קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, כבוד השר, חברת הכנסת רייטן, אני צפיתי אתמול בהפגנות, גם משמאל, גם מימין. אני רוצה לשאול אתכם, אנשי הימין – הם מפריעים.
תודה רבה. אני רוצה לשאול, אולי יש לכם תשובה: איך זה שבסוף כל הפגנה של הימין, מפגינים תוקפים את הפלסטיני התורן שנמצא בסביבה?
דקה, אני לא השלמתי. זה היה תמיד. אחרי כל הפגנה כזאת מחפשים ערבי ומכים אותו. איך אני יודע שהזמנים השתנו לרעה? כי פעם הסתפקו בלתקוף ערבים; עכשיו תוקפים גם עיתונאים, עיתונאים יהודים וערבים. העיתונאי יוסי אלי עם חשד לשבר בצלעות ופגיעה בטחול, והעיתונאי ששכחו לדווח עליו אמצעי התקשורת – תאמר אלכילאני מכאן 11, תאמר אלכילאני, עיתונאי דינמי שהיה בלב ההפגנה. אני ראיתי את הכתבה – התקפות, נאצות; שמעתי אותם אומרים: הוא ערבי, הוא ערבי, ואז התנפלו עליו; שמו את הדגלים של בית"ר, לה פמיליה.
מה נהיה איתכם? מה זה הדבר הזה? אלה מאפייני פשיזם מובהקים, לתקוף את האחר בהפגנה. אתם ניסיתם להדביק להפגנת השמאל אלימות. לא הייתה אלימות – זה לא שמאל – בהפגנות המתנגדות להפיכה השלטונית. היו אנשי ימין שתקפו את המפגינים. היו אנשים שניסו לדרוס אותם במכוניות. ואת תאמר אלכילאני, כי הוא מדבר ערבית, תוקפים באופן אוטומטי ואומרים: כי הוא ערבי. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לכן אני מפנה מילה לעיתונאי יוסי אלי והעיתונאי תאמר אלכילאני. אני תומך, כמובן – ומוקיע את התקיפה הגזענית הפשיסטית הזו מצד קבוצה של גזענים ימנים קיצוניים.)
אני שוב מזכיר לך, אדוני, שכשתוקפים יהודי ושותקים, אחר כך תוקפים יהודי – מתלוננים, ותמיד כשתוקפים ערבי, אף אחד לא מגיב. אז אני כאן כדי להגיד שתקפו עיתונאי ערבי והרבה אנשים שתקו. אני קם כדי לזעוק את הזעקה הזאת. די לפשיזם הזה, שנתמך על ידי חלק מהאנשים שיושבים באגף הזה.
275 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.