אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חייב להגיד שאני – לא יודע אם להגדיר את זה שמח או שבע רצון מזה שכנסת ישראל טרם פיזורה תאמץ היום את הגדרת העבודה לאנטישמיות של ארגון IHRA, שזה הברית הבין-לאומית לזיכרון השואה, וזאת לצורך זיהוי של תקריות וגילויים אנטישמיים ולמניעתם.
חבריי חברי הכנסת, המלחמה באנטישמיות היא מלחמה יום-יומית – – –
אנחנו באמת ברגע – רוב חברי הכנסת אולי לא נותנים את דעתם – באחד הרגעים ההיסטוריים החשובים – –
– – של הפרלמנט הזה, והלא-פוליטיים, שכן ההגדרה הזאת שאנחנו הולכים לאמץ היום היא הגדרה בין-לאומית שהתקבלה באמת בצורה נדירה בלמעלה מ-600 ארגונים, פרלמנטים, ממשלות, והיא לראשונה בהיסטוריה עושה סדר, אם נגדיר את זה כך, במהי אנטישמיות. כמו שאמרתי, המלחמה באנטישמיות היא מלחמה יום-יומית, והגדרת העבודה של IHRA היא כלי חשוב בה.
אני רוצה להגיד לכם, חבריי חברי הכנסת, שממשלת ישראל הייתה מהגופים הראשונים בעולם שאימצה בהחלטתה, החלטה מס' 2315 מינואר 2017, את הגדרת העבודה הזו, ואולם, אדוני היושב-ראש – ואתה יודע, היו לנו על זה שיחות – אני נדהמתי, אני חייב להגיד, נדהמתי לגלות שכנסת ישראל טרם אימצה את ההגדרה הזאת.
ולכן, אני רואה ביוזמתי זו לאימוץ ההגדרה על ידי הכנסת ציון דרך חשוב גם ברמה האישית שלי, אבל כמו שאמרתי, ברמה של הפרלמנט הזה, ההיסטוריה של הבית הזה, עשיית הטוב והראוי ברמה המדינית, הפילוסופית וההיסטורית.
אני עוד מעט אקריא אותה כחלק מההחלטה שהכנסת תאמץ. אני אציין שאנחנו פועלים יומם ולילה על מנת לשכנע ממשלות, פרלמנטים, גופים וארגונים לקבל את ההגדרה. אנחנו כחברי כנסת אפילו נשלחים מעת לעת לעמיתינו בעולם ומשכנעים אותם שהפרלמנט יאמץ את זה. כמו שאמרתי, 600 ארגונים, פרלמנטים, ממשלות, מועצות מקומיות, אוניברסיטאות, תאגידים וגופים ברחבי העולם אימצו את ההגדרה, והיום נצטרף אליהם.
הברית הבין-לאומית לזיכרון השואה, המוכרת יותר בשמה IHRA, הגדירה בשנת 2016 את האנטישמיות כדלקמן, ואני נותן את ראשית ההגדרה: תפיסה מסוימת של יהודים שיכולה לבוא לידי ביטוי כשנאה כלפי יהודים, ביטויים מילוליים וגופניים של אנטישמיות מכוונים כלפי יחידים, יהודים או לא יהודים ו/או נגד רכושם, נגד מוסדות של קהילה יהודית ואתרים דתיים. הגדרת העבודה לאנטישמיות של הארגון היא מסמך שמשמש לזיהוי של תקריות וגילויים אנטישמיים ברחבי העולם ומאפשרת למנוע אותם. לצד ההגדרה הרחבה, כפי שהקראתי אותה, נתן הארגון – ובזה אולי חשיבות העניין – 11 דוגמאות קונקרטיות שיש לראותן כעמדות אנטישמיות.
חבר הכנסת קרעי, שאלת, אז אני חושב שתשמח לדעת שבין הדוגמאות האלה ניתן למצוא את האנטישמיות המכוונת כלפי מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. הגדרת העבודה של IHRA היא מאמץ חשוב להתמודד עם האנטישמיות החדשה, אנטישמיות במסווה של אנטי-ישראליות, אנטישמיות המבוססת על תפיסה שאין לעם היהודי זכות להגדרה עצמית או שאיננו זכאי לממש זכות זו במדינתו, מדינת ישראל.
