מניעת כניסה לבתי ספר של גורמים פוליטיים ללא אישור מלשכת שר החינוך

תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן, ואני גם מודה על ההזדמנות להסביר את הדבר הזה. פה אני אומר כמה מילים, בעצם אקריא את התשובה, ואחרי זה אתייחס גם בנפרד. ראשית, ההנחיה בדבר תיאום כניסתם של גורמים פוליטיים למוסדות חינוך היא הנחיה קיימת לאורך שנים. ככלל, בהתאם לחוזרי מנכ"ל ומכוח חוק הבחירות, הדרך הראויה לכניסתם של גורמים פוליטיים למוסדות חינוך היא הדרך האמורה בחוזר מנכ"ל בנושא: התוכנית הלאומית ללמידה משמעותית – השיח החינוכי על הנושאים השנויים במחלוקת, ובהתאם למטרות המצוינות בחוזר האמור. כמו כן, סעיף 19 לחוק חינוך ממלכתי קובע כי מורה או עובד אחר במשרד החינוך לא ינהל תעמולה לטובת מפלגה או ארגון פוליטי אחר בקרב תלמידים של מוסד החינוך. ההודעה שהועברה למנהלי משרדי החינוך – מחוזות משרד החינוך, בהנחייתי, נועדה לתזכר אותם בדבר הדין הקיים, על מנת למנוע את הפיכת מוסדות החינוך לזירה פוליטית וכדי לשמור על התדמית הציבורית הניטרלית של מוסדות החינוך ועובדיהם.

פאוזה: אני מניח שאם חברי כנסת מהימין, או שרים – או נגיד בן גביר, ואני בכוונה משתמש בשם שאני יודע שאתם מאוד אוהבים – היו הולכים לבתי ספר, כנראה שדווקא מהצד השני זה היה מפריע. אבל דווקא להגיד לך שכשהוצאתי את ההבהרה וההנחיה, זה היה דווקא באמת לא בשל כניסה של חברי כנסת מאגף השמאל אלא דווקא מאגף הימין. היה לי חשוב שהמסר הזה יחודד, כי אני באמת מאמין – – –

קודם כול, חבר'ה, אז תנו לי. רגע. נעשה את זה שנייה. תן לי לגמור להקריא.

בעניין זה, גם יש סעיף 2א לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט–1959, שקובע איסור שימוש בנכסי ציבור: "לא ייעשה שימוש, בקשר עם תעמולת בחירות" – אני קצת רץ – "או בנכסים מוחשיים – – – של תאגיד שהממשלה או רשות מקומית" כמובן. לא ייעשה שימוש כאמור על ידי גוף או תאגיד כזה.

ביקורים של נבחרי ציבור במוסדות חינוך עשויים גם לעמוד בניגוד לאיסור השימוש בעובדי מדינה ובעובדי רשות מקומית לצרכים פוליטיים במסגרת שעות העבודה – לזה יש הנחיית יועץ משפטי – וגם, כמובן, לגבי פעילות מפלגתית של עובדי מדינה ועובדי רשויות מקומיות. לאור כל זה וכל האמור, יש מקום להקפדה כי ביקורי נבחרי הציבור יעמדו בהתאם להוראות הדין, וכך פעלתי.

עכשיו, אני רוצה לחדד. תראה, הנוהל הוא בדיוק לפי חוזר מנכ"ל, ואני גם חייב לומר לך שלא שהלשכה שלי מאשרת מי כן ומי לא, ההפך – זה המנהלים בשטח. אם יש אירוע, הוא מגיע ללשכת מנכ"ל. אבל נוצר מצב הפוך. נוצר מצב שכאילו כולם רצו פנימה לתוך מערכת החינוך, כולל מה שקרה גם בתקופה – אני מחבר את זה, למרות שזה לא בהכרח אותו דבר, לגבי אתמול, או יום שני, סליחה. שם – בוא ואגיד לך עוד משהו: אתה לא יודע כמה פניות קיבלתי על ההתנהלות השערורייתית של מנהלי בתי ספר מסוימים בכל מיני מקומות, על בחירת צד פוליטי, על לקחת את התלמידים להפגנות. יש לי שתי אפשרויות. אחת, באמת ללכת ולהגיד לכולם: התבלבלתם, ולהתחיל לנסות ולעצור ולהעניש, וללכת למקום הזה. החלטתי שאני לא רוצה. אני סומך על המנהלים, כולל אלה שעושים טעות. אני מאמין שהם יבינו שהם עשו טעות. אני חושב שלא נכון לערב את הפוליטיקה ואת הוויכוח הפוליטי על הרפורמה המשפטית בבתי הספר. יש הבדל גדול בין אם אתה מזמין נציגים מפה ומשם עושה דיון. זה לגיטימי, כך פועלים, אבל לקחת תלמידים ולהשתמש בתלמידים להפגנה, בעיניי זו טעות קשה. זו פגיעה במהות של משרד החינוך. אנחנו אמורים להיות ממלכתיים ומחוץ לאירוע הזה. לצערי דווקא מהצד השני יש גורמים שבחרו לעשות זאת.

אני יכול להגיד לך יותר מזה, גם לנושא האוניברסיטאות והחינוך להשכלה גבוהה. אני מכיר את העמדות של כולם, וזה בסדר ולגיטימי. דרך אגב, אני בעד זכות ההפגנה. זה הדבר הכי דמוקרטי שיש; זה חייב להיות, ונשמור על זה ונקפיד על זה. אבל לא יכול להיות שבסוף בסוף משתמשים בכוח שלהם במוסד. אני מקבל גם מכתבים ומיילים מסטודנטים שאומרים לי: כופים עליי את העמדה. משתמשים במשאבים של האוניברסיטה, בחרו צד, והצד השני בשקט, כי הוא מחליט לכבד את העניין ולא יוצא חוצץ, בטח אלה שחוששים ומרגישים מאוימים, כי המרצה שלהם בעמדה פוליטית הפוכה.

אז אני אומר לך שאני מאוד מאוד מצר על זה שהוויכוח הפוליטי – אף אחד שלא ישחק לי אותה, זה ויכוח פוליטי, ענייני ככל שיהיה – חדר למערכת החינוך ולאקדמיה. באקדמיה הדבר הכי חשוב זה בעצם הפלורליזם וחופש הבעת הדעות. אז אם אתה באירוע אקדמי, ועכשיו מנהל מוסד אקדמי משתמש במשאבים, כופה – מרצים כופים את העמדה שלהם על הסטודנטים – אני אומר לך שבעיניי הם פוגעים קודם כול בחופש האקדמי ובהתנהלות כמו שאקדמיה צריכה להיות. תודה.

אני עונה לכולם ביחד? אני לא רוצה לשכוח את מה שמאיר כהן – תן לי לרשום.

אני רוצה – אבל אני לא רוצה שמאיר ילך, כי יש לי כמה תשובות בשבילו. אני אתן את התשובה שלך בסוף.

כי אני רוצה שתשמע את כל מה שאני רוצה להגיד.

לגבי השאלה שלך, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, העבודה של המנכ"ל נעשית בימים אלה. ככל שיימצא בניין שיש בו חשש לסכנה, זה עובר מיידית לרשות. אם זה אירוע של חשש של סכנת קריסה מיידית, גם מפנים וסוגרים אותו מיידית. אז אירוע זה מנוהל מקצועית דרך לשכת המנכ"ל מול הרשויות הרלוונטיות. זה לא שיש משהו שיודעים, והוא לא מטופל, אז אני לא יודע להגיד לך. אם את רוצה לבדוק עיר ספציפית או איזה משהו, או מבנה, את מוזמנת לשלוח מכתב, ונענה לך עליו.

לגבי חבר הכנסת מישרקי, תראה, אנחנו מאמינים במנהלי בתי הספר והמוסדות ואנחנו נותנים להם גמישות בהכנסת התכנים לתוך בתי הספר. דרך אגב, כשאני אומר גמישות, אני מאמין שיש קווים שהם קווים של גבול הסבירות; לא להיות מחוץ לגבול הזה ולא מחוץ לגבול הזה, אבל כל מה שקורה בתוך האמצע זה החלטות של המנהל, של הרשות. אנחנו לא מתערבים בתכנים האלה. אני מאמין וחושב שאנחנו צריכים לשים גבולות ברורים שרק מונעים את הקיצונים, באמת המקרים המאוד-קיצוניים מהצדדים. זו לא פגיעה מובהקת בדמוקרטיה ודברים שכאלה. בנוגע לשאלתך, אני לא מכיר הגבלה על תוכניות של להכניס הנחת תפילין לתוך בתי ספר. בית ספר שיבחר להכניס, יכניס. אני לא כופה על אף בית ספר לא לעשות את זה ולא לעשות הפוך.

אני רוצה להתייחס לשאלה של חבר הכנסת מאיר כהן, אבל אני מחלק את זה לשניים: ראשית, לגבי מוסדות החינוך. מה ששאלת, אם להזמין נבחרי ציבור לתוך המוסד – אז בהחלט, כמו שאמרת, אני סומך לחלוטין על המנהלים. יש למלא אחר הנחיות החוק וחוזרי המנכ"ל וההנחיות הקיימות במשרד, כפי שציינתי קודם. בנושא הספציפי אמרתי, חוזר המנכ"ל הוא בנושא התוכנית הלאומית ללמידה משמעותית – השיח החינוכי על נושאים שנויים במחלוקת, ולכן זה האירוע.

