תודה רבה, חבר הכנסת פינדרוס. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית לגוף השאלה. תלונה בעניין, על פי הבירור שאני עשיתי, אכן הועברה לנציבות תלונות הציבור על שופטים, למיטב ידיעתי תלונה של התנועה למשילות ודמוקרטיה, שהוגשה ביום 12 בינואר 2023, והתלונה הזאת, לפחות על פי המידע שבידי, כרגע מטופלת שם על פי סדרי ונוהלי העבודה שם. אני מניח שהיא תיבדק, וגם תינתן בעניינה תשובה.
אני רק רוצה לומר לחבר הכנסת פינדרוס, נדמה לי שאת עמדתי ביחס לדברים שנאמרו על ידי כבוד הנשיאה באותו נאום הבעתי בצורה ברורה מייד אחריו, אבל אני מוכרח לומר שכשלעצמי אני פחות שש אלי התהליכים האלה של הגשת תלונות גם במקומות שאולי לא נעשים תמיד הדברים כפי שצריך. אני אגיד לך יותר מזה, אתה יודע, אני מותקף ברמה האישית באופן כמעט בלתי פוסק, ובעיניי זה רק מעיד על חולשת הטענות של מתנגדי הרפורמה שאני מציע, משום שבהיעדר טענות ענייניות, לגוף העניין, הם מנסים לנהל מאבקים לגופו של אדם.
אני גם רואה תופעות מאוד מאוד קשות של סתימת פיות, גם בתוך מערכת המשפט, למשל הדברים החמורים שפרסמה השופטת בדימוס אלשיך בעניינו של כבוד השופט בדימוס מודריק, ויש לצערי לא מעט דוגמאות כאלה. אני רואה מצב בלתי נתפס ממש של סתימת פיות, וממש פחד להביע דעות באקדמיה, במקום שבו אמור להיות שיח פתוח וחופשי, שהוא נשמת אפה של אקדמיה.
רק הבוקר קיבלתי פנייה של עורכת דין שעובדת באחד מאותם משרדים גדולים שפרסמו גילוי דעת נגד הרפורמה – כנראה שהם חוששים שהיא תביא לאיזשהו ביזור של הכוח במערכת המשפטית כולה, דבר שהוא כמובן מבורך, גם עבור הציבור וגם עבור הרוב המוחלט של ציבור עורכי הדין – שאומרת: אני עובדת במשרד עורכי דין, הם מפרסמים גילויי דעת כאלה בשמי, אבל אני לא יכולה לקום ולהגיד אחרת, משום שאני מפחדת לפרנסתי ולמעמדי במשרד וכו'.
אגב, אני חייב לומר, הוא בא ואומר, מגדיר אותי באופן אישי. הוא אומר: מדובר באדם רע, ולכן אני בכלל לא אהיה מוכן להיפגש איתו.
דברים שמקומם לא יכירם.
אבל אני אומר לכם שאני - - -
אני אומר לך, חברת הכנסת - - -
חברת הכנסת דבי ביטון, אני אומר לך, אני לגמרי לגמרי לא רק שלא מתרגש מהגישה האישית הבזויה הזאת, אלא שאני חייב לומר שזה אפילו מאוד מחזק אותי, משום שהיא מעידה שאין טענות אמיתיות, לגופו של עניין.
ואני בעד, חבר הכנסת פינדרוס, שאנחנו לא ננהג כך. ומי שתומך ברפורמה ימשיך לתמוך בה כי היא נכונה לגופו של עניין, ואפילו יבלע לפעמים אמירות או התנהגויות שהן לא תמיד בדיוק לפי כל הכללים, כדי לאפשר למי שחושב אחרת לומר את דעתו, כי אני לא נבהל מהוויכוח ולא נבהל מלשמוע את הדברים.
תודה, חבר הכנסת פינדרוס. קודם כול, אני מסכים לחלוטין. בזה בכלל אין שאלה. יותר מזה, גם התלונה הזאת שהוגשה, אני לא מכריע בתלונה. מי שמכריע בה ומי שמטפל בה זה הנציבות, היא אמונה על הטיפול בה. זה לא בסמכותי לדון בתלונה ולהכריע בה.
אני כן אמרתי שאני באופן אישי הבעתי את עמדתי האישית. אני מכהן בכנסת כמעט 14 שנים, והייתי בין היתר גם יושב-ראש הבית הזה, ולא הגשתי אף פעם תלונה לוועדת האתיקה, ולא בגלל שלא נתקלתי בתופעות שאולי חייבו את זה. לי יש איזשהו סף סובלנות יותר גבוה, אבל בוודאי שהסטנדרט חייב להיות אחיד.
