יוקר מחיה חסר תקדים

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים לפני מערכת בחירות, ורבים מקרב הציבור מתלבטים למי להצביע. אבל אתם יודעים, עבור מיליון ו-800,000 אזרחים הבחירה הרבה יותר קשה: האם לקנות לחם או לרכוש תרופות? לפי נתונים שפורסמו היום, מאות אלפי משפחות יישארו רעבות בראש השנה. כ-20% מהמשפחות בישראל נמצאות באי-ביטחון תזונתי חמור, ובמספרים: 1,084,251 ילדים נמצאים באי-ביטחון תזונתי, ומתוכם 601,058 נמצאים באי-ביטחון תזונתי חמור. בסך הכול, כשני מיליון נפשות חיות באי-ביטחון תזונתי בשנת 2022. 67% מהמשפחות נתמכות הסיוע נאלצו לוותר על רכישת תרופות או על טיפול רפואי נחוץ כי לא יכלו לשלם עבורם. למעלה מ-40% מנתמכי הסיוע חוו בשנה האחרונה פעולות ניתוק מחשמל או מים כיוון שלא הצליחו לשלם את החשבונות. אלה רק חלק מהנתונים המפחידים של מדינה שאמורה לדאוג לביטחון תזונתי-בריאותי לאזרחיה.

אדוני היושב-ראש, אני עומד כאן בנאום פגרה מיוחד ונזכר בהקמת הממשלה הרעה הזו, באופוריה שפיזרתם כאן, בנט, לפיד, ליברמן ומיכאלי: אנחנו נעסוק רק למען האזרחים, נעסוק רק בחיים עצמם; לא בשלום, לא באיראן ולא בפלסטינים אלא רק בצורכי העם בישראל. אני שואל אתכם: ומה עשיתם? איפה שנגעתם – הרסתם, פגעתם בחיים עצמם. הכול התייקר, וכולנו משלמים מחיר יקר, תרתי משמע, על ההרפתקה המטורפת שהובלתם את המדינה לתוכה, עד שהצלחנו להפיל אתכם, אבל לצערנו הספקתם להרוס ולפגוע בכל תחום ועניין, ערכית ומסורתית.

אני רוצה כאן לדבר ולזעוק את דברי חז"ל במשנה, ואני מצטט: "בעקבתא דמשיחא" – לקראת ביאת משיח – "חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר". בהמשך המשנה כתוב: "והמלכות תיהפך למינות, ואין תוכחה – – – והאמת תהא נעדרת – – – ועל מי יש לנו להישען? על אבינו שבשמיים". אדוני היושב-ראש, יוקר המחיה אינו תופעה, זה מגפה; קשישים שנדרשים לבחור בין פסטה לתרופות זה מגפה; הורים שנדרשים להכריע בין חלב לספר לימוד זה מגפה; זוג צעיר שצריך לבחור בין בגד לחג או שכר דירה זה מגפה.

כאן, על הדוכן, עמד וצעק רק לפני תקופה לא ארוכה מישהו חליפי, ראש ממשישה; סליחה, בקושי ארבעה. אתם זוכרים מה הוא צעק? מה אתם עושים? אתם השתגעתם? תתפסו את עצמכם בידיים, יש לנו עם שהולך ומת. זה פיקוח נפש. אנשים מתים, ושלא תעזו להאשים אף אחד. כך צרח בנט בהיסטריה. עם כל הצער, עם כל הכאב, זה הסיפור של המדינה. משפחות שלמות, ילדים, קשישים, מכל המגזרים והאוכלוסיות, לצערי הרב, הגיעו בחודשים האחרונים למצב של פת לחם. ולא רק – התחבורה, הדלק, החשמל, החד-פעמי, פירות וירקות, מוצרי בסיס, דירות, מים, לחם, מעונות יום, שתייה מתוקה, השכירות, המשכנתאות – הכול עולה ועולה ועולה, חוץ מאמון הציבור בממשלה הרעה, שיורד.

המציאות היום-יומית שאיתה מתמודדים רבבות מאזרחי ישראל קשה ויקרה. אנשים עובדים, ששכרם נשחק בגל ההתייקרות ששטף את ישראל, ניסו לספוג בדומייה את ההתייקרות, אבל מה לעשות? הגיעו לפת לחם. חבריי חברי הכנסת, המצב הזה לא יכול להימשך, לכן הגשתי בקשה דחופה לקיים את דיון הפגרה על יוקר המחיה, כי יש נושאים שבהם צריכה להיות אחדות. העוני בישראל, ילדים שמגיעים לפת לחם – אלו קשיים שבקונסנזוס. אין מגזר שניצל מהגזרות הללו. למרות הבחירות, ואולי דווקא לכן, הזעקה חייבת להישמע.

