תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אדוני השר, אני שמח שהכנסת עוסקת עכשיו בחוק הבחירות למועצות האזוריות והוועדים המקומיים. זה בהחלט נושא ראוי. אבל אם כבר מתקנים בוועדים המקומיים, חבר הכנסת ואטורי, אני לא יודע עד כמה אתה מודע ומכיר את מה שקורה שם.
ראשית, אני חושב שהצעת החוק, יסודה בטעות. אם אני אקח מושב שמגיעים לו חמישה חברים, אתה צריך לקבל לפחות 20% מהקולות כדי לקבל חבר. אם אין לך את ה-100% היום, אתה לא מקבל אפילו חבר אחד, ואז נזרקת החוצה. אבל הבעיה הרבה יותר חמורה, ואם כבר רוצים לטפל בחקיקה הזאת, בזה צריך לטפל. החקיקה הזאת היא פתח לשחיתות יוצאת דופן וחסרת תקדים בחסות החוק. הוועד המקומי נהנה מסמכויות שהן סמכויות של המועצה. הוא עושה פעולות בשם המועצה. מי שחי במרחב העירוני מכיר את זה – העיר עושה כל מיני פעולות, את חלקן עושה בעצם הוועד המקומי, ולכן הוא יכול לחייב את התושבים לשלם לו תשלומים.
אממה, כמו שאומרים, יש המצאה שאני לא יודע אם אתה מכיר, שנקראת אגש"ח. האגודה השיתופית החקלאית. האגודה השיתופית החקלאית או האגודה השיתופית המקומית רשאית לקבל מהוועד המקומי – היא בעצם מקבלת את סמכויותיו ואת תקציבו. והיא לא כפופה לאף דין; לא חוק חובת מכרזים, לא מינויים. אף אחד לא יודע מה קורה שם. ופתאום אתה מגלה שאם אתה מתגורר בהרחבה שבקיבוץ, מעבר לזה שאתה אזרח סוג ב' כי אתה חי רק בהרחבה, אתה לא בקיבוץ, אין לך החלטות, האצבע שלך היא אצבע סוג ב' – כמו שניסו לעשות לי פה היום באחת ההצבעות. האצבע שלך היא סוג ב' – זה פעם אחת בפעם השנייה – אתה לא יכול לדעת מה קורה עם הכסף שלך. אתה משלם דמי חבר לוועד המקומי, הם עוברים בצינור ישר לאגש"ח, לאגודה השיתופית החקלאית, והאגודה השיתופית החקלאית בוחרת מי יהיו הספקים שלה בלי מכרז. היא גם לא חייבת דין וחשבון, לא לך ולא לאף אחד אחר. אתה לא תדע מי הספק, ואיך בחרו, וכמה משלמים לו, ולמה משלמים לו, ואם הם עושים את העבודה או לא עושים את העבודה.
אז אם רוצים לטפל בסיפור הזה של המועצות האזוריות והוועדים המקומיים, זו אחת הרעות החולות הכי קשות – חייבים לטפל בה, ולסגור את הפרצה הזו, שיצרה אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב' במרחב הכפרי מצד אחד, ומהצד השני היא יצרה יותר מזה – מקור ופתח לזרימת כספים ציבוריים לגופים פרטיים בלי שאף עין יכולה לפקח עליהם.
378 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.