הצעת חוק שירות הציבור (מתנות) (תיקון – תרומה למימון הליך משפטי או טיפול רפואי וחובת דיווח), התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, הצעת החוק הזאת שאני מעלה כאן בפניכם נועדה למטרה מרכזית אחת – –

– – להפסיק את ההתעמרות באנשי ציבור – –

– – שנמשכת אצלנו, לבושתנו, חברי האופוזיציה, כבר שנים רבות.

בואי נעשה דיל, מיכל שיר, מנהג מגונה: תקשיבי, ואם לא תשתכנעי תצביעי נגד. מה את אומרת?

אבל תקשיבי.

הצעה זו נועדה להפסיק את המצב הבלתי-נסבל מבחינה מוסרית – ואני אומר את זה לכולנו כאן – שבו למעשה אנחנו אומרים לנבחר ציבור או עובד ציבור: החלטת להיכנס למרחב הציבורי, לעבוד למען הציבור? מהיום אתה בכלוב, בודד, אין לך חברים יותר, אין לך משפחה, אין לך שכנים ומכרים, לא תוכל לפנות לאף אחד מהם. אם נקלעת למצוקה, לא תוכל להיעזר בהם, לא בסתם יום של חול ואפילו לא אם אתה במשבר קשה.

על מה אנחנו מדברים, חבר הכנסת שטרן? על היחסים הטבעיים, החברתיים, הזכויות הכי בסיסיות שלנו כבני אדם, מה שהגדירו פעם אדם כיצור חברתי. כל אלה הפכו לעבריינות. כל אלה הפכו לעבריינות. היכולת לקיים מערכת יחסים חברתית, כן, שיש בה גם מתנה וקבלה של סיוע ועזרה, גם בימים רגילים וגם בעיתות משבר, בחסות החוק הקיים – ודרוש תיקון בשביל זה – והפרשנות שלו, הפכה אוטומטית לעבריינות.

לא לגבי כולם, כמובן. לא לגבי כולם, אבל אם מדובר על אנשי ציבור, ברירת המחדל – –

– – שנוצרה בישראל היא שעזרה כזאת היא שחיתות. לא חברות, לא התנהגות נורמלית בין אנשים, ה-default; אוטומטית, זה שחיתות. אגב, הפוך מכל אדם. הרי כל אדם, כמו שאתם יודעים, כל אדם הוא בחזקת – כשרות עד שיוכח אחרת.

איש ציבור, לא משנה אם הוא חבר כנסת או משנה ליועץ המשפטי לממשלה, איש ציבור הוא מושחת. קודם כול הוא מושחת; קודם כול אסור לו להתנהג כמו בן אדם, אלא אם כן יוכח אחרת.

עכשיו, אדוני היושב-ראש – –

– – למרות שמדובר בזכויות מאוד בסיסיות – –

– – לא היה קשה לי לצפות את הקמפיין – –

– – שייפתח נגד החוק. לא היה קשה לצפות. ולכן מראש החוק הזה מצומצם – –

– – לטיפול רפואי הכרחי או הוצאות משפטיות. על מה אנחנו מדברים, נאור שירי?

יוראי, יוראי, על מה אנחנו מדברים? על הזכות לטיפול רפואי. על מה אנחנו מדברים? על זכות אדם הכי בסיסית.

נאור, בואו נדבר על הזכות לייצוג בהליך משפטי. חלק מהזכות להליך הוגן, לא מהיום, מאות שנים – זכות יסוד – – –

תקשיבו לעצמכם – – –

תקשיבו למה שאתם אומרים. הרי מה אתם אומרים?

תקשיבו לעצמכם.

תקשיב על מה אתה צווח. הרי על מה אתה צווח? על מה אתם צווחים כאן? על זה שאנחנו נמנע – –

– – רק בגלל שהוא עובד ציבור, את הזכויות הכי בסיסיות שלו. זה מה שאת רוצה? שאנחנו נמנע מעובדי ציבור, רק בגלל שהם עובדי ציבור, את הזכויות הכי בסיסיות שלהם?

