קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, החוק שלי נמצא בהסכמה. גם הממשלה תומכת בחוק הזה, ואני רוצה להודות לכם על ההחלטה להסכים לחוק הזה. זהו חוק שמציל ויציל חיים. אבן הורגת; בקבוק תבערה הורג. יעל ישראלי, תושבת רחלים, נפגעה בפנים. בדרכה לבית החולים היא סיפרה: ראיתי רעולי פנים על הכביש, ממש על המעקה של הבטיחות, שזרקו אבנים על המכוניות. אחת מהן ניפצה את השמשה ונכנסה פנימה לאוטו. זה היה מבהיל מאוד. כל המכונית, כולל אני, התמלאנו ברסיסים. אלה אבנים שנזרקו על מנת להרוג.
שרה, בת 67 מנווה צוף, ספגה אבנים בכביש 465 בדרכה ליישוב: הייתי לבד ברכב ולא ראיתי כלום. פתאום שמעתי בום אדיר, והחלון שלי התנפץ. זאת תחושה קשה ומפחידה, אבל המשכתי לנסוע. אם הרכב לא היה ממוגן, לא הייתי מדברת איתכם היום. אנשים לא מבינים שאבן הורגת.
ורד, בת 40, הייתה עם בתה התינוקת ברכב כשפלסטינים השליכו עליהם סלע, ליד ענתות, מדרום לירושלים. הייתי מרוכזת בנסיעה, ופתאום בום מטורף, היא סיפרה. מייד הסתכלתי לאחור לראות שהכול בסדר עם הבת שלי, לחצתי על הגז והגעתי עד ליישוב, ואז ראיתי מלא זכוכיות ברכב. הוצאתי את הזכוכיות מהראש של הילדה שלי. זרקו עליי סלע. ניצלנו בס.
זה אותו סיפור בכל יום: נסיעה שגרתית, צעירים פלסטינים מתחבאים בדרך, קול נפץ, רסיסי שמשות לכל עבר, ומייד הימלטות מהירה. יידויי אבנים לעבר המכוניות הישראליות ביהודה ושומרון חולפים מתחת לרדאר הציבורי והביטחוני, ואין אף אחד שמזכיר את זה. במציאות הישראלית, שלפרקים היא עמוסה בטרור סכינים או בנשק חם, נותר מעט מאוד קשב ציבורי ותקשורתי דווקא למה שמטיל סכנת חיים יום-יומית על מי שמתמודד יום-יום בנסיעות בכבישים ביהודה ושומרון – יידוי אבנים לעבר מכוניות ישראליות. זה קורה בעיקר בשעות החשיכה, בעיקר על ידי צעירים תושבי הכפרים באזורים.
אפשר רק קצת לשמור על השקט, חבר'ה שם? בועז – – –
אני מנסה להתמודד עם הרעש שלכם.
אבל זה בלתי אפשרי. זה ממש צעקות.
בצה"ל מעריכים שמדובר בחמישה עד שבעה מקרים ביום. בשנים האחרונות היו כמה וכמה אירועים כאלה שהסתיימו במוות ובפציעות קשות. בוודאי זכור לכם הסיפור של אדל ביטון בת השלוש, שהמשפחה שלה עדיין סובלת מתת-דיווח ולא תופסת נפח בשיח הציבורי – המקרה של אדל בת השלוש. למרות כל המסע שעשתה אימה, זה בעצם לא תופס מקום בשיח הציבורי, לא תופס נפח.
בשנה החולפת נרשמה עלייה דרמטית באירועי הטרור ביהודה ושומרון כלפי היהודים, ולפי הנתונים שיש בידי "הצלה ללא גבולות" ביהודה ושומרון, בחודשים דצמבר 2021 עד ינואר 2022 – שימו לב למספר – בוצעו 594 אירועי זריקת אבנים כלפי יהודים ביהודה ושומרון. בסיכום השנתי של צה"ל הוצגה עלייה של 38% בזריקת האבנים ב-2021 ו-36% בזריקת בקת"בים על ידי מחבלים פלסטינים לעבר התושבים והמכוניות הנוסעות מדי יום. לאחרונה גם אמר השר לביטחון פנים עמר בר לב כי חלה עלייה באירועי הטרור הפלסטיניים נגד יהודים. כך הוא אומר: לצערי, בשנת 2021 קיימים יותר אירועים מב-2020 ו-2019. בשנים האחרונות חשפו ארגון "לביא" ותנועת אם תרצו כי רוב מוחלט של תיקי החקירה שנפתחו כלפי מיידי האבנים וזורקי הבקת"בים נסגרו בהסדרי טיעון מקילים, ובמרבית המקרים העונש המקסימלי היה רק שנתיים.
