קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו ב-19 באפריל. ב-19 במרץ ניהל את ועדת השרים לענייני חקיקה חבר הכנסת איתמר בן גביר, כי יריב לא היה, לא יודעת למה, והוא ממלא המקום. ב-19 במרץ, בדיוק לפני חודש, עלו שני חוקים בקריאה טרומית, שלי ושל חבר הכנסת גדעון סער. אתם יודעים על מה היו החוקים? אני אפתיע אתכם: על האיזוק האלקטרוני – חוקים טובים שמתואמים עם משרדי הבט"פ, הרווחה והמשפטים. ב-19 במרץ אמר השר בן גביר שבתוך חודש הוא יביא חוק יותר טוב – "מאוזן", הוא קרא לו. על המאוזן יש לנו לדבר, אבל למה לא לדבר בוועדה? בשביל זה יש ועדות בכנסת.
היום אנחנו חודש אחרי, וכמו שאומרים אצלנו – סבתי, עליה השלום, נהגה לומר "כלאם פאדי". נכון, אימאן? אומנם זה הגיע מאצלכם, אבל את יודעת, בכל זאת. בעברית שלנו זה "רעש וצלצולים", בעיקר שקט. המשרד לביטחון פנים – סליחה, המשרד לביטחון לאומי, ביטחון יהודים, ביטחון המתנחלים, ביטחון המתיישבים – לא הביא את החוק של האיזוק האלקטרוני. הוא אפילו לא שלח תזכיר חוק; הוא אפילו לא שלח להערות הציבור – אולי נוסיף את זה, אולי נשנה את זה; הוא לא עשה כלום. מה הוא עשה? שם על חברות כנסת פה מה שנקרא גיבנת שהן ילכו איתה כל החיים כי הן הצביעו נגד. אם הוא היה מביא, לימור – שיביא. לא. אם אתה הולך לוועדת שרים ואומר שבתוך חודש אתה מביא, ובתוך חודש אפילו לא יוצא להערות הציבור, שזה 45 יום, אז כנראה שהוא לא עושה כלום.
אבל אל תדאגי, כל שבוע אני מתכוונת לבדוק מה קורה עם החוק לאיזוק אלקטרוני. אני מקווה מאוד מאוד, אבל קשה לי להאמין שהוא עושה משהו, כי זה באמת לא מעניין אותו. תודה רבה, אדוני.
269 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.