אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, אני נרגש להיות פה היום עם ההורים השכולים, עם האחים השכולים, עם המשפחות שתרמו למדינה את יקיריהם. אני רק יכול לומר לכם שלא ידעתי שבנאום הראשון שלי אני אדבר על החוק הצודק כל כך הזה, הנכון כל כך הזה.
אני יכול לומר לכן, משפחות שכולות, כאח שכול לשני אחים בצבא, מקסים ויצחק, זיכרונם לברכה, שקיפחו את חייהם – מקסים היה בין אלה ששחררו את מוצב החרמון והקריב למען המדינה – כשאני רואה אתכם היום, על מה אתם נלחמים, אני גאה בכם. אני גאה בכם. אתם בעצם עושים היסטוריה, היסטוריה, מתקנים עוול גדול מאוד. הייתי שמח מאוד אם הוריי, זיכרונם לברכה, דוד ומרים, היו יושבים פה היום, והייתי יכול לבשר להם שהבן שלהם, בפעם הראשונה שבה הוא נמצא במשכן מכובד זה, בעצם מצביע בעבור חוק שהוא כל כך צודק, הוא כל כך נכון לכן, המשפחות השכולות.
אדוני היושב-ראש, לא ידעתי שזה יהיה הנאום הראשון שלי. הייתה לי ציפייה בעצם, בנאום הראשון, לספר קצת מעבר למה שהייתי צריך לספר, על כל העשייה. אבל אני חושב שאם זה הנאום שהייתי צריך לפתוח בו, אני יכול לומר לכם שאני מאוד שמח. אני יכול לומר למשפחות השכולות, לאחים השכולים: אנחנו איתכם, אני איתכם, והמקום המיוחד הזה בעצם גם בא להסדיר דברים מהסוג הזה.
אני רוצה לומר לכל באי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לאחל לכולם שנה טובה, של שלווה, הצלחה, אחדות. כן, כן, אנחנו צריכים להיות מאוחדים, לראות את השונה. בואו נפסיק לחשוב על עצמנו. בוא נחשוב עליהם. בואו נחשוב על העם המדהים הזה. בואו נחשוב על האזרחים המדהימים שלנו, כי מתוך מחלוקת אי-אפשר לבנות בית, רק מתוך ויתור ומתוך אהבה ומתוך להעריך את הדעה השונה של האחר. תודה רבה לכם.
274 מילים של מישל בוסקילה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.