ועוד ירושלמי במקור, זה עוד יותר גרוע.
אתם רואים, זה מה שמראה שהעולם הוא לא שחור ולבן.
לא לא לא. על זה אני חולק מכול וכול.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת בליאק, מי שהיה אמור להשיב זה שר הכלכלה, שהוא בקי בנושא.
אינני יודע. הנושא הוא בתחום סמכותו. אבל מאחר שאני בכל אופן גם החלפתי איתך כמה מילים בנושא הזה קודם, אני רוצה לומר בעניין הזה שני דברים. הדבר הראשון, אני חושב שההצעה היא הצעה שיש בה – היא בהחלט הצעה שראוי לבדוק אותה לעומק, היא לא הצעה מופרכת והיא לא הצעה שיכול להיות שהגורמים באמת המקצועיים, הרלוונטיים, יסכימו וירצו לאמץ אותה. לכן הצעתי מלכתחילה – ואמרתי לך גם: בוא נדחה את זה, לא בפרק זמן ארוך.
ניתן להם זמן כדי לבדוק את הדברים לעומק, ואם יתברר שהדבר הזה הוא טוב ונכון, נוכל לקדם אותו. אני חושב שאני כבר הוכחתי. אני, אגב, חייב לומר שכשאני ישבתי על הספסלים האלה, ספסלי האופוזיציה, אתם יודעים כמה הצעות חוק ועדת שרים לחקיקה אישרה לי? אתה יודע כמה?
אפילו לא אחת. אני לא נוקט בגישה הזאת. אני חושבת שהוכחתי את זה. ההסתכלות שלי עניינית.
ולכן אני אומר גם במקרה הזה – אמרתי לך ישר, תן להם לעשות. זה לא משרד שלי, זה לא סמכות רק שלנו. תן שתיעשה עבודה - -
- - שהדברים ייבדקו. אתה יודע שלא פעם יש גם הצעות של חברי קואליציה שנדרש איזה זמן לבדוק אותן, וזה בסדר וזה לגיטימי. ואני חוזר ומציע לך את זה גם עכשיו. חבל שהחוק ייפול, אין סיבה.
אז בוא נסכים על דחייה. בוא נסכם, תן לנו חודש ימים – נשב, נבדוק.
מצוין. אז אנחנו מסכימים, אני שמח.
265 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.