קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אפשר להגיד תודה, קודם כול, תודה לבורא עולם על זה שאנחנו מגיעים גם לרגע כזה. נכון, זו קריאה ראשונה. תודה לך, השם, תודה מעומק הלב שאנחנו זוכים היום, בעזרת השם, שזה יעבור בקריאה ראשונה, ואני לא סתם אומר את זה. כשזה עבר – סימון, תאמין לי, תשמע, אני הולך לומר רק דברים ענייניים.
בפעם שעברה, כשהחוק הזה היה פה בקריאה טרומית, באתי וזעקתי מדם ליבי, והשר היה פה. באמת זעקתי, כי כאב לי, כי כואב לי, כי נוגעים בחינוך של הילדים שלי. בגלל זה כואב לי, כי החינוך של הילדים שלי חשוב לי יותר מהבריאות שלי. לא מעניין אותי, אני מוכן לשים את הכול. אם אני יודע שהילדים שלי יגדלו ילדים טובים, ילדים בדרך שאני מגדל אותם, שאנחנו רוצים, בדרך התורה ובדרך היראה, את חיי אני אשים שם. וכל אחד יכול להגיד את זה פה, אבל אני גם מאמין בזה, ואני אעשה את זה, וכל פעם שרק מנסים לגעת בציפור הנפש שלי, בציפור הנפש של העם היהודי – כשאנחנו מדברים על טלפון כשר, זה טלפון שהוא כשר, שאין בו שום דבר מלבד להתקשר. אני לא קונה את הסיפורים שיש 70% כאלה שמחזיקים את שניהם; אבל יש 30% או 40% שעדיין מחזיקים רק אחד, שאכפת להם מהילדים שלהם ומהחינוך שלהם, ועל זה אני פה קם וזועק. זה הכאב שלי, הכאב שלי לא על משהו אחר.
מדברים איתי על כמה זה עולה או כמה זה לא עולה. זה לא מעניין אותי בכלל. זה לא מעניין אותי. מעניין אותי שהילדים שלי באמת יגדלו, שהילדים שלי ילכו בדרך שלנו, שחס ושלום לא נצא לרחובות ונראה אותם זרוקים שם. לכל אחד מאיתנו זה יכול לקרות. אני מבקש רק לשים סייגים, אני מבקש לשים עוד איזה גבול. אני לא רוצה להתערב בחינוך של הילדים של אף אחד, ואני לא רוצה שיתערבו לי בחינוך של הילדים שלי. אני לא מוכן לזה.
אתם יודעים מה כאב לי? אבל מצד שני הערכתי את זה. כשצחקו עלינו פה בטרומית, אמרו: תעבירו, לא תעבירו – אני אגלה לכם משהו. הייתה פה חברת כנסת אחת, ג'ידא רינאוי זועבי, היא אמרה לי: זה כואב לי, כי אני ראיתי את הכאב שלך, כי אני יודעת עד כמה אתה אמיתי בעניין. אם צריך – אני מבינה את החינוך של הילדים שלך, כמה הוא חשוב לך – אני אצביע. וכשאני ראיתי שזה מה שיש לי פה, האפשרות, הבאתי את זה. מה קרה? סייעתא דשמיא – כל מרצ טעו והצביעו בעד. שמישהו אחר פה יספר לי שזה לא משמיים. שמישהו פה יספר לי שזה לא בסייעתא דשמיא. וכשיצאתי החוצה בא אליי שר התקשורת, ומה אומר לי? זה בשבילך סייעתא דשמיא? כן, זה בשבילי סייעתא דשמיא, קריאה טרומית. כן, זה בשבילי סייעתא דשמיא, שהגיעו להסכמות. כן, בשבילי סייעתא דשמיא, שעכשיו אנחנו מגיעים, ועברנו מוועדת הכלכלה, עם כל מה שעברנו, להביא את זה לקריאה ראשונה. כן, בשבילי זה סייעתא דשמיא. ובסייעתא דשמיא הזה שותפים גם אתם, בסייעתא דשמיא הזה שותף בועז טופורובסקי, יואב קיש, כמובן יושב-ראש התנועה – –
– – אריה דרעי, שעושה הכול ואתמול עשה המון בשביל זה.
כנראה שלא שמעת את משה ארבל. החוק אומר שאנחנו נוכל להישאר עם המספרים הכשרים שלנו בלי שיפריעו לנו, בלי שיתערבו לנו בחינוך של הילדים שלנו, בלי שנהיה חשופים לאינטרנט. את זה החוק אומר, ועל זה אני רוצה להגיד לכם תודה רבה, חברים.
גם מי שלא יצביע – ואתם יודעים מה, אני גם רוצה להודות לשר התקשורת. אני גם רוצה להודות לו ולאחל לו שיהיה לו נחת מהילדים שלו. הוא מאתגר אותנו, אבל באתגור הזה יהיה לנו יותר סייעתא דשמיא, ואני מאמין שבסופו של דבר נעביר אותו בשנייה ושלישית, ואולי, בעזרת השם, הוא גם יחליט לדחות את הרפורמה הזאת, ועל כך אני מודה לכולכם. מיכאל ביטון, תודה רבה ענקית לך ולכל הצוות. לא מובן מאליו. עשיתם הכול, אבל הכול עשיתם, ועשינו ביחד למען עם ישראל, למען חינוך הילדים שלנו, שלנו הוא חשוב מכול. תודה רבה לכם. הילדים שלי חשובים לי, ובטוח שגם הילדים שלכם. תודה.
632 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.