קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי השר מאיר כהן, שאלת למה, למה, אז שב ותשמע למה, תקשיב.
מצוין. תקשיב, כי זה חשוב מאוד, מאיר. הסיפור שסיפרת הוא חשוב, ואני רוצה להסביר לך למה עליתי לכאן להתנגד.
חבריי חברי הכנסת, היום כ"ג בסיוון – עבר כמעט חודש. לפני חודש, בכ"ד באייר, הבן שלי ידידיה והנכדים המתוקים שלי רבקה ואיתמר נסעו ברכב הביתה.
לפני חודש הבן שלי ידידיה והנכדים המתוקים שלי רבקה ואיתמר נסעו ברכב שלהם הביתה. הם נסעו בכביש הראשי, בדרך היחידה שהם יכולים לנסוע בה הביתה. הם גרים ביישוב ברכה, והם נסעו דרך חווארה – אין דרך אחרת, מאיר. אין. כולכם יודעים שרגמו אותם באבנים. ואני רוצה להגיד בהזדמנות הזאת: מספיק עם הביטוי הזה "זריקות אבנים". זריקות אבנים זה כאילו מישהו זרק איזה אבן. לא. זה לרגום באבנים. אתה תיארת את זה נכון, מאיר, קודם. תיארת את זה נכון. ידידיה נפגע מאבן בראש. הוא איבד את השליטה על הרכב. הנכד המתוק שלי, איתמר, בן שנתיים וחצי – כולכם ראיתם איך כל המצח שלו נפתח. ידידיה איבד את השליטה על הרכב. הרכב סטה מהמסלול והתנגש, ואז הם נפגעו פגיעה נוספת. בנס, בנס גדול – תודה, ריבונו של עולם – בנס גדול לא היו שלוש הלוויות. בנס גדול. עד היום הם סובלים מהפציעה הזאת, הם עוד לא החלימו. ידידיה לא חזר ללימודים. הוא הפסיד את סוף הסמסטר. הוא מתקשה, כי יש לו – אני לא אפרט את כל מה שיש לו, בסדר? זה העולם הרפואי הפרטי שלו, לא ניכנס לזה, אבל הוא סובל מאוד מהפציעה הזאת עד עכשיו, ועבר חודש.
אתה חושב, מאיר, שמישהו ממיידי האבנים האלה נתפס? אתה חושב שניסו בכלל לתפוס אותם? ניסו? לפני שבוע פרסם אלישע בן קימון בידיעות אחרונות כתבה עם 26 מקרי יידוי אבנים, זריקות אבנים, רגימה באבנים, ביהודה ושומרון בחודש האחרון. בשני מקרים נתפסו המפגעים, בשני מקרים: מקרה אחד, כי זה היה יהודי – הוא זרק אבנים על איזה אנשי שמאל, אז אותו תפסו; המקרה השני – כי הבן אדם שנסע ברכב היה בעל תושייה, עצר, פתח את הרכב, ובמקרה היה שם גם חייל. תפסו אותו. 24 מקרים – נאדה, שום דבר. אתמול היה אירוע של לינץ', מאיר, לינץ' נגד קבוצת ילדים ליד הגדר של אריאל, והיה שם מבוגר אחד שכנראה הגן עליהם. כמה עצורים יש מהאירוע הזה? אחד – היהודי שכנראה הגן על אותם ילדים שהיו שם ליד הגדר של היישוב שלהם. הוא עצור ומונעים ממנו פגישה – – –
כמו שאומר בצדק מוישה ארבל, מונעים ממנו פגישה עם עורך דין. אבל אף אחד מהערבים שהיו בלינץ' הזה, שהתקיפו קבוצה של ילדים – אף אחד לא עצור. אז מאיר, כשיש חקירה בררנית, חקירה בררנית, ולא מחפשים את הערבים שמפגעים בנו אם הם ערבים, אבל כן מחפשים כשזה יהודי, כן מחפשים, אני אומרת שהחוק הזה הוא מעוקר מהעיקר. אני אומרת: נכון, ודאי צריכים להגביר את הענישה, אבל קודם כול תגביר את החקירה. קודם כול. איפה, איפה הערבים שניסו לרצוח את הבן שלי בחווארה? איפה הם? מישהו בכלל מחפש אחריהם? מישהו בכלל רוצה לבוא איתם חשבון? שום דבר. הבן שלי בבית סובל, סובל ייסורי תופת, והם מסתובבים חופשי, ממשיכים לזרוק אבנים, לרגום באבנים את כל מי שנקרה בדרכם. זה מה שרציתי לומר.
502 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.