עכשיו לגבי שני נושאים נוספים – האחד זה פתיחת אזורי הרישום. תראה, הייתי במצגת לא ארוכה, וזה היה אחד מהרבה מאוד נושאים. העלית את הנושא – חשוב לי להבהיר אותו, בדיוק במה מדובר. זה לא חדש, פתיחת אזורי הרישום; זה עובד בירושלים ועובד ברשויות אחרות. החלטת השרה לפניי הייתה לעצור את התהליך הזה. אני הופך את ההחלטה שלה – אנחנו מאפשרים לכל רשות שרוצה בכך לקבל את התמיכה המלאה ממשרד החינוך כדי להוביל את התהליך הזה להצלחה.

אני מכיר את החשש שתיארת. הניסיון שלנו עד עכשיו, במקומות שזה נעשה – יוראי, אני רוצה להתייחס למשהו אליך – עד עכשיו הוא הפוך, כולל בדיקה של ראמ"ה ומחקר עם עלייה של שביעות רצון, כולל תלמידים חלשים. מה קורה? אתה יכול להביא את התלמידים החלשים לבתי הספר הטובים, וזה היתרון של הדבר הזה. איפה זה יכול להיכשל, וזה החשש? אם באמת הם נשארים באותם בתי ספר פחות טובים ובתי הספר לא משתפרים, אנחנו מייצרים אירוע שפוגע בהם.

יפה. בדיוק. זה מה שקרה. ואז בעצם בתי הספר הטובים פתחו את הסניפים שלהם או עם ההשפעה שלהם וההדרכה שלהם, וזה תהליך מצוין. אני לא אוהב – כולם אוהבים להשתמש בפורום קהלת, זה לא קשור לפורום קהלת. מהניסיון שלנו פתיחת אזורי רישום ברשות שרוצה לעשות את זה ויודעת לעשות את זה עם התמיכה שלנו, זה יוצא דבר נכון וטוב.

ממתי אתה מאמין לפרסומים האלה? אתה שואל אותי, אתה מקבל תשובה. פרסומים – מפה עד הודעה חדשה.

אנחנו תומכים בכל רשות שרוצה להוביל את המהלך הזה. אנחנו נסביר אותו, אנחנו נתכלל אותו. אנחנו לא מחייבים אף רשות. אני יכול להגיד לך עוד דבר שהמלצתי. אני המלצתי למנהלים – אנחנו אומרים בצורה ברורה – לחייב תלמידים לקום כשהמורה נכנס. המלצנו. מנהלים שיבחרו לעשות את זה יקבלו גיבוי. מנהלים שלא רוצים – לא. אז אני נותן לשטח גמישות. אני אומר מה אני חושב, וגם פה אני מאמין שזה נכון, ובאמת יכולות להיות רשויות שזה לא מתאים להן, יכולים להיות בתי ספר שלא מתאים להם.

אני רוצה רק לומר ליוראי, לשאלתך – לא שאלתך – – –

טוב, אני יכול להמשיך? יוראי, אני הבנתי. אולי אני טועה, אבל אני חושב שהיית בוועדת החינוך עכשיו כשהיה הנושא. אני רק רוצה להקריא, זה חשוב לי. הנושא עלה לדיון – היושב-ראש, חשוב שגם אתה תשמע – עלה נושא לדיון בוועדת החינוך: חשש מפסילת תוכני העשרה ליברליים ולהט"ביים. היושב-ראש – – –

דיון מהיר שאושר בנשיאות – – –

אני אומר עכשיו לכולם, וזה בדיוק מה שאני רוצה לדבר עליו, וחבל שאתה מזדרז להפריע מהצד. היושב-ראש, חשוב לי שתשמע גם אתה, כי זה בעיקר בעניין דיון מהיר שאושר בוועדת חינוך. אתה אישרת אותו. הדיון הוא: חשש מפסילת תוכני העשרה ליברליים ולהט"ביים. אני בדקתי במשרד, עשיתי בדיקה ושאלתי ולא מצאתי שום חשש שכזה. ולאור זה שאין לנו שום דבר להגיד ואין שום חשש, אמרתי לנציגי המשרד שאין להם מה לבוא.

– – – שח"כים רוצים לדבר ולעשות, בוא נגיד, אירוע סביב נושא מסוים שהוא מאוד חשוב להם, כבר הכנתי את המשרד. אף אחד – – –

אין בעיה. אז אני אומר את זה לא לך אלא ליוראי, שהיה – – –

אני אומר בצורה ברורה: אין ולא היה ולא נברא שום חשש כזה. ההמצאות האלה – – –

החשש אצלך.

ההמצאות האלה לא רלוונטיות למשרד החינוך – –

– – ואני לא בא לעשות דיון פופוליסטי חסר תוכן על איום שלא קיים. תודה רבה.