אדוני השר, נשיאת בית המשפט העליון תקפה בפני כל ישראל – כולנו ראינו את זה, אני לא חושב שאני צריך להביא לפה את זה, בשלושה מתוך ארבעת הערוצים המפורסמים לפחות ובעוד מקומות – בצורה ברורה נבחרי ציבור בנאום שכלל הפרות של כללי האתיקה לשופטים והתקשי"ר. בעבר נציב התלונות של השופטים טיפל בהפרות של נשיא בית הדין הרבני ואף קרא לפטרו, לצד סירוב לדון בהפרות הנשיאה.
רצוני לשאול, אדוני השר:
כיצד ייאכפו ההפרות ותימנע האפליה?
אדוני השר, מהתשובה אני מבין שאתה נגד סתימת פיות. גם אם יש, השאלה היא, האם כללי האתיקה לא אמורים לחול באותה מידה על נשיא בית הדין הרבני כמו על נשיאת בית המשפט? ממה נפשך? זאת אומרת, אם אומרים שרוצים לקיים דיון פתוח וחופש ביטוי וזה בסדר, ולתת זכות מלאה לנשיאה להביע את עמדתה נגד, ולתת לאחרים להביע בעד, וזה בסדר גם בכללי האתיקה או בכללי התקשי"ר, למה הם אמורים להיות, לדעתך, אדוני, כמי שממונה בסוף על משרד המשפטים – עזוב את עמדתך בנושא הרפורמה; בנושא משרד המשפטים אני מכבד את הפתיחות והדמוקרטיה שלך, בניגוד לאנשים אחרים, שכנראה הם נגד חופש הבעת דעה, כפי שהבעת, ואנחנו מכירים את זה – איך אנחנו מתמודדים עם הדבר הזה שלאחד כן ולאחד לא? מעמדו של נשיא בית הדין הרבני הוא מעמד אחד ומעמד נשיא בית המשפט העליון הוא מעמד אחר, כאילו איזה מעמד-על. עוד פעם, זה בא מתוך כבוד, זה בסדר, אבל בסוף צריכה להיות איזו סימטריה.
227 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.