צה"ל עוסק מדי יום בביטחון השוטף שלנו, שעיקרו הגנה על הצירים, מפני אותם משליכי בקבוקי תבערה, וכמובן פיגועי ירי ודריסה. כאשר גוברים מקרי יידוי האבנים במקום ספציפי, מה עושה מפקד החטיבה הגזרתית? הוא פשוט מה שנקרא מעמיד לרשות אותם זורקי אבנים סוג של הידברות: הוא פונה לאנשי הכפר שממנו זורקים את הבקבוקים והאבנים, קנסות להורים, הצבת מארבים ביום ובלילה בנקודות השולטות על הצירים, מעצרים של פעילי פח"ע עממי וגם הצבת לוחמים על הצירים. שימו לב כמה דברים עושים כשאפשר לעשות דבר כל כך פשוט: להחמיר את הענישה ואז, אולי, להחזיר את ההרתעה. כל זה קורה לאורך ציר 60 ביהודה ושומרון.
דווקא במצב הפוליטי הנוכחי יש אפשרות להעביר את החוק הזה בקריאה טרומית ולהמשיך לחוקק אותו בתקופת ממשלת המעבר. זה קונסנזוס. רק לפני כמה שבועות נפצעו ארבעה בני משפחה אחת, משפחת סימן טוב, מיידוי אבנים בדרכם ליישוב עלי. נדהמנו לשמוע על החיילים שנאלצים ללוות פלסטינים לבתי ספר – כל זה כדי למנוע מהם לזרוק אבנים. חיילים שומרים על פלסטינים כדי שלא יזרקו אבנים. לאן הגענו? שגרת זריקת האבנים הפכה להיות גם חלק מהמציאות של נהגי האוטובוסים בדרך לאילת.
הצעת החוק שלי תשים סוף-סוף קץ לענישה מקילה ותייצר הרתעה משמעותית. בנושא זה אין קואליציה–אופוזיציה – חייבת להיות יד מגובשת אחת כדי להציל חיים. בניגוד למציאות שמנסים להציג שרים בממשלה ופעילים קיצוניים במימון האיחוד האירופי, התופעה המרכזית בשנים האחרונות ביהודה ושומרון היא עלייה משמעותית בניסיונות לפגוע ביהודים. כל הסימנים מראים שאנו עומדים בפני גל טרור נוסף וחמור.
בעבר נחשף כיצד מרבית תיקי החקירה נגד פלסטינים שיידו אבנים מסתיימים בענישה מקילה בהסדרי טיעון. החיילים שלנו עושים לילות כימים כדי לחפש חשודים, ולבסוף אותם מחבלים מקבלים ענישה מקילה; כאילו שהאבנים האלה הן בעצם איזה סוג של שעשוע ולא ניסיון רצח. האבנים האלה – המטרה שלהן היא לרצוח. הצעת החוק שיזמתי חשובה מאוד, ואני קוראת לכל מי שמגדיר עצמו ציוני לתמוך בה. האבנים האלה לא מבחינות לא בחיילים – הן בדרך כלל פוגעות בילדים שנמצאים ברכבים, באימהות שלהם שמנסות להגן עליהם, וזה קורה באמצע נסיעה. תארו לעצמכם שאתם נוסעים ברכב עם ילדיכם מאחור ואבן נזרקת עליכם, בלי שום יכולת להתגונן. זה חמור מאוד, ואני ממש מקווה שנוכל להעביר את הצעת החוק הזאת, ומי שחושב לזרוק אבנים או בק"תבים, שיחשוב פעמיים.
אדוני השר, אני רוצה לחזור ולהודות לוועדת השרים לענייני חקיקה, שבאמת מצאה לנכון לתמוך בחוק הזה, כי זה חוק מציל חיים. אני מאמינה בהרתעה. אתה יודע, אנחנו באים מתחום החינוך, אנחנו יודעים – – –
ברור. בהכנת החוק נשב ונכין את הדברים האלה לטובת אותם אנשים שמשתמשים בצירים האלה, כך שהם יוכלו להיכנס ולצאת בלי להסתכל לצדדים. איך היום סיפרה לי ללי, בחורה שגרה בעלי? היא אומרת: אני נוהגת, ואני כל הזמן מסתכלת ככה; אני לא מסתכלת ככה, כי אני צריכה לראות אם לא יקפצו לי לתוך הכביש כל מיני בקת"בים או יידויי אבנים. ככה אנחנו מצילים חיים של אנשים שבסך הכול משתמשים בציר.
כמו כל חבריי שישבו כאן, אני כל כך מודה לך גם על הסיפור הנוגע ללב שאתה ואשתך חוויתם. הלוואי שלא היית חווה את זה. הלוואי שהיית נוסע מדימונה לירושלים ולא צריך גם להסתכל ולדעת שאו-טו-טו זורקים עליך אