אני רוצה להשיב לחבר הכנסת שהיה כאן קודם, שהוא ועדת יחיד לבחירת שופטים לעליון, הוא כבר מינה אותי לעליון. להגיד את השם שלו, או שאחרי זה הוא גם יעלה להשיב לי?
בקיצור, חבר הכנסת היחיד פה שממנה שופטים לעליון – זה החלום של האופוזיציה – אני רוצה להגיד לך שאני לא בעד או נגד דמי הביטחון שאתה מדבר עליהם, אני יודע מאיפה זה נולד. בעבר היינו בונים בית – גרתי בבקעה לפני שעברתי לגולן – וכשרצינו לבנות בית, היישוב חייב אותנו להביא שומר. למה? כי הפועלים שהיו נכנסים, הפלסטינים, כמו שאתה אומר, היו מגיעים ודוקרים אישה, ילדים, הכול, בלי הבחנה. אז אמרו לנו: אתם רוצים לבנות בית? רוצים להביא פועלים מפה? תביאו שומר על חשבונכם. אז כנראה אמרו: טוב, אתם רוצים לעבוד כאן, החברים שלכם דוקרים, הורגים, רוצחים – בואו תשלמו 20 שקל לביטחון. אני לא אומר שאני מסכים או בעד זה, או שזה חוקי או לא חוקי, אני לא דן בזה בכלל.
אתה אומר, אני אומר לך שאני לא יודע.
אני רק אומר מאיפה זה בא.
עכשיו לעניין החוק. החוק שאני מעלה כאן – גם חברת הכנסת שרן השכל הגישה אותו בעבר, ועכשיו היא הצמידה אותו אליי – מדבר על בחירות לוועד מקומי במועצה אזורית. מה שקורה היום הוא שללא אחוז החסימה שיש היום במועצות אתה יכול לקבל – סתם דוגמה אחת מני רבות: רשימה אחת קיבלה 230 קולות, רשימה שנייה קיבלה 250 קולות, הגיע מישהו, וקרא לעצמו "שס". חשבתי שזאת מפלגת ש"ס, ואמרתי שדרעי בחיים לא יסכים שאריץ את החוק הזה. מסתבר שאלה ראשי תיבות של אדם שהחליט להתמודד; הוא קרא לעצמו "שס", כי אלה ראשי תיבות של השם שלו. הוא קיבל 60 קולות ונבחר לוועד. עזבו את העניין שהצביעו לו ש"סניקים, כי חשבו שזאת רשימת ש"ס. הרשימה שזכתה בסוף – – –
כן, ש"ס זה מותג, בעיקר באותו יישוב שהוא התמודד בו.
בכפולות של המודד, בסדר.
נכון. בחלוקה השנייה יש נציג אחד מה-230, ואז מתחילים עם המודד הזה.
שנייה, רגע. יש לי כאן את הדוגמאות.
הדוגמה לפניי היא 350 קולות, 120 קולות – – –
מה שקורה הוא שמי שמופלה לרעה – זה שקיבל 350 ו-230 קולות מופלה לרעה, והנציגים שלו לא שווי ערך, לא מבטאים את הקולות שהוא קיבל בקלפי. לכן אנחנו רוצים שיהיה אחוז חסימה מסוים. דיברנו על 75%, אני מאמין שעוד נדון בזה. יש טענות לכאן ולכאן, ואנחנו נדון על האחוז הזה.
אני לא חושב שאפשר לעלות לכאן לפודיום ולא לדבר על ענייני דיומא. אתם יודעים, הגיעו טייסים, בטח גם לחדרים שלכם. והם דווקא מצאו את התמצית של אלה שמתנגדים לרפורמה. אני אמרתי שיביאו גם כאלה. אנחנו רוצים לעשות הידברות, אנחנו רוצים שלום בין אחים – תביאו נציגים מכל הגוונים, ואז נוכל לדון בצורה שווה, ולא לבוא ולהתלונן. דווקא אלה ששובתים באים ומדברים איתנו על זה. הסברתי להם סיטואציה. אני הייתי בחילוץ בחיל האוויר על המסלול, והייתי מחלץ טייסים במצוקה. נראה לי שגם עכשיו יש חלק שהם קצת במצוקה, רגשית אולי. אמרתי להם: דמיינו לכם מצב כזה שבו אני לא מחלץ טייס במצב מצוקה כי אני לא מסכים עם הממשלה או עם איזה פעולה פוליטית שהם עושים; לא הייתי מחלץ אותו, נותן לו להתרסק לקיר, נותן לו להיכנס לתוך הרשת, או שכשהוא מגיע לכיוון הרשת וצועק, "רשת, רשת, רשת" או צועק "הצילו", אנחנו מורידים לו את הרשת למטה כי אנחנו לא מסכימים עם הממשלה המכהנת בישראל. צריך להוציא את הפוליטיקה מהצבא. כרגע אנחנו צריכים להידבר. לא באנו להרוס שום מערכת משפט. כל הצ'יזבטים שמספרים למוחים ברחובות – אני לא מאשים את המתונים שביניהם; באנרכיסטים אני לא מתעסק. אם נמשיך כך, המדינה תתפרק, ולא בגלל הקואליציה. אנחנו באנו לעשות רפורמה שרבים באופוזיציה מסכימים איתה, אבל כדי להפיל את הממשלה – ומישהו פה צמא מאוד להיות ראש ממשלה; הוא טעם קצת, היו לו כמה חודשים בודדים, וזה מאוד חסר, הוא רוצה להיות ראש ממשלה, לכן כל ההטרלה הזאת.