אני רק אומר דבר אחד: אני לא יכול ולא התייחסתי באופן פרטני לתלונה שאתה מדבר עליה בעניינו של – נדמה לי שזה היה כבוד הרב יוסף, מהטעם הפשוט שהסמכות בנושא הזה עברה לשר לשירותי דת, ולכן אני לא רוצה לדבר על נושאים שאינם בגדר סמכותי, אבל אני לגמרי מסכים, ונדמה לי שבזה לא צריך להיות לא שר ולא חבר כנסת. הסטנדרטים צריכים להיות שווים. אגב, אחת הבעיות הקשות, הקשות באמת, של מערכת המשפט שלנו לאורך ולרוחב היא העובדה שאין בה שוויון, לא בסיכויים של אנשים להתמנות למשרות שיפוטיות, לא בסיכויים של בעלי דין לקבל את יומם בבתי המשפט, לא באופן שבו מתקיימת אכיפת החוק. בדברים האלה אנחנו צריכים לטפל, משום שהם שורש הרבה מהרעות שאנחנו סובלים מהן. לכן אחד המרכיבים ברפורמה שאני מביא הוא שינוי בשיטת בחירת השופטים, כדי לשנות בדיוק את הנקודה הזו, שבה יש כאלה ששווים יותר ושווים פחות, עם סיכויים יותר טובים מאשר אחרים לקבל ביטוי בתוך המערכת הזאת.
תודה רבה לחברת הכנסת צרפתי הרכבי – אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש – על יכולת מופלאה להציג דברים באופן שאיננו מתחבר בשום צורה לא למציאות ולא להקשרם ולא לסדר הדברים הנכון. ואני אומר את זה דווקא בהערכה, משום שאני חושב שהטיעון הוא כל כך חלש, שהאופן שבו הצלחת להציג אותו, לכאורה, בשמיעה ראשונה, כמשהו שאפשר אולי ללכת שבי אחריו, הוא ראוי להערכה.
אני אומר לך בצורה ברורה, חברת הכנסת צרפתי הרכבי: אני לא איכנס לזה, כי אני אוכל לעמוד כאן שעה ולהסביר אחת לאחת את כל הטעויות ששזורות בדברים שנאמרו על ידך - -
- - אבל אני אתן רק דוגמה אחת. בכל הכבוד, מערכת בתי המשפט איננה צבא. בצבא יש מערכת שצריכה לבצע פקודות, ושיקול הדעת הוא כמובן הרבה יותר מוגבל. מערכת בתי המשפט איננה צבא, וכבוד נשיאת בית המשפט העליון היא לא חיילת, והיא צריכה להיות אמונה על מערכת אזרחית ועל רשות שלטונית שמעמדה חשוב, שבלעדיה אין חברה דמוקרטית. אבל היא לא רשות יחידה והיא לא פועלת בחלל ריק, אלא היא פועלת אל מול כנסת ואל מול ממשלה. כשם שאנחנו מצווים לכבד את הרשות השופטת ולא להיכנס ולהתערב בתחומים שמסורים לה – וראית רק עכשיו איך אני הקפדתי לומר כל הזמן בצורה ברורה מאוד שמי שידון בתלונה ומי שבסוף קובע את הדברים הוא הגוף שאמון על העניין הזה; זאת לא סמכותי – באותה נשימה תפקידה של נשיאת בית המשפט העליון, כמו גם של כל מערכת המשפט, הוא לעשות משפט; תפקידם לא לחוקק, תפקידם לא לקבוע מה מידתי או לא מידתי, תפקידם לא להחליף את שיקול הדעת של הבוחר ולקבוע איזה שר צריך להיות בממשלה או לא צריך להיות בממשלה וכו' וכו'.
שנית, אני חושב שכל המהלכים שאני מקדם הם מהלכים שנועדו לחזק את הדמוקרטיה, הם מבטיחים הגנה על זכויות מיעוט, הם מתקנים עוולות נוראות שמתרחשות עכשיו, אלא אם כן לתפיסתך, זכות המיעוט היא למשל שיהיה מיעוט קטן, אליטיסטי, שממנה את עצמו בחדרי-חדרים בשיטת חבר מביא חבר, ורק הוא מתאים לשאת בתפקידים הבכירים במערכת המשפט.
