ציון היום הלאומי למדע

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כמה זמן, היושב-ראש?

אז היא עמדה כאן מאוד צינית, משוחקת להפליא, היא עשתה אחלה הופעה, ובמהלך ההופעה הזו היא ככה: למה, איזו סיבה בעולם יש להם דווקא להיטפל לוועדה למינוי שופטים? דווקא זה מעניין אותם? איך יכול להיות שדווקא זה מעניין אותם? מין טון ציני כזה שחיפש איזשהו תירוץ פנימי של הליכודניקים, ובכלל הגוש הזה של הטפילים והנבערים מדעת, אלה שההשכלה היא האויב שלהם, או המתנחלים המטורללים וכן הלאה וכו'.

נכון, בדיוק, בדיוק, אני מסכימה, ואני מודה לך על העזרה הזו. זה בדיוק מה שהיא אמרה. היא אמרה שמכיוון שלנו אין מוסר – זה הסאבטקסט שלי, אני אחרי זה אפרש אותו – או יכולת מושכלת או קוגניטיבית להבין מהי אתיקה, אז היא טענה שבעצם אנחנו עושים את זה כדי להציל את המושחת, את "נאשמיהו", שצריך ללכת לכלא מעשיהו. אתה מכיר את הגשטלט הזה שלהם, נכון? זאת אומרת, עזוב את הרדוקציה, את הרידוד שמה שעומד בסופו של דבר במרכז שלו זה גזענות, זה תפיסה סטריאוטיפית קריקטוריסטית. כי מה זה החברי כנסת שעושים את זה למען המושחת, ומה זה ה-64 מנדטים שעושים את זה למען המושחת? עדר עיוור שהולך אחרי הקוסם שאין לו שיקול קוגניטיבי ושכל מה שהוא רוצה בחייו זה להציל את המושחת ממשפט, ולכן אנחנו רוצים להשתיל שופטים לעליון, כדי שהשופטים יזכו את המושחת.

כמה בעיות יש לי עם זה. דבר ראשון, הגב' כהן באה מהתפוצה המאוד-מסוימת, אותה תפוצה שעד שנת 2012, לדעתי, אם אני לא טועה – רק ארבעה שופטים מזרחים בעליון; עד שנת 2012 ארבעה מתוך עשרות. אולי בגלל זה, אולי בגלל זה חשוב לנו עכשיו לשנות את ההרכב של הוועדה. מה אתה חושב? אולי בגלל שהמקום שמחליט מה גזעני ומה לא, מה מדיר ומה לא, מה דכאני ומה לא, המקום שהוא האוטוריטה העליונה בישראל לקבוע מהי נאורות, סובלנות, הכלה וגיוון – לא מגוון, לא מגוון את עצמו כבר 75 שנה, ובאיזשהו אורח פלאי לחלוטין הקוביות נופלות ככה שרק אשכנזים יכולים לשבת בו. אני חוזרת אל הנתון שוב: פחות מאצבעות כף ידי, עד תחילת שנת 2014, מזרחים בעליון. למה? מה פגום בנו גנטית, הגב' כהן? למה אנחנו לא מספיק נאורים, חכמים, אינטליגנטים ומשכילים כדי לשבת בהיכלות העליון, הגב' כהן?

אולי המוטיבציה היא לא באמת להציל את המושחת שלך; אולי המוטיבציה היא ששניים וחצי מיליון אנשים אמרו די. אולי הכבוד שלהם נמצא על השולחן. אולי הדיכוי שהם עברו נמצא על השולחן. אולי האפליה שנגדם נמצאת על השולחן. אולי הדרישה שלהם לשוויון אחת ולתמיד זה מה שעל השולחן. ואת, דווקא את, שאת באה מהם, שהם האחים שלך ובני הדודים שלך והשכנים שלך, דווקא את מנציחה את הדיכוי הזה כפל-כפליים, כן, עם כל הטון הציני והמשוחק שלך. או שאולי את לא מספיק אינטליגנטית להבין מה שקורה פה. 64 מנדטים אמרו חלאס, לא רוצים להיות מדוכאים יותר. זה לא נתניהו וזה לא המשפט של נתניהו, זה אנחנו, אנחנו, שמגדלים ילדים ושולחים אותם בהמוניהם לפקולטות של לימודי המשפטים בכל הארץ, צפון עד דרום – אוניברסיטאות, מכללות, הכול.