איזה אכזריות זו, איזו התעמרות זו. מה קרה לכם?

מה קרה לכם? מה קרה לכם?

אני דווקא קיוויתי שהייעוץ המשפטי, אדוני היושב-ראש, שהייעוץ המשפטי – – –

תקשיבו עכשיו – יוראי, תקשיב עכשיו למשנה ליועמ"ש. מירב, את? את אכזרית כזאת? את?

את מגיעה לאכזריות כזאת, לא לתת לאדם זכות לקבל כסף ממכרים?

איך הגעתם לזה? איך הגעתם לזה?

אדם, בגלל שהוא עובד ציבור, הוא לא יוכל לפנות?

יש לאשתו בעיה רפואית, יש לו הליך משפטי, הוא לא יוכל לקבל סיוע? איך אתם לא מתביישים?

אף אחד לא לוקח שקל מהציבור, דבי. את קראת את הצעת החוק? את קראת את הצעת החוק?

בדבר אחד אני מסכים איתכם, בדבר אחד אני מסכים איתכם, המצב הזה באמת בושה. בושה שהגענו אליה שאתם מוכנים להתעמר, פשוט להתעמר.

להיות אכזריים כלפי אנשים שהחליטו להיות עובדי ציבור. ואתם אומרים להם: אתם לא תוכלו לקיים.

אני קיוויתי, אדוני היושב-ראש, שהייעוץ המשפטי לממשלה, שבדרך כלל רוממות זכויות האדם בפיו, ישמח בתיקון הזה. הוא אפילו יתמוך בזה.

אתמול, כמו שאמר כאן השר לשעבר אמסלם, הגיעה חוות הדעת של הייעוץ המשפטי. כותב ד"ר גיל לימון – המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לא פחות – תקשיבו: יש בהצעה הזאת כדי להתיר ניצול של התפקיד השלטוני לשם הפקת טובת הנאה.

תקראו את החוק, אזרחי ישראל. חבר הכנסת שטרן, תקרא עד הסוף את החוק.

אתה תראה שאני בהצעה הזאת הכנסתי מנגנונים, סופר-מנגנונים – –

– – כדי למנוע את החשש – המוצדק, אגב, לפי דעתי – שאדם ישתמש בכוח השלטוני שלו לטובת הנאה.

לכן, מה עשינו? עשינו שהכול יהיה שקוף, מיקי לוי. שכל מי שתרם יהיה רשום. תוכלו לעקוב. עיתונאים יוכלו לעקוב.

הנוסח הזה, אגב, עבר עיניים קפדניות של הייעוץ המשפטי לכנסת פעמיים עם הצעות שונות.

אז שאלתי את עצמי, חברותיי וחבריי לכנסת – –

– – הרי הייעוץ המשפטי לממשלה, לקרוא הוא יודע, דודי אמסלם, נכון? לקרוא הם יודעים. אז מה קרה לגיל לימון, שהוא חושב שהחוק הזה, שמונע פגיעה בטוהר המידות, שומר על טוהר המידות. מה קרה לו? נפל לי האסימון. איפה נפל לי האסימון? קראתי שוב את חוות הדעת.

שנייה, מיקי, אני רק אייצג את זה. אומר ד"ר לימון ככה, בסעיף 16: בעוד שהוראות חוק המתנות הנוכחי קובעות איסור קבלת מתנות לעובד ציבור באשר הוא עובד ציבור, הצעת החוק שלי, שלנו, מבקשת "לקבוע הסדר הפוך, המתיר לעובד ציבור לקבל מתנה באשר הוא עובד ציבור". שימו לב, כלומר, אם אתה איש ציבור, אצל ד"ר לימון יש רק אפשרות אחת להתייחס אליך, דודי, באשר אתה עובד ציבור. מה עם באשר אתה אדם? מה עם אדם הוא אדם הוא אדם הוא אדם? מה עם כל הדיברות שאתם מצטטים השכם והערב, כל שיח הזכויות? איפה הן נעלמו? אדם עובד ציבור הוא לא בן אדם? אין לו זכויות כבן אדם?

