קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד יושב-ראש הכנסת, מובאת בפניכם היום הצעת חוק פרטית לתיקון פקודת המשטרה. מדובר בהצעת חוק שמהותה היא אחת – לפגוע בעצמאותה של משטרת ישראל ולהפוך אותה לכלי שרת בידי פוליטיקאים. לא תיקון, כי אם הרס עצמאותה של משטרת ישראל ופגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית.
בראש ובראשונה, ההיגיון המוביל של הצעת החוק – כדאי שתקשיב כדי שתדע על מה הצעת החוק.
ההיגיון המוביל של הצעת החוק הוא הקבלה של סמכות השר לביטחון הפנים - - -
סליחה, אדוני השר, בבקשה.
בראש ובראשונה, ההיגיון המוביל של הצעת החוק הוא הקבלה של סמכות השר לביטחון הפנים ביחס למשטרה לסמכותו של שר הביטחון ביחס לצה"ל, והיא מעתיקה אחד לאחד את לשון חוק הצבא, שקובע כי צה"ל והרמטכ"ל כפופים לשר הביטחון ונתונים למרות הממשלה. המשמעות של יחסי הכפיפות האלה ידועה: כשם ששר הביטחון מוסמך לתת כל הוראה לרמטכ"ל, הן בנושאים אסטרטגיים והן בנושאים טקטיים, כך מבקשת הצעת החוק הזו שהשר לביטחון הפנים יהיה המפקד העליון של המשטרה, מפכ"ל-על.
ההקבלה הזו אינה נכונה ואינה ראויה במדינה דמוקרטית. בעוד שהצבא נלחם באויבים מבחוץ ומורשה ואף מחויב להפעיל כוח, כל סוג של כוח, במסגרת מלחמה, לחימה בטרור והגנה על ביטחון המדינה, וצה"ל כפוף אך ורק לחוק-יסוד: הצבא ולערך טוהר הנשק, משטרת ישראל פועלת כלפי אזרחי המדינה ולא כלפי אויב חיצוני. וכאשר משטרת ישראל פועלת כלפי אזרחי המדינה היא איננה כפופה לשר לביטחון הפנים כפי שצה"ל כפוף לשר הביטחון, מכיוון שמשטרת ישראל כפופה בראש ובראשונה ומעל לכול לחוקי מדינת ישראל, וזאת אף מעל ומעבר לכפיפותה לממשלת ישראל.
אם כבר מחפשים הקבלה למשרד אחר, ההקבלה היותר-נכונה היא למערכת היחסים בין שר המשפטים לבין פרקליטות המדינה. אף אחד אינו מעלה על דעתו, לפחות עד רגע זה, שפרקליט המדינה יהיה כפוף למרות הנחייתו ושליטתו של שר הפנים.
כאמור, משטרת ישראל כפופה, בראש ובראשונה, לחוקי המדינה. כך למשל במה שמכונה תחום אירועי הביטוי. בנקודה הזו אבקש לחדד: לא רק שאין מקום להכפפת המשטרה לשר ואף לא לממשלת ישראל, אלא שכל התערבות של ממשלה במה שמכונה אירועי ביטוי היא בלתי חוקית. כך גם בנקיטת צעדים מגבילי חירות כלפי אזרחי המדינה. כל התערבות של שר ואפילו של ממשלת ישראל היא, שוב, בניגוד לחוק, ואסור שתהיה קיימת במדינה דמוקרטית. כמובן, ישנן דוגמאות רבות נוספות.
מדינות שבהן לשר ישנן הסמכויות האלה נקראות מדינת משטרה. בואו נשים את הדברים על השולחן: החוק הזה יהפוך את משטרת ישראל ואת מדינת ישראל למדינת משטרה, ולכן אסור – ואני מדגיש, אסור – שהמשטרה תפעל ותופעל כך. על פי הצעת החוק המונחת לפניכם, משטרת ישראל תוכפף ישירות לשר הבט"פ גם בתחום הניהול וההתנהלות המבצעית אופרטיבית, וזאת בניגוד למצב היום, שבו משטרת ישראל היא עצמאית ברמה האופרטיבית, גם בעוד התערבות השר בנושאים מבצעים נוגעת גם היום אך ורק לאותם מקרים חריגים ייחודיים שבהם מעורב שיקול מדיני לאומי או אסטרטגי. כך העובדה שקיימים מקרי קצה לגבי מעורבותו של השר היא לגיטימית, אך אינה מעידה על הכלל, שלפיו תחום זה חייב להיוותר בסמכותו ובניהולו הבלעדי של המפכ"ל בלא התערבות הדרג המדיני.
הצעת החוק הזו אינה מסתפקת בהכפפה למרות השר; היא אף אינה מסתפקת, כאמור, רק בהכפפת הניהול וההתנהלות המבצעית למרותו, אלא קובעת שאפילו בתחום השמור והרגיש ביותר של משטרת ישראל, מערכת החקירה והתביעה – גם שם תהיה לשר סמכות להכווין, להנחות, להפנות ולפקח.
אני לא שומע מי שצועק, אבל מי שצועק כנראה לא קרא את החוק.
על פי הצעת החוק הזאת, מדיניות השר אמורה לקבוע, להנחות, להפנות ולפקח על החקירות במדינת ישראל. לכן הצעת החוק הזו היא שגויה מיסודה, ועוד יותר מכך – מסכנת את הדמוקרטיה במדינה. במבט מקרוב אני רוצה להסביר מה המשמעות של הצעת החוק הזו בפועל, במידה שתעבור: המשמעות היא שבסמכותו של השר לביטחון הפנים להורות למשטרה שמעתה ואילך המשטרה לא תחקור עבירות של שחיתות שלטונית, תאפשר שינוי הסטטוס-קוו הלכה למעשה על הר הבית, כדוגמה, באופן שידרדר את מדינת ישראל לאינתיפאדה שלישית, לא תאתר ולא תחקור - -
- - פורעים יהודים נערי גבעות. כן, סמכותו של השר על פי הצעת החוק הזאת - -
- - לקבוע מדיניות שנערי הגבעות לא ייחקרו. לא יוגש נגדם כתב אישום. נערי גבעות שהתיזו גז מדמיע על שוטרי מג"ב שתקפו לאחרונה את מג"ב 202 – הם לא יאותרו, לא ייחקרו ולא יועמדו לדין על פי הצעת החוק הזאת.
את כל אלה תאפשר הצעת החוק הפרטית הנלוזה הזאת. זאת ועוד, המשמעות היא שהשר לביטחון הפנים יוכל להורות למפכ"ל המשטרה להטיל מגבלות על אירועי ביטוי ולעשות שימוש באמצעי פיזור כזה או אחר כנגד מפגינים כשהמניע הוא פוליטי. ברור לחלוטין מי יהיה הציבור שייפגע מהחלטה כזו יותר ומי פחות. המשמעות היא שהשר לביטחון הפנים יוכל להורות למשטרה, כפי ששמענו רק לפני כמה ימים – דוגמה ששמענו – להכניס 30 ניידות יס"מ ובילוש לטיפול באירוע, גם אם זה בניגוד לעמדתו המקצועית של המפכ"ל, ובכך לא רק לסכן את מטרות המבצע, אלא במקרים מסוימים גם לסכן אזרחים ושוטרים.
יתר על כן, המשמעות היא לאפשר לשר ולשכתו שליטה על הליכי חקירה ותביעה, שליטה על טיפול באירועי ביטוי והפגנות; שליטה על הקצאת ופריסת כוחות שלא על דעת גורמי מקצוע; שליטה על הליכים פנים-משטרתיים כלפי שוטרים – כמו הליכי משמעת – באופן שיאפשר לשר להלך אימים על שוטרים וקציני משטרה; שליטה על חלוקה פנימית של משאבים באופן שיאפשר לנטרל יחידות כאלה ואחרות, כמו למשל יחידת לה"ב 433, ועוד ועוד.