אבל אז בואו נקרא את המחקרים של פרופ' אלבשן, שמראה שהחבר'ה האלה, שמסיימים גם בהצטיינות את הפקולטות האלה, ברגע שהם שולחים קורות חיים למשרדי עורכי הדין המפוארים עם לשכות המהגוני, ברגע שהם רואים את שם המשפחה בן חמו, הם לא מזמנים לריאיון, ואז הילדים של הציבור שאת כל כך צוחקת עליו חוטפים את תקרת הזכוכית מעל הראש. אין להם סיכוי להגיע לעליון, וגם אם היה להם, גם אם לא היו עוצרים אותם בשלב עריכת הדין, אזי ועדת השתיים היו יושבות והיו אומרות שהם פשוט לא קורצו מהחומר הנכון. ושנים אחר כך, אהרן ברק היה יושב ואומר: אולי טעיתי. אולי טעית? אתה מתיימר להסביר לתשעה מיליון אזרחים מהי גזענות כשאתה מתנהג כאחרון הגזענים. חצי מדינה אין לה כניסה לעליון, תחת המשמרת שלך, מר אהרן ברק. זה נקרא אולי טעיתי, הדיכוי הזה?

ואיפה הייתם עם המשפט של ה"מושחת" נתניהו, אני באמת רוצה לדעת. עברנו הרגע מערכת בחירות ולא הזכרתם את המשפט שלו במילה. חמש שנים אתם אוכלים את הראש: המושחת, המושחת, המושחת, המושחת. חמש שנים המהדורות נפתחות בשוחד, מרמה והפרת אמונים, עד שהגענו למאני טיים. המשפט מתנהל כבר – כמה? יותר משנתיים, שלוש. למה אתם לא מביאים את ההוכחות מהמשפט? כי אין לכם. אם היה לכם בדל של הוכחה לשוחד, משהו, מהפרומו הארוך לאין קץ שעשתה הפרקליטות בשיתוף החונטה מהאולפנים הממוזגים, שגרמו לאלוהים יודע כמה מנדטים לא לבחור ליכוד בגלל המושחת, עכשיו הייתה לכם הזדמנות. נלחמתם על חייכם כדי להיכנס לפה לכנסת ולנצח, אופוזיציה נחמדה. למה לא השתמשתם במה שיוצא מבית המשפט? למה האולפנים הממוזגים כבר לא מראים את מה שקורה בבית המשפט? למה הם הראו לפני, כשהכול היה שמועות והסתה, אבל עכשיו, כשזה עובדות בשטח שיוצאות כל יום מהיכל המשפט של נתניהו, ומראות שזה לא המשפט של נתניהו – זה המשפט של הפרקליטות, עינויי דין, שקרים בוטים. חתירה בלתי נלאית להפיכה משטרית.

שם ההפיכה המשטרית, לא ברפורמה הזאת. לא ברפורמה שנולדה למען העם, על ידי העם, ושתכניס את העם סוף-סוף כריבון בארצו בהחלטות של איך חייו אמורים להיראות. ככה נראית דמוקרטיה, לא דיקטטורה. לא יעזור כמה יגנו עליכם באולפנים הממוזגים, כמה ישקרו, כמה יפטרו ויטהרו כל ערוץ שבו יש דובר או דוברת אמת – אנחנו רואים מה קורה בערוץ 13 – זה לא יעזור. זאת רפורמה לשחרור מדינת ישראל מדיכוי, מעריצות המיעוט, מעריצות משפטית, למען העם ולמען הדמוקרטיה. רק שאין לנו איפה לומר את זה, כי המקסימום שאנחנו מקבלים זה 20 שניות באיזה אולפן ממוזג, שבתוכו כל שנייה וחצי מישהו מפריע לך לדבר, כדי שחס וחלילה הציבור לא ידע את האמת.

אבל האמת היא שכרגע מה שקורה זה המון מוסת, המון שחונך לשנאה, המון שהוא האחים שלי, ששירתי לצידו בצבא ולמדתי לצידו באוניברסיטה וגידלתי לידו ילדים יד ביד. ההמון הזה צרך תעמולה שאין לה מקבילה באף מדינה דמוקרטית מתקשורת שאפשר לכנות אותה בהרבה דברים, אבל דמוקרטית היא לא. ההמון הזה יוצא לרחובות ורוצה להבעיר את המדינה הזו משום שהוא משוכנע לחלוטין שסופה מתקרב על ידי הדיקטטורים. לך תסביר עכשיו לכל 30 המנדטים האלה שהאור הוא חושך והחושך – אור; שמה שהם משוכנעים בו עד לקצות שערותיהם הוא שקר מוחלט, תעמולה בולשביקית.