גל ההתייקרות אינו רק מספר בסטטיסטיקה בעיתונים הכלכליים. לרבבות משפחות זהו הקו האדום המפריד בין אם יצליחו להביא אוכל הביתה או לא; אם הילדים ילכו לבית הספר עם כריך בתיק או לא. לא מדובר פה בבודדים, מדובר בעשרות אלפי משפחות ישראליות. לדעתי, אין אף אחד מאיתנו שלא מכיר אישית לפחות משפחה אחת שהגיע למצב הנורא הזה. ושלא יספרו לנו סיפורים – המצב אינו רק תוצאה מאינפלציה עולמית או המלחמה באוקראינה. עם התירוצים הללו אי-אפשר לקנות במכולת. זו אשמתה הישירה של הממשלה המנופחת, המנותקת והיהירה.

לפני קצת יותר מחודש – – –

הן לא מפריעות לי.

אשמח לשמוע בהמשך.

על הדלק – אני איתך. בוא, תענה לי על שאר הדברים, על שאר הדברים תענה לי.

תמיד כיף לי לנהל איתך דיון.

אתה רוצה לענות במקום השר?

אשמח, אכן, לשמוע תשובות אמיתיות איך מגיעים לראש השנה עם ארוחה לכל אותם אלפי ילדים. תודה.

עם התירוצים הללו של אינפלציה עולמית, מה לעשות, אי-אפשר לקנות במכולת. זו אשמתם הישירה – ואני חוזר על זה שוב – – –

זה שאתם לא שומעים אותי לא אכפת לי, אבל את היושב-ראש – תכבדו את היושב-ראש.

אנחנו זוכרים כולנו, לפני קצת יותר מחודש דֻּווח כי בצל גל ההתייקרות מדווחות הרשתות על החמרה במספר הגנבות של מוצרי מזון לתינוקות. הכותרת שם הייתה: לחלק מהאימהות אין ברירה. בעקבות זאת יש מי שהחליטו להעביר את המוצרים האלה למדפים סגורים מאחורי הקופות. אפשר לחשוב מה יכניסו שם, מאחורי הקופות. במקביל העמותות מקבלות עוד פניות מהורים שמצויים במצוקה כלכלית.

אני בכנות רוצה לשאול אתכם: אדוני היושב-ראש, איך אנחנו יכולים לעמוד מנגד מול אם שנאלצת לגנוב מטרנה? אני לא זוכר מקרה כזה. מתי היה מקרה כזה? המציאות שבשנת 2022 הגענו למקרה הזה – איך אנחנו מסוגלים להביט בפרצופים של ילדים שאין להם אוכל? איך אנחנו לא משפילים מבט מול אבא שלראשונה בחייו נאלץ ללכת לבית תמחוי לקחת איזה מזון, ארוחה חמה לילדים? אני לא יודע מה התשובה, אבל זו המציאות בשטח.

חבריי חברי הכנסת, רק על השאלות האלה מתקיימות הבחירות האלה. את הציבור לא מעניין יותר – חבר הכנסת ידידי מוסי רז, בבחירות הפעם לא מעניין כן ביבי, לא ביבי. נגמר הסיפור הזה. צריכים להוציא את זה מהלקסיקון. זה לא הסיפור. את אזרחי ישראל מעניין כמה – –

– – ישלמו מחר על הלחם, על החלב, על הפסטה, על הטונה – –

– – על העוף. איך אנחנו יכולים עכשיו, לקראת החג? איך? זו השאלה, ועל זה הבחירות מתקיימות – –

– – ולא על משהו אחר. סליחה?

כולנו במרץ – אסור לעשות קמפיין. מותר לעשות? כולנו נצביע במרץ ליהדות התורה, המפלגה שתיתן מענה לזה, בעזרת השם.

מעניין אותם כמה תעלה להם התחבורה הציבורית, אם תהיה להם קורת גג או לא, אם יצליחו להתפרנס ולחיות כאן בכבוד או לא. זה מה שמעסיק את הציבור. רק לזה הממשלה נדרשת לתת מענה, לא לשום דבר אחר, ובזה הממשלה נכשלה כישלון חרוץ.

בעזרת השם, אחרי הבחירות נתקן את כל מה שהרסה הממשלה בימי חייה הקצרים. המשבר הכלכלי העולמי, לדעתי, הוא הזדמנות לבצע שינויים בשוק הישראלי כדי להוריד את יוקר המחיה: הקלות ברגולציה, הטבות במיסוי ומתן תמריצים ליצרנים וליבואנים כדי להוריד את המחירים. אותו דבר בשוק הדיור: הצפה של השוק במלאי דירות חדשות לצד הוזלת חומרי הבניין והסטת המשקיעים מנדל"ן לאפיקים האחרים. יש מה לעשות; יוקר המחיה אינו גזרת גורל שלא ניתן להתמודד מולו. יש פתרונות, ואנחנו בעזרת השם נידרש ליישם אותם.

בקרוב מאוד נחליף, בעזרת השם, את הממשלה המנותקת הזו בממשלה חברתית המחוברת לכל שכבות העם ולא רק לטייקונים. נדאג, בעזרת השם, לכל אחד ואחד מאזרחי ישראל שלא יישאר רעב. זה יהיה התנאי המרכזי שלנו לכל ממשלה: לא להשאיר אף אחד מאחור, לא להשאיר אף אחד רעב בישראל.

לסיום, אדוני היושב-ראש, לקראת ראש השנה, אבקש לאחל שנה טובה ומתוקה. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. תודה.