם, כלל היושבים במליאה, מודעים לתופעה, אך רובכם פוחדים לקרוא לה בשם. גם החוק הבין-לאומי מכיר באונס על רקע זה כפשע מלחמה. על כן אני מבקשת ודורשת מכל חברי הכנסת הציוניים בבית הזה להצביע בעד הנפגעות על רקע לאומני, בעד הצדק ובעד מה שנכון. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שזה ביזיון לכנסת ישראל שיש מי שעומד על הבימה שלה וככה מבזה את הבנות ואת הנשים בעם ישראל. פשוט ביזיון. להקשיב ולא להאמין שזו מציאות. אני יושבת פה – יש רגעים שאתה באמת אומר: איפה עובר הגבול? ופה הוא נחצה מזמן. כבר אי-אפשר להבין אם זו מציאות או שזה שקר. אתה כבר לא יודע מה זה הדבר הזה. להעלות על נושא כזה שהוא תופעה, הפך להיות תופעה – תתעוררו, יש תופעה כזאת. הם מגדירים לפגוע בנשים רק כי הן יהודיות, לפגוע בהן על רקע מיני רק כי הן יהודיות. אם נשות ישראל וכבודן של נשות ישראל חשוב לנו, אני חושבת שכל אחד מהיושבים פה צריך למחות על הדבר הזה, על סגנון כזה, על השקר הזה, שקר אחרי שקר שאותו אחד מביא פה פעם אחר פעם. תהיו קשובים, תהיו ערניים.
לא ראיתי פה, בנקודה הזו, את כל ארגוני הנשים, שצריכות לקום ולזעוק על כבודן של הנשים. למה? כי זה לא פופוליסטי? כי זה לא נשמע טוב? הגיע הזמן לומר את האמת, גם פה וגם במקומות אחרים. אני אומרת את הדברים מדם ליבי, אני אומרת את הדברים מכאב שדואג ומביט ורואה תופעה של פגיעה בנשים, פגיעה וסריטה בנפש. זה רצח. תקשיבו, זה רצח, זה בנות שעוברות רצח. למה? כי הן יהודיות. אי-אפשר להגדיר את זה אחרת. תודה רבה.
869 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.