לי אתם קוראים שרת התעמולה כל יום; גבלס פה וגבלס שם; נאצים כמו נצנצים; היטלר על הקילו. אני כבר לא מזדעזעת מזה. אלו חדשות רעות מאוד עבורכם שאני כבר לא מזדעזעת מזה, כי שנים שמרתי על זיכרון השואה, שנים הזדעזעתי מזילות השואה. אני כבר לא מזדעזעת, וזה המשפחות שלכם שנשרפו שם. איך? איך? יושבים בכל האולפנים, משקרים במצח נחושה. כל האולפנים. מסיתים אח כנגד רעהו, כל האולפנים. ואני, שקיבלתי ציווי משפטי לא להוציא מילה על הרפורמה כשרת הסברה שבאה להסביר, שרואה את המדינה שלה הולכת פייפן, שרוצה להרגיע, שרוצה להביא עובדות – אני גבלס.

רק תזכרו דבר אחד: מילא שאני גרועה כמו גבלס, אבל גבלס גרוע כמוני – זה הצד השני של המשוואה. מה זה אומר שגבלס גרוע כמוני? שהשואה הייתה מדפסת, מרפסת ופרס ספיר פעמיים – זה מה שגבלס עשה. זה חטאו, זה חטאם של הנאצים – גלית דיסטל אטבריאן, אותו דבר. אנחנו רואים את ניצולי השואה האחרונים הולכים לעולמם. הילדים שלכם, אלה שהסבא-רבא שלהם נצלה, אלה שהסבא-רבא שלהם ישב בתוך חדר מלא בציקלון B וגסס למוות, הילדים שלכם, מטורפים, הילדים שלכם יחשבו שהשואה זה אני. אין להם כבר מאיפה לשאוב. אם אנחנו מכחישים את השואה, מה נשאר? ללכת לאומות העולם?

כל דבר טוב במדינה הזו, בחודש וחצי האחרונים אתם רומסים, רומסים. מחריבים את הכלכלה, מסרבים לשרת. ממתי, ממתי, אני רוצה לדעת, ממתי ההגנה של חיילי צה"ל על עם ישראל היא על תנאי? וכשאני עומדת וזועקת – מחר בבוקר החייל הימני לא ירצה לשרת. זה מדרון חלקלק, זה אפקט הדומינו. בפרה הקדושה הזו לא נוגעים. עד לפני יומיים ורבע, מי שהעז לפלרטט עם הרעיון של סרבנות, הוקענו אותו כולנו, מימין ומשמאל. פתאום זה נורמלי, זה סביר, זה הגיוני. הרי המדינה הולכת פייפן, כאילו שזו אקסיומה, כאילו שזה לא ויכוח פוליטי, כאילו שבאמת כלו כל הקיצין.

מה אתם אומרים לגב' בן חמו משדרות, שכל שנה עמדה וראתה את המטס שלכם ואמרה: כפרה עליכם, אפילו שלא הכנסתם את הילד שלה לתוך המועדון האקסקלוסיבי של הטייסים, אפילו שהוא נתקע באלף תקרות זכוכית, וכל המחקרים מראים את זה? זה לא שהיא לא רוצה שהילד שלה יהיה משכיל; זה לא שהיא לא משכנה את כל מה שיש לה כדי שהוא ילך לאוניברסיטה. הוא הלך, רק שאתם מנעתם ממנו להתקדם. תחקיר של ynet מראה את זה לגבי 8200. תקראו את דוח מבקר המדינה. צבא הקסטות. גם שם אתם מונעים מאיתנו להתקדם. ואז באים אלינו בהפוכה ואומרים לנו: אנחנו מגינים עליכם, אנחנו משלמים מיסים עבורכם, אנחנו חוד החנית. אתם משתרכים מאחור – לא יצרנים, לא משלמים מיסים, לא משרתים. אנחנו לא מוכנים שאתם תחליטו עלינו.