איך לא העלית בדעתך, ד"ר לימון, שאנחנו – אגב, גם אתה כעובד ציבור, בן אדם – יש לנו חברים כמו בני אדם, יש לנו שכנים כמו בני אדם – –

– – יש לנו מכרים כמו בני אדם. אנחנו פונים אליהם כבני אדם לבני אדם.

אני אומר לך מה קרה לגיל לימון, אדוני היושב-ראש, הרי הוא איש אינטליגנטי. איך הוא לא חשב על האופציה הזאת, שאנחנו בני אדם? אני אומר לך מה קרה לו. אגב, גם ברגעים הכי קשים שלנו – לא, ישר אנחנו מושחתים. איך זה קרה לו? אני אומר לך מה קרה לו. קרה לו שהוא הפנים עד הסוף את הקמפיין נגד הפוליטיקאים, כי פוליטיקאי הפך אצלו לשם נרדף למושחת.

כמובן, בייעוץ המשפטי זה לא קורה. שם, אתה יודע, דודי, אין מכרים וחברים בוועדת איתור; אין שופטים שדנים בתיקים שהבן זוג שלהם, יש לו ייצוג, זה כלום. הם גם לא בני אדם, אבל זה כי הם מלאכים.

אבל פוליטיקאים – לא בני אדם. עכשיו אני רוצה לומר לסיום, אדוני היושב-ראש, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה כתב עוד דבר. הוא כתב: "כלל לא ברור אם החוק משרת צורך אמיתי עבור כלל עובדי הציבור. לעניין זה לא הוצגו נתונים כלשהם" – נתונים כלשהם – "שיש בהם להצדיק שינוי".

תראו, חברותיי וחבריי, לא צריך את כל הרשימה, נאור, של המקרים, בשביל להפריך את ההיתממות הזאת של גיל לימון.

אני מסיים. אבל בוא ניקח שתי דוגמאות, נאור. בוא ניקח שתי דוגמאות מהתקופה האחרונה, אדוני היושב-ראש – אני מסיים. בוא ניקח שתי דוגמאות, נאור, תקשיב טוב.

השר לשעבר אריה דרעי והשר חיים כץ. אצל השר דרעי, אדוני היושב-ראש, ד"ר מנדלבליט, לא פחות, ידידו – לא ידידו, הבוס לשעבר של ד"ר לימון – אמר: ההר לא הוליד אפילו עכברון.

אצל חיים כץ זה התחיל באישום בשוחד. אתה יודע איך זה נגמר? אני מצטט לך את העובדת של גיל לימון: במעשיו לא היה פן של שחיתות; לא היה דופי מוסרי במעשיו. זה תיק שהתחיל בשוחד. בשוחד. עבירה שיכולים לשבת עליה עשר שנים בכלא. אחרי זה עומדת נציגת הייעוץ המשפטי, הפרקליטות, ואומרת: לא היה דופי. מה הביא לשינוי הזה? אתה יודע איך ההר הפך להיות עכבר? היו לו עורכי דין טובים. אתם יודעים כמה הוא שילם להם? מיליון ו-400,000 שקל. אם לא היה לו כסף, ונניח שאין לו כסף, וגם אם יש לו, אז הוא אלא יכול לקחת מאנשים? הוא לא יכול לפנות לציבור? לקחת מאנשים?

והרשימה הזאת היא הרי ארוכה, אלעזר שטרן: רובי ריבלין ויעקב נאמן ודרור חוטר ישי.

אני מסיים במשפט אחרון.

את ההתעמרות הזאת שהייתה עד היום אנחנו מתקנים.

היא לא התעמרות תמימה. אתם יודעים את זה. אתם צריכים לתמוך בזה.

הדמוניזציה הזאת נגד אנשי ציבור היא חלק מהבוז לציבור; מהבוז לדמוס, מהבוז לדמוקרטיה. אנחנו מתקנים את התיקון החיוני הזה, ואני מבקש מכולם לתמוך בו. תודה רבה.