קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני, בדקות הספורות שעומדות לרשותי, מבקש באמת לדבר על הטוב המשותף. אנחנו באמת זוכים לרגעים מעטים בשנה האחרונה שאני קורא להם רגעי חסד, רגעי החסד של חיינו, היכולת שלנו להתעלות. אני אומר את זה לעצמי, אני לא אומר את זה לחבריי מסיעות אחרות, לא אומר את זה לחבריי מהקואליציה, אני מדבר בעיקר אל עצמי: להתאמץ ולחפש, לראות ולמצוא את אותו טוב משותף, ולפעול שעות רבות כאן במליאה ומחוצה לה בוועדות כדי לקדם אותו, כדי לקדם באמת את הדברים שאנחנו מסכימים עליהם. אנחנו לא נסכים על הרבה דברים, אבל ישנם הרבה מאוד דברים שאנחנו כן נסכים עליהם ואנחנו כן מסכימים עליהם, ואת אותם דברים שהם טובים לאזרחי מדינת ישראל, דתיים וחילונים, יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, מרכז ופריפריה, אנחנו יכולים וצריכים לקדם.
אני מציע, באמת, קורא לעצמי ומזמין את חבריי לשמור ולנצור את השעות הללו, את הרגעים הללו. אלה רגעים של חסד, רגעים שבאמת אפשר לראות את הטוב בבית הזה, "וראה בטוב ירושלים". רבי אלימלך מליז'נסק, זכותו יגן עלינו, בעל ה"נועם אלימלך", בתפילתו שחיבר קודם התפילה אמר: "אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם". היסוד של למצוא ולחפש ולהצליח לראות את המעלה של השני, את היתרון, את היכולת לשלב ידיים ולשתף פעולה – זו הזדמנות מופלאה, זו הזדמנות שאנחנו עושים אותה בשעות האחרונות, ביממה האחרונה, ואני בהחלט מברך על כל רגע ורגע שכזה, ומאחל לכולנו שנצליח בבית הזה, לא משנה איפה נשב – הן בספסלי הקואליציה בעתיד והן בספסלי האופוזיציה בהווה – לעשות הכול למען אותו טוב משותף. תודה רבה.
248 מילים של משה ארבל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.