אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בסיטואציה מאוד מאוד משונה פוליטית, אנשים יכולים להתנגד גם לעצמם. עליתי לפה כדי להגיד שמה שמתרחש ברגעים אלו ממש באריאל הוא דבר מזעזע שצריך, לדעתי, לגרום לעצירה מוחלטת של הדיונים. אדם הגיע לתחנת משטרה כדי למסור עדות על אירוע שהוא השתתף בו – אפשר לחשוב שהוא פעל בו כשורה, אפשר לחשוב שהוא פעל בו לא כשורה, אבל אירוע חמור של כמעט לינץ' שהוא וקבוצת חבריו עברו, ובמקום – גם אם רוצים לחקור את ההתנהלות שלו שם – – –
אני מבין, אוסאמה, אני מבין, אוסאמה, שאתה סיימת את החקירה – – –
אני מבין שאתה כבר סיימת את החקירה, אבל אנחנו מדינת חוק עדיין, כל עוד לא השתלטתם לגמרי על המדינה. אתם כבר בשלבים – –
– – אתם בשלבים, אתם בשלבים שליהודים לא יהיו זכויות במדינה הזאת, אבל אתם בשלבים – –
– – אתם בשלבים, אז אנחנו עוד לא שם. אנחנו עוד לא שם, ומותר וצריך לחקור את האירוע. בסופו מת אדם, וזה דבר שצריך ודרוש שתהיה בו חקירה.
גם אתה יודע כבר?
גם אתה כבר יודע? כן, סיימת את החקירה?
סיימת את החקירה? סיימת את החקירה? סיימת?
אדוני היושב-ראש, אני, א. אבקש שתוסיף לי את הזמן; וב. שתגן עליי מפני קריאות הביניים – – –
עכשיו, משטרת ישראל, במקום לחקור אותו, אם הם רוצים, מונעת ממנו מפגש עם עורך דין – –
– – ופוגעת בזכות הכי בסיסית שלו, של להתייעץ עם עורך דין – –
– – לפני חקירה.
אדוני היושב-ראש, זה בלתי אפשרי.
אדוני היושב-ראש, זה בלתי אפשרי.
ובעבר, כאשר השב"כ, עם האצבע הקלה שלו על ההדק, הפעיל אמצעים מיוחדים, הגיעה השרה אילת שקד ואמרה שהכול בסדר. נאמרה האמירה המפורסמת של נפתלי בנט: למי אתם מאמינים יותר, לאילת שקד או לאיתמר בן גביר? אז בעידן ההוא – – –
בעידן ההוא עוד היו כמה תמימים שהאמינו לאילת שקד. היום אנחנו יכולים להגיד בצורה ברורה: אנחנו מאמינים לבן גביר. כאשר יש חשש בשאלה אם השב"כ משתמש בכוחותיו באופן לא תקין כנגד יהודים כדי לרצות – אולי כדי לרצות את השליטים החדשים במדינה, המשותפת ורע"ם, אני לא יודע – אנחנו מאמינים לבן גביר, כן. ואנחנו חושבים שלא ייתכן ששלילת מפגש עם עורך דין תיעשה בדרך הזאת. זה לא ייתכן.
ולכן אני חושב שצריך לעצור את כל הדיונים בכנסת עד שהדבר הזה ייפתר וייבדק בצורה המהירה ביותר.
לא ייתכן שאדם ייחקר באופן שכזה, גם אם הוא עשה משהו לא תקין, ואת זה אנחנו בכלל לא יודעים, את זה החקירה תגלה.
400 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.