אם מדינת ישראל באמת חשובה לכם – חבר הכנסת מיקי לוי, אם מדינת ישראל מאוד חשובה לכם, והיא באמת חשובה לי ולכולנו בבית הזה; אני מאמין שאתם אולי עושים דברים מתוך אמונה פוליטית ואתם לפעמים שוגים, לפעמים גם אנחנו. חשוב מאוד לשמור על מדינת ישראל. אם אתם תריבו איתנו, לפיד לא יהיה ראש ממשלה גם אם הוא ייבחר. אתה יודע למה? כי לא תהיה מדינת ישראל.
אין בהפגנות, אבל המילים שיוצאות מפה ומהוועדות – לא אלו פני הדברים. הינה, יש לכם חודש הפסקה.
תדברו, תגידו מה אתם רוצים. נכנסתי לדקה אחת לוועדת החוקה וראיתי אנשים קופצים על השולחנות, חשבתי שהם – – –
הינה, יש חודש חופש. אתה מוזמן לגולן. תשאל את ביטן, יש לי קבבים חבל על הזמן. אמרתי לו, תשמע – אפילו בעד שלום הוא לא מוכן לוותר – אמרתי "קבבים", זה כבר נשמע יותר טוב.
אנחנו עשינו הצבעה בליכוד שהייתה ממש קשה לנו. אני אומר לך, התהפכה לנו הבטן, ועכשיו אנחנו מקבלים את ההתקפות מימין, לא משמאל. אבל אתם תעריכו את זה, תבואו, תתקרבו.
מה חודש? הינה, עצרנו לחודש.
אה, זה לא נחשב? למה, אין לך זמן לדבר בפגרה? לחברי כנסת מותר. אתה יודע מה, תנסו דבר אחד – לנו בליכוד יש פריימריז. יש לנו פריימריז, אנחנו עובדים כל הזמן, גם בפגרה עובדים. אתה יכול לא להגיע לחבר מרכז, חבר הכנסת אופיר כץ?
אתה יכול לא להגיע לאירועים עם ציבור? תקשיב, כדי להיבחר אתה צריך לפגוש קהל, לדבר איתו, לפגוש את התומכים שלך.
תקשיב, גם בפגרה תיקח יום אחד, תבוא לגולן, שב איתי. תבוא. אבל אני אגיד לך מה אני חושב – אתם לא רוצים לדבר. זה העניין.
תל סאקי, כן. נו? קרוב לבית.
אבא של מי?
סתמו לה את הפה, הוציאו אותה מהמליאה. עכשיו אתה מתגעגע אליה.
טוב, אנחנו עושים הפסקה. אני מודיע לך, ב-2 באפריל החלטנו על הפסקה של חודש. אתם מוזמנים להגיד מה אתם רוצים. צריך שלום בין אחים. לא משנה כמה ויכוח יהיה, שלום בתוך עם ישראל, אחרת – אנחנו למדנו, גם אתה יודע, למדת קצת – פעמיים חרב בית המקדש, הדבר הכי קדוש לעם ישראל, בגלל שנאת חינם. הגיע הזמן לשלום בין אחים. הרפורמה היא טובה, אתם יודעים את זה.
יש לי דקה לסיים, ואני אומר דבר אחד: הידברות, כן. רפורמה היא מאוד חשובה כדי לשמור על הדמוקרטיה, ולא להפך. תודה רבה.
982 מילים של ניסים ואטורי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.