נאומים בני דקה

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הזמן הזה, ההזדמנות, לדבר על החברה הדרוזית. מצאתי לנכון להקריא איזשהו שיר שכתב יהונתן גפן בשנות השבעים והוא עדיין תקף לתקופה הזו. הוא כתב: "בכפר ירוק במורדות הכרמל / נולד בן נאמן למדינת ישראל / למד בבית הספר, בנים לחוד, / שתי שעות יתרו ושלוש שעות ציונות / דהר קדימה, עם הרוח שנשבה / בגיל 18 התגייס לצבא / דווקא לסיירת ואחר כך קורס קצינים / מפקדיו התגאו בו וחילקו לו ציונים / ואמרו: נו, עם הדובון ועם העוזי / מי יכול היה לראות שהוא דרוזי? // בקריית שמונה מול אש ורוצחים / הוא רץ ראשון ושלף אקדחים, / וראשון נפל במעלה המדרגות, / פצוע קשה ורגליו משותקות, / ואלה שפינו אותו כבר הודיעו בחדשות: / עם הדם שנשפך על הדובון והעוזי – / מי יכול היה לראות שהוא דרוזי? // למוחרת, בהפגנה, / אחיו של הפצוע בוכה בפינה / ולפתע, מבלי שקודם יחשוש / הוא מתחיל לקבל אבנים בראש / משום שבלי הדובון ובלי העוזי / כולם ראו עד כמה שהוא דרוזי".

חברים, אני חושב שהגיע הזמן, אחרי 75 שנים, להתייחס לחברה הדרוזית, לפתור לה את הבעיות שלה, ויש המון המון בעיות בכל התחומים, ובעיקר בתחום התכנון והבנייה. לא יכול להיות שכל יום אנחנו מקבלים תלונות בעניין של חוק קמיניץ, שצעיר דרוזי שרק סיים את שירותו הצבאי ורוצה לבנות בית בשבילו ובשביל ארוסתו, יגיע אליו צו הריסה או שישלם 300,000 שקל. ואיפה הוא בונה? הוא בונה בקו הכחול, על אדמתו, ולא פוגע באף אחד. בשביל זה היום גיל הנישואים של הדרוזים עלה ל-30 פלוס. הילודה שלנו ירדה מתחת ל-2% – אני תכף מסיים, אדוני היושב-ראש – ועם פער גיל, פער השכלה, פער משכורת, בין הבחורים שהגיעו לגיל 30 פלוס לילדות שהגיעו לגיל 23-22, יש לנו היום את אחוז הגירושים הגבוה ביותר במדינת ישראל. מי עשה אותו? הפער הלא-יאה, הלא-יפה, ואני מבקש ורוצה שהבית הזה יתייחס לזה, ייקח אותנו ברצינות ויעשה בשביל לתקן את כל העוולות והמחסורים שישנם בחברה הדרוזית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.