ובנימה אישית, לאחר שנה וחצי בתפקיד השר לביטחון הפנים – שזה ניסיון של לפחות שנה וחצי יותר מזה שהגיש את הצעת החוק הזאת – אני רוצה להפריך כאן טענה שגויה ומטעה שמופצת בציבור ברקע הצעת החוק הזאת: אין קושי לשר לביטחון הפנים למלא את תפקידו, ובוודאי שלא לקבוע מדיניות. בוודאי שלי לא היה שום קושי כזה. אך אין זה עניין אישי, ולא מדובר רק ביכולת ייחודית שלי. זאת בהתאם לקביעתן של ועדות חקירה ממלכתיות וועדות בדיקה שבחנו את נושא סמכויות השר בעבר, כמו ועדת זמיר, ועדת צדוק וועדת אור, וכן בהתאם לחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה.
אני אומר באופן חד וחלק: השר כבר היום מוסמך לקבוע מדיניות, להגדיר יעדים אסטרטגיים עבור משטרת ישראל בהתאם למדיניות הממשלה ולפקח על ביצועם.
אכן, לפעמים מימוש סמכויות אלה דורש חשיבה מעמיקה יותר ושיח עם המפכ"ל וגורמי המקצוע במשטרה, שנועד לדייק ולהבין בדיוק איפה עובר הגבול בין מדיניות לביצוע, ולהבחין בין נושאים בעלי אופי מדיני לנושאי אכיפת חוק טהורים. שיח כזה הוא חשוב מאין כמוהו, וחשוב שהוא ימשיך להתקיים. עצם השיח הזה בין השר למפכ"ל הוא ההגנה הטובה ביותר על משטרת ישראל ועל הדמוקרטיה הישראלית.
תודה רבה. ברור שגם לי היה יותר קל ופשוט לחלק פקודות – תאמינו לי, הייתי רגיל לזה מהעבר הצבאי שלי – בלי לשמוע עמדות של אף אחד חוץ מהיועצים האישיים שלי, בלי להצטרך להסביר ולשכנע. מטבע הדברים, אנשים תמיד ישאפו להגדיל את כוחם, אבל זה בדיוק תפקידה של הכנסת – לשמור על המנגנונים הדמוקרטיים של מדינת ישראל. זה התפקיד שלכם, לייצר איזונים ובלמים ולא לאפשר לאף אחד, לאף אחד, להחזיק כוח בלתי מוגבל.
הצעת החוק הזו היא עוד אינדיקציה לכיוון שהולכת הממשלה והכנסת. היא הראשונה בין רשימה של צעדים שנועדו להגדיל את כוחם של הפוליטיקאים תוך פגיעה במנגנונים שנועדו להגן על הדמוקרטיה הישראלית.
לבסוף, אני רוצה לפנות אליך, ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו. אני מכיר אותך קרוב ל-50 שנה. אתה אדם עם מודעות היסטורית חשובה ורחבה, בנו של היסטוריון. אתה יודע בתוך-תוכך שאם החוק הזה וחוקים דומים יעברו – ההיסטוריה תשפוט אותך לחומרה כמי שפגע באופן אנוש בדמוקרטיה הישראלית. אתה יודע בתוך-תוכך, ראש הממשלה המיועד, שאני צודק. אתה יודע בתוך-תוכך שאתה מפקיר את גורלה של מדינת ישראל בידיים גזעניות, מתלהמות, משיחיות ומחרחרות מלחמה.
משפט אחרון. לא איתמר בן גביר ולא בצלאל סמוטריץ' יהיו אחראים לקטסטרופה המתרחשת עלינו – ביטחונית, מדינית ודמוקרטית – אלא אתה, בנימין נתניהו, ואני עדיין מקווה שתתעשת ותחזור למקום שממנו באת. וכמובן, אני ממליץ לנציגי ממשלת ישראל להתנגד להצעה הזאת. תודה.
1,220 מילים של עמר בר לב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.