אם לשיטתך זאת הגנה על זכויות מיעוט, זאת בהחלט גישה חדשנית בתחום המשפט.
בעיניי, מציאות שבה ציבורים עצומים עצומים מודרים מבית המשפט, עד כדי כך שיש מיעוט קטן ששולט בו ומנסה באמצעות השליטה שלו במערכת הזו לכפות את ערכיו על כלל הציבור, תוך דריסה לא פעם של מיעוטים בתוך הציבור שקולם לא נשמע וזכויותיהם לא נשמרות, היא ההפך הגמור ממה שמערכת משפט צריכה לעשות, לפי שיטתך, כפי שאת ניסית להציג אותה כאן. ולכן אני מציע לא לערבב בין הדברים ולא להציג אותם באיזה מן דרך מתוחכמת כזאת שבסוף רחוקה מאוד מהמקום שבו הם באמת נמצאים, ולעשות את מה שקיים. אגב, אנחנו גם לא ממציאים שום דבר, רק את מה שקיים בדמוקרטיות בכל העולם, בדמוקרטיות המתוקנות בכל מקום, ולהשיב חזרה את ההליך הדמוקרטי התקין גם למדינת ישראל. אגב, דבר שבסופו של דבר יתרום – ברוח השיח הפיקטיבי הזה, הפייקי הזה, שמתקיים היום – גם יתרום תרומה עצומה לכלכלה. כי את יודעת שבכלכלה הדבר הכי חשוב הוא שישנה ודאות, ומערכת המשפט שלנו, לצערי, יצרה מציאות שבה היא שמטה את הקרקע תחת כל הוודאות העסקית והכלכלית, בראש ובראשונה, כמובן, פסק דין אפרופים הידוע של כבוד הנשיא בדימוס ברק, וכן, גם את הדברים האלה הגיע הזמן לתקן. הגיע הזמן שלמערכת יתמנו שופטים אחראיים יותר, שלא חושבים שהם צריכים להחליט במקום אנשי העסקים מה הם התכוונו לעשות כשהם חתמו על איזשהו חוזה וכו'. לי אין שום ספק שהמשק הישראלי, החברה הישראלית, המיעוטים בחברה הישראלית, כולם ירוויחו מהרפורמה הזאת, כולם יבואו לידי ביטוי הרבה יותר טוב, וקולם יישמע בצורה אמיתית ונכונה בתוך מערכת המשפט ברגע שאנחנו נשלים את המהלכים האלה.
תודה. חבר הכנסת בוסו, אני חושב שיהיה נכון קודם כול להמתין שההליך בנציבות יסתיים. אני לא רוצה להתערב בו כל עוד הוא מתנהל. אחרי שהוא יסתיים ונראה איך יסתיים, בהחלט יהיה מקום לשאול שאלות ולברר דברים. אבל אתה יודע, איך אומרים? מסתבר שכבר הרווחנו משהו מתוך כל האירוע הזה, וזה בסדר גמור. אני רוצה לקוות שאולי מתחילה לחלחל בתוך המערכת – ואין לי ספק שכשנעביר את הרפורמה, אנחנו נראה את זה בצורה הרבה יותר עוצמתית – ההבנה שמה שהיה לא יהיה יותר, והכשלים הנוראיים האלה שקיימים, לא יהיה אפשר לכסות עליהם יותר, והמדיניות של איפה ואיפה לא יכולה להימשך יותר.
כפי שאמרתי קודם, נחזיר לכלל הציבור, כולל המיעוטים שבו וכולל אלה שמודרים ממערכת המשפט לאורך שנים, נחזיר לו את כבודו, נחזיר לו את מעמדו, נחזיר לו את היכולת לבוא לידי ביטוי. ואגב, גם נחזיר את האפשרות לכל הציבור לקבוע את ערכיו ואת הנורמות שעל פיהן הדברים יקרו ויחייבו, לא באיזשהו חדר באיזשהו אולם של בית המשפט בין שני צדדים, אלא במקום שבו מכריעים במדינה דמוקרטית בשאלות ערכיות – באולם הזה שאנחנו יושבים בו, מכוח הבחירה של מיליוני אזרחים. אני חושב שזו המחויבות שלנו לכלל אזרחי ישראל, ואני לפחות אעשה כל מאמץ לעמוד בה. תודה רבה. תודה, אדוני.
1,428 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.