אדוני היושב-ראש, באתי להציג את החוק, אבל מכיוון שחבר הכנסת קושניר אמר נאום שאי-אפשר שלא להתייחס אליו, אני רוצה רק לשאול אותו, כיושב-ראש ועדת הכספים: אושר ההסכם בין המורים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי לבין משרד החינוך ומשרד האוצר. המורים והמורות יקבלו משכורות יותר גבוהות. עכשיו, יש בחינוך החרדי – רוב המורים והמורות מלמדים את כל הליבה, מלמדים את כל מקצועות החול, והם נשארו עם חצי שכר. למה אתה, כיושב-ראש ועדת הכספים, לא דאגת לעניין הזה? למה הגננות החרדיות, רק בגלל שהן חרדיות – לא קשור לליבה – מקבלות חצי שכר ממה שמקבלת הגננת בממלכתי?
אם כנים דבריך – אני מדבר על ההסכם האחרון שנעשה. אם כנים דבריך ואתה מאוד דואג למדינה ואתה מאוד דואג לילדים החרדים, מאוד, ואתה דואג למורים החרדים ואתה רוצה שהם ישתלבו בתוך העניין, למה זה לא מעניין אותך שמורה חרדית – – –
לא מעניין אותך בכלל. על מה דיברת?
אני מכיר את ההתנהגות הזאת. למה הצבעת נגד החוק שבו ביקשנו לשלב חרדים שהם אקדמאים, שיש להם את כל התעודות, במשרדי הממשלה? למה הצבעת נגד?
לא מעניין אותך. מעניין אותך מה שנשיא התנועה שלך אומר לך לדבר ומה שהוא אומר לך לעשות. זה פעם ראשונה שיש יושב-ראש ועדת כספים שנתון למרמס בידיו של שר האוצר. אתה לא יכול לעשות כלום בלעדיו. אפילו הדיבורים שלך כאן זה בגללו, ואני לא מתכוון להתייחס לזה.
אדוני היושב-ראש, בהיותי יושב-ראש ועדת כספים, העברנו את החוק הזה שבו הרשויות, היישובים והתושבים שנמצאים בסמיכות לנמל התעופה בן-גוריון – בגלל הרעש והנזק שנגרמו להם כתוצאה מהמציאות הזאת, הם זכאים לפיצוי, והם אמורים, וקיבלו פיצוי. התברר, לאחר הדיון שקיימנו בוועדת הכספים – ואנחנו הסתמכנו על מה שהממשלה קבעה לגבי מי הרשויות שעוטפות את בן-גוריון – שהשמיטו שני יישובים שנמצאים באותה קטגוריה אבל לא נכללו בתוך הרשויות שזכאיות לכך. וכשהגיעו לוועדה, הם לא הגיעו לוועדה ולא הביעו את עמדתם, ולאחר מכן עתרו לבג"ץ. אנחנו סברנו שגם היום – אלכס קושניר, מתברר שיש דברים שאנחנו יכולים לעשות ביחד. אם איווט ליברמן לא מסתכל עליך, אנחנו יכולים לעבוד יחד. אני מתנצל שבערב ראש השנה אני אומר בדיחות, אבל זאת האמת.
ואז התברר, אדוני היושב-ראש, שהרשויות הללו לא הגיעו לוועדה – אני לא נכנס עכשיו ללמה זה קרה, אבל זאת הייתה התוצאה – והם עתרו לבג"ץ. אנחנו סברנו, הלשכה המשפטית – הינה, נמצאת פה היועצת המשפטית – שהם באמת צודקים, ולא רצינו שבית המשפט – לפי דעתי גם בית המשפט לא רצה – יתערב בחלוקת הכסף לרשויות המקומיות. זו צריכה להיות עמדת הכנסת. בעצם בית המשפט אומר: תחוקקו חוק. אם אתם סבורים, בצורה הזאת, שצריך לעשות את זה כך – תחוקקו את זה. אני מסיים.
אלכס קושניר הגיש את זה היום ואני הגשתי את זה יחד איתו והוצמדתי להצעת החוק שלו. אנחנו מבקשים שהחוק הזה יעבור בקריאה ראשונה. זה מה שיעצור את התהליך, שלא יצא כל הדיון הזה מהכנסת ויעבור לערכאות אחרות שאנחנו לא מעוניינים שזה יהיה שם. המקום הראוי זה כאן, בוועדת הכספים. אנחנו רוצים את הדיון כאן, ואנחנו רוצים שהנושא הזה יתנהל כפי שצריך. הכנסת לא אשמה במה שקרה. מה שקרה זה שהם לא היו, כפי שאמרתי, ואז בית המשפט אמר: תעבירו את זה לפחות בקריאה ראשונה, לכן החשיבות הגדולה שזה יעבור לפני שהכנסת מתפזרת, שזה יעבור כאן בקריאה ראשונה, ויוכלו להמשיך את התהליך.
אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על הסבלנות שלך, ואני אומר לך שאם לא הייתי מדבר על החוק אלא על הנושא של ישראל ביתנו, הייתי אומר עוד כמה דברים מעניינים.
546 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.