אבל זה לא שאנחנו לא רוצים – אתם מונעים מאיתנו בכל דרך אפשרית. פעם אחת תעברו על גורלו של ילד משדרות לעומת גורלו של ילד מצהלה. פעם אחת תלמדו כמה הוא מקבל בשנת לימודים אחת וכמה הילד מתל אביב מקבל. יעמדו לכם השערות. זה לא הממשלה, זה לא הממשלה. העיריות העשירות מעניקות מכספן לכל ילד מהערים העשירות. לעיריות בפריפריה אין את הכסף הזה, וכשאנחנו רוצים לשנות, מי עוצר את זה? לא אנחנו – ראשי הערים החזקים, שרוצים שהנתונים של הילדים שלהם יגברו ויגברו, הם שעוצרים את השוויון, מנציחים את הדיכוי, מנציחים את הפערים, כדי שמה? שאחר כך תבואו ותגידו: אתם נחשלים; אנחנו משכילים, אנחנו מחזיקים את המדינה?

שימו לב כמה האפקט הזה הוא דיכוי כפול. דיכוי על דיכוי. אתם גם מונעים מאיתנו, גם לוקחים לכם את הזכות להתקדם, שמים לנו שלטים של אין כניסה בכל מוקדי הכוח, בכל מוקדי המצוינות, ואז באים אלינו בטענות: למה אתם לא מצליחים כמונו, למה אתם נבערים. אני קראת ציוץ מחליא בטוויטר: הביביסטים מרגישים שההשכלה היא האויב. כמה אתם תקועים בתוך האקו-צ'מבר של עצמכם; כמה חוסר מודעות, כמה חוסר בקיאות. ואז באה רפורמה שבאה לשנות את זה, בין היתר, זאת הרפורמה, ואז הם יוצאים לרחובות.

השינוי שחייב להיעשות במדינה הזו – חייב, אין ברירה אחרת. אני לא יכולה לבוא לאף תומך ליכוד או תומך הקואליציה ולומר לו: אדוני, בגלל שנשים החליטו להתחפש לכיפה אדומה וללבוש שמלות אדומות ולהתעלל בספרה של מרגרט אטווד, כאתנחתה מזויפת לדיכוי מזויף בחיים המשעממים כשהן עושות את התואר שאבא ואימא משלמים – אני לא יכולה להגיד לאדם שמדוכא כבר 70 שנה: אדוני, הרפורמה שלמענה הלכת לקלפי, התקווה שלך לשוויון פעם ראשונה מאז שהמדינה הזו נוסדה, הולכת פייפן, כי אנשים לא טורחים להכיר את העובדות. לא יכולה להגיד לו את זה. ואני משוכנעת שאף אחד מהליכוד ומהציונות הדתית לא יכול להגיד את זה, כי כולנו מדוכאים – כן, כולל החרדים.

האסון הכי גדול שלנו הוא שאין מנהיגות בשמאל. אין אחד, אחד, אחד שיש לו אומץ. הם כבר יודעים והם כבר רואים, אדוני יושב-ראש הישיבה, הם מודעים לזה שישראל הולכת פייפן. הם רואים מה קרה אחרי שהם הזניקו את אקדח ההסתה. הגולם קם על יוצרו. הם מבוהלים. לא בגללנו הם מבוהלים ולא בגלל הרפורמה הם מבוהלים, הם מבוהלים מהבייס. הם התסיסו, יצרו את זרע השנאה, השקו את השנאה וחשפו את השנאה לשמש, דישנו את השנאה ויצרו פה כזאת מפלצת של שנאה שקמה עכשיו עליהם. הם פוחדים מהבייס. אפס הנהגה. מהפחד שלהם הם ייתנו למדינה הזאת להתמוטט עד הסוף, כשכמעט 40 מנדטים משוכנעים שהסוף מגיע, שהמדינה מגיעה אל קיצה, בלי שום אחיזה במציאות, כלום, אפס. הדיכוי הוא שוויון; הדיקטטורה היא דמוקרטיה.

ואני קוראת להם לאזור אומץ, ללכת לבייס, להפסיק להסית, הגב' מיכאלי. להפסיק להסית, אדון לפיד. אני יודעת שקשה לך לקום בבוקר, אבל ואללה, לשרוף מדינה רק כי לא בא לך לעבוד – לא דרך. אחד האחרונים, אם לא האחרון, שמגיע לפה, לכנסת. קומו ותעצרו את זה, כי אנחנו לא הולכים להגיד ל-64 מנדטים מדוכאים: תמשיכו להיות מדוכאים כי הטלוויזיה מסיתה ואין לנו מה לעשות. לא יקרה. קומו ותשנו את זה בעיקר בגלל סיבה אחת – אתם שמאל; אתם אמורים להכיר את הסיבה הזאת יותר טוב ממני: לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם לא תהיה שותפות כל עוד יש דיכוי. תודה רבה.