איפה השרה פנינה? אדוני היושב-ראש, גבירותיי השרות והשרה היוזמת, מי שדחפה אותי מהיום הראשון לעניין הזה, השרה פנינה תמנו שטה – פה בפרסה היא ניגשה אליי, אומרת לי: אני שרה, אני לא יכולה להגיש הצעת חוק. יש לי הצעת חוק שחשובה לי מאוד. האם אתה מוכן לקחת את זה, ולקחת את זה בשתי ידיים? והאמת היא שלא ידעתי לאיזה מסע אני הולך.
אז קודם כול, אני חייב להודות גם ליושבת-ראש ועדת הבריאות, שבאמת קידמה במרץ, על אף כל הבעיות ועל אף כל הדברים; לדרור גרנית ממשרד המשפטים – אני זוכר את הפגישה הראשונה שלי איתו, שבה הוא הסביר לי כמה זה הולך להיות מורכב וכמה זה לא הולך לעבור. בסופו של דבר, בעבודה איתו ועם שמרית מוועדת הבריאות, היועצת המשפטית של הכנסת – העבודה מסיבית ונכונה.
אבל אני רוצה לומר משהו אחד בתחושה אישית: אמרתי שהתחלתי את הצעת החוק ממש כמעט במקרה. הדברים שגיליתי בדרך, המזעזעים – קודם כול, ורדה פומרנץ מצה"ל – תשמעו, זה סיפור מזעזע. גב' הר-זהב, שפגשתי אותה לאחר שהגשתי אותה, לפני הטרומית, פגשתי אותה ושמעתי ממנה את הסיפור האישי שלה, כאישה שנוסעת באמבולנס ושומעת – לא שומעת, מבינה דרך הווטסאפ שבעלה כבר לא בחיים – זה דבר מזעזע. להגיע לאלעד לפיגוע – דרך אגב, במקרה או שלא במקרה; אין מקרה בעולם, עם מוסי רז, שהגיש את אותה הצעה, זאת הצעה שמוזגה יחד עם מוסי. אני נמצא איתו בבתי אבלים, והילדים והילדות והאימהות מספרות לנו – זה פשוט היה מזעזע: חבר'ה, אנחנו שמענו על זה דרך הווטסאפ השכונתי והווטסאפ הקבוצתי. אלה דברים שפשוט תופסים אותך, ואתה תופס את עצמך ומזדעזע ואומר לעצמך: איך יכול להיות דבר כזה? איך יכול להיות בתרבות – אומרים לך אחר כך שיש ערכים של זכות הציבור לדעת, ואתה מבין שכל מה שמבקשים הוא המסר החינוכי הפשוט של קצת דחיית סיפוקים.
"המוות והחיים ביד הלשון", אומרים חז"ל. היום המוות והחיים ביד המקלדת, ביד המצלמה, ביד שליחת ההודעה. כן, לבוא בסוף כנסת עם הצעת חוק כזאת, שנכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל בזכות כל אותם אנשים נפלאים – באמת תודה, תודה לכולם. אני מקווה שהמסר החינוכי הזה יחלחל ואנשים ייזהרו גם בצילומים, גם בדברים, גם בקבוצות.
אחד הדברים המאוד-מעניינים שהכנסנו פנימה הוא שגם לצורך רפואי, גם לצורך רפואי זה צריך להיות בזהירות; גם במשהו פרטי – לא אירוע צה"לי או אירוע של איבה – גם זה צריך להיות בזהירות הראויה, וצריך להתאפק לפחות 24 שעות. אני מקווה שהמסר החינוכי הזה יעבור.
משרד המשפטים ינצל – וביקשנו את זה בוועדה, ביקשה את זה היושבת-ראש – ינצל את הזמן עד שהחוק נכנס לתוקף, ייכנסו בשביל להוציא פרסום ולהוציא את הדבר הזה, להסביר את הדבר הזה, בשביל שאנשים יעשו. תודה רבה לך, תודה רבה לעידית, תודה רבה לשרה, ובעזרת השם, שנצליח רק בזה למנוע את הטיפול הנפשי שאנשים צריכים לעבור אחר כך בגלל שהם לא קיבלו את ההודעה בצורה מקצועית ונכונה וראויה, והיה על זה שכרנו. תודה רבה.
461 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.