אותה מכונה אנטישמית חדשה שמפיצה אלימות, רעל, תעמולה, הסתה, לעיתים מתאפיינת בפעילות אנטישמית קיצונית, לעיתים על רקע דתי, של שנאה דתית, ובהחרפת הביטויים האנטי-ישראליים תוך שימוש באמצעים אנטישמיים, ניסיון לתייג את ישראל כמדינה אנטישמית ומדינה גזענית. האנטישמיות הזאת זרועה במגוון רחב של תחומים, ממדינאות עד אומנות, מספורט ועד תרבות.
אני אספר לכם, חבריי חברי הכנסת, שרק השבוע – –
– – היה מקרה של אנטישמיות קלאסית בעיר קאסל שבגרמניה, שם מתקיימת תערוכה אומנותית מהחשובות בעולם, הדוקומנטה, אחת התערוכות החשובות של אומנות מודרנית. שם הציגו בפתיחה איזה ציור, או קראו לזה ציור, שעונה לשם "הצדק של העם". על הציור הזה, נדמה לי, 11 מטר, הופיעה כבדרך אגב דמות של חייל תוקפני שעל צווארו ציור של מגן דוד ועל קסדתו רשומה המילה "המוסד", והוא היה עם פנים של חזיר. באזור אחר של הציור דמות לבושה כיהודי חרדי עם פאות ושיניים מחודדות של ערפד, לשון של נחש, וסמל של אס.אס על המגבעת.
אני מברך את הנהלת התערוכה דוקמנטה, שהבינה את האנטישמיות הזאת במסווה של פסאודו-אומנות, והיא הורתה להוריד את המיצג המביש הזה. נדמה לי שההגדרות האלה של האנטישמיות, שהפכו את זה לסטנדרט בין-לאומי, מסייעות לאותם מוסדות, לאותם ארגונים, לתערוכות, לערים, למדינות, להבין מהי אנטישמיות.
לא, לא.
אני אקריא לך אחר כך, בסיכום, את ההחלטה.
כמו שאמרתי, על הכנסת, הפרלמנט הישראלי, להישיר מבט להיסטוריה, להישיר מבט לעבר ובפרט לעתיד ולהצטרף למשפחה הולכת וגדלה שנותנת באנטישמיות סימנים. אם שאלת מה הצורך העניין, אז לא עוד נראה באנטישמיות מה שהאמריקאים אמרו על הברווז: מה שנראה אנטישמיות, מה שהולך כמו אנטישמיות ועושה קולות של אנטישמיות – הוא אנטישמיות. אלה כבר לא ההגדרות הכלליות האלה, אלא מהיום גם הבית הזה יעמוד על כך שיש לאנטישמיות הגדרות ברורות, ואת ההגדרות האלה אני אקריא כחלק מהצעת ההחלטה המסכמת שתבוא לפני ההצבעה. תודה רבה.
כן.
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על התיקון על ההגדרה המדויקת לתחושתי בערב זה – התרגשות, התרגשות רבתי על אירוע היסטורי. לא ניתן לשוליים להפוך להיות מרכז ולקחת רעיונות מרכזיים ולשים אותם – או לנסות לשים אותם – בשוליים.
לטובת ההיסטוריה של המדינה הזאת, אדון כסיף, וההיסטוריה של הבית הזה, אני אקרא בגאווה ובענווה את הצעת הסיכום הזאת, שסוף-סוף שמה, לאחר אלפיים שנות אנטישמיות, הגדרות מדויקות של מהי אנטישמיות, לרבות האמירות המנסות לשלול מהעם היהודי את זכותו להגדרה עצמית ואת זכותו לממש את אותה הגדרה עצמית כאן, במדינת ישראל. ומי שמעקם את האף על הרעיון הזה – שהאף שלו יהיה עקום, כי הבית הזה יאמץ את ההגדרה וישתיק קולות אנטישמיים אחת ולתמיד.
חבריי חברי הכנסת, אני גאה להקריא את הצעת הסיכום.
