אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשעה טובה ובחסדי השם, הממשלה הרעה הזו הולכת הביתה, אבל לאלפי אזרחים אחרים עוד מעט לא יהיה בית, לאן לחזור. רכישת דירה הפכה מזמן לחלום רחוק ולא אפשרי; עכשיו גם לשכור דירה הופך לבלתי אפשרי. משפחות אינן יכולות לעמוד יותר בתשלומי השכירות. מחירי השכירות כבר יותר גבוהים מתשלומי המשכנתה. הורים הגיעו למצב שבו הם צריכים לעשות את הבחירה הקשה בין אוכל לילדים, אדוני היושב-ראש, לבין תשלומי שכר דירה, בין תשלומי הלימודים או תשלום שכר דירה, ובפרט עם עליית מחירי החשמל, המים, הארנונה, יוקר המחיה. עוד מעט לא תהיה להם אפשרות כלל, והם פשוט ייזרקו לרחוב, אבל נראה שלאף אחד לא אכפת.
חברי הכנסת, אלו לא אנשים שאינם עובדים. להפך, זה מעמד הביניים שעובד ומשתכר אבל אינו יכול לעמוד יותר בעלויות השכירות, שעלו בתקופה האחרונה ב-25%. במקום לאפשר לכל אזרח קורת גג, שזה הצורך הבסיסי ביותר של האדם, הממשלה הייתה עסוקה בלממן את ההישרדות האישית, ואפילו בזה היא לא הצליחה. במקום לדאוג לדירה לזוגות צעירים, דאגו לביתו של בנט ברעננה. הדבר היחיד שהממשלה עשתה בשביל מצוקת הדיור הוא לתת עצות. מה היו העצות? לעבור דירה. אבל לאיפה הם יעברו? כל מקום התייקר. איפה שאנחנו רוצים, איפה שאנחנו מסתכלים, הכול יקר.
הגדיל לעשות שר האוצר ליברמן, שברשימת ניגוד העניינים שלו נמצאים כל עשירי הארץ, והניתוק שלו מהשכבות החלשות הוא עמוק ביותר. הוא בכלל התכחש למצוקה. איך הוא אמר? שלושה רחובות בתל אביב הם הבעיה. צעירים מכל הארץ, מהצפון ועד הדרום, במרכז, יוצאים לרחובות במחאה על עליית מחירי השכירות, אבל מבחינת שר האוצר אדון ליברמן הם אינם קיימים. זו פרצופה של הממשלה, שברוך השם, או-טו-טו מסיימת את דרכה. עשרות מיליארדי שקלים הושקעו בתוכניות מחיר למשתכן, מחיר מטרה, דירה בהנחה, אבל לצד כל התוכניות לרכישת דירה נדרשת תוכנית מסיבית להגדלת היצע הדירות להשכרה לזכאים.
חבריי חברי הכנסת, ממשלה שאינה יכולה לדאוג לדבר המינימלי של קיום בכבוד של אזרחיה, אין לה זכות קיום. אתם לא דאגתם לאזרחי ישראל לבית – עכשיו אזרחי ישראל זרקו אתכם מהבית. שלום ולא להתראות.
319 מילים של יעקב טסלר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.