תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני מבקש לברך את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום ואת חברי הכנסת ששותפים להצעה הזו, שבאה גם בהמשך להצעת חוק שהעברנו כמדומני בשבוע שעבר, של חבר הכנסת רביבו, בנושא הזה. בהחלט מדובר בסוגיה חשובה מאוד ובנושא שראוי להסדיר אותו בצורה נכונה.
הצעת החוק מבקשת לבטל את תקופת ההתיישנות בכל עבירות המין שבוצעו בקטינים, ובכלל זאת אינוס, מעשה סדום, בעילה אסורה ומעשה סדום בהסכמה, יחסי מין בין מטפל למטופל ויחסי מין בין מטפל נפשי למטופל, מעשה מגונה ומעשה מגונה בפומבי. בנוסף מבקשת הצעת החוק לבטל את תקופת ההתיישנות בעבירות האינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה שבוצעו בנסיבות מחמירות. ההצעה מבקשת גם לקבוע כי במקרים שבהם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 9(א) בעבירות כאמור לעיל, לא יוגש כתב אישום אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה.
בדברי ההסבר להצעה נאמר כי פגיעה מינית מערערת את הנחת היסוד הבסיסית לגבי ביטחון אישי, כבוד ואוטונומיה. לצד זאת, פגיעה מינית נחווית פעמים רבות בבדידות קשה, תוך האשמה עצמית ותחושת בושה צורבת, ועל כן היא טראומתית במיוחד. את הפגיעה מלווה לרוב גם החשש מאיבוד מעגלי התמיכה השונים, והדבר מהווה גורם מעכב משמעותי בחשיפת הפגיעה, במיוחד בקרב קטינים. ואכן, במקרים רבים, לאחר שהם משתפים בדבר הפגיעה הם נותרים ללא תמיכה חברתית, קהילתית ולפעמים אפילו משפחתית, משום שהם לכאורה נתפסים כאשמים בכך שהפרו את מה שאפשר לכנות "קשר השתיקה", והדבר הזה רק מגביר עוד יותר גם את הפגיעה וגם את החשש של מי שחווה אותה מלבוא ולהתלונן ולהציף את הדברים.
נדמה לי שאי-אפשר אלא לחתום בשתי ידיים על הדברים האלה שנאמרו בדברי ההסבר להצעת החוק. התכלית וההיגיון בביטול תקופת התיישנות בכלל, ובוודאי במקרה הזה, נועדה להכיר בקשיים האינהרנטיים שבפניהם ניצבים נפגעי ונפגעות עבירות המין בבואם לדווח על מעשה הפגיעה. בבסיס ההצעה עומדת תפיסה, שבעיניי היא נכונה מאוד, שלפיה לחברה יש עניין – הייתי אפילו אומר שאין למעלה ממנו – בהעמדה לדין של פוגעים מינית בקטינים – אני חושב שזה מהפשעים המזעזעים שישנם – ובפוגעים שביצעו עבירות מין חמורות, וזה כמובן גם בשל הערך המוגן, ובוודאי וקודם כול ולפני הכול בגלל הנזק הנורא נורא שנגרם למי שחווה פגיעה מהסוג הזה.
אני חושב שזאת הזדמנות, ואני מצטרף כאן לדברים של חברת הכנסת רייטן מרום – כמו בהרבה מאוד הצעות חוק, בעיקר הצעות החוק מהסוג הזה, שבאמת מטפלות בדבר שהוא כואב ובמשך שנים ארוכות לא היה מי שיקום ויזעק את הזעקה. אני חושב שכולנו חייבים תודה גדולה להילה צור, שבאומץ רב חשפה את הסיפור הבאמת-קשה והנוגע ללב שלה, ואני חושב שהיא מהווה דוגמה ומופת יוצאי דופן בשני היבטים – גם באומץ הלב לחשוף את הדברים ולגרום לכך שהם יבואו למודעות שלנו ונתקן אותם, וגם כמובן בדרך המופלאה שהיא עשתה בעצמה. אני חושב שזו זכות גדולה עבור כולנו לממש את הקריאה הזאת שלך, הילה, ולקדם את הצעת החוק החשובה הזו.
אנחנו באמת נידרש – יש כאן דברים שצריך לדייק אותם בין הגורמים הרלוונטיים השונים, בפרט כמובן גורמי המקצוע במשרדי הממשלה הרלוונטיים, ולפיכך, בהמשך גם למה שעשינו בשבוע שעבר עם הצעת החוק של חבר הכנסת רביבו, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, והמשך החקיקה יהיה בהסכמות עם משרדי המשפטים, הרווחה, השוויון החברתי והמשרד לביטחון לאומי, שהם הגורמים הנוגעים בדבר.
אנחנו גם מקדמים עבודה שכבר התחילה עוד קודם בנושא הזה, ונשתדל להביא בהקדם הצעת חוק ממשלתית שאפשר יהיה להצמיד אליה את כל ההצעות. אני אומר כאן מראש שאם אני אראה שהתהליך הזה מתעכב, אנחנו נמצא את הדרך כדי להתקדם ולא ליצור מצב שהדברים יתעכבו כאן תקופה ארוכה, אבל הנושא בהחלט נמצא בראש סדר העדיפויות, ונעשה מאמץ גדול להשלים אותו בהקדם.
אני כמובן מבקש מהכנסת כולה להתאחד סביב הצעת החוק החשובה והצודקת הזאת. תודה רבה.
578 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.