נכון. אז זה נוסח סיכום. אני אקריא את נוסח הסיכום מטעם סיעות תקווה חדשה, יש עתיד, ימינה, יהדות התורה, ישראל ביתנו, הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס, העבודה וכחול לבן.
כמעט כל סיעות הבית עם קונסנזוס מלא.
הכנסת מאמצת את הגדרת העבודה לאנטישמיות של IHRA – International Holocaust Remembrance Alliance, שזו הברית הבין-לאומית לזיכרון השואה – לצורך זיהוי של תקריות וגילויים אנטישמיים ולמניעתן כדלקמן:
תפיסה מסוימת של יהודים שיכולה לבוא לידי ביטוי כשנאה כלפי יהודים; ביטויים מילוליים וגופניים של אנטישמיות המכוונים כלפי יחידים, יהודים או לא יהודים, ו/או נגד רכושם, נגד מוסדות של קהילה יהודית ואתרים דתיים.
כמו כן, מאמצת הכנסת את הדוגמאות המנחות של IHRA להבהרה כדלקמן: ביטויים מעין אלה יכולים גם להיות מכוונים נגד מדינת ישראל, כשזו נתפסת כקולקטיב יהודי. עם זאת, ביקורת כלפי ישראל הדומה לזו המופנית כלפי כל מדינה אחרת אינה יכולה להיתפס כאנטישמית. לעיתים קרובות אנטישמיות מאשימה יהודים ברקימת מזימות כדי להזיק לאנושות, ולעיתים קרובות נעשה בה שימוש כדי להטיל את האחריות על היהודים בגין כל מה שמשתבש. אנטישמיות באה לידי ביטוי בדיבור, בכתיבה, באופנים ויזואליים ובמעשים, ועושה שימוש בסטראוטיפים אפלים ובקווי אופי שליליים.
דוגמאות עכשוויות של אנטישמיות בחיים הציבוריים, בתקשורת, בבתי ספר, במקומות עבודה ובמרחבים דתיים יכולות לכלול גם, אך לא רק, את הנקודות הבאות: קריאה לעזרה או הצדקת הרג יהודים או פגיעה בהם בשם אידיאולוגיה קיצונית או בשם ראייה דתית קיצונית; העלאת התייחסויות זדוניות השוללות מיהודים את אנושיותם, עושות להם דה-הומניזציה, דמוניזציה או מייחסות להם סטראוטיפים כיחידים או כקשורים לעוצמה של יהודים כקבוצה, כמו – אם כי לא באופן בלעדי – המיתוס על מזימה יהודית עולמית לשלוט על התקשורת, הכלכלה, הממשלה או מוסדות אחרים של החברה; האשמת היהודים כעם בהיותם אחראים למעשים שליליים – אמיתיים או מדומים – שבוצעו על ידי אדם יהודי אחד או קבוצה, או אפילו למעשים שבוצעו על ידי לא יהודים; הכחשת קיום מטרת המכניזם, למשל, תאי הגזים והמגמתיות של השמדת העם היהודי בידי גרמניה הנאצית, תומכיה ובני בריתה במהלך מלחמת העולם השנייה, השואה; האשמת היהודים כעם, או את ישראל כמדינה, בהמצאת השואה או הגזמת ממדיה; האשמת אזרחים יהודים שאינם חיים בישראל בהיותם נאמנים יותר למדינת ישראל או בהעדפת האינטרסים של היהודים ברחבי העולם על פני האינטרסים של המדינה שבה הם חיים; הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, בין היתר באמצעות הטענה שקיומה של מדינת ישראל היא יוזמה גזענית; יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל בדרישה ממנה לדאוג באופן שאינו צפוי, אינו נדרש מכל אומה דמוקרטית אחרת; שימוש בסמלים או בדימויים הקשורים לאנטישמיות הקלאסית, כמו למשל הטענה שהיהודים הרגו את ישו או עלילות דם, כדי לאפיין את ישראל או ישראלים; השוואה בין מדיניותה העכשוויות של ישראל לבין זו של הנאצים; ראייה קיבוצית של היהודים כאחראים לפעולותיה של מדינת ישראל.
עד כאן הצעת הסיכום. זה ציטוט מההחלטה. תודה רבה.
1,262 מילים של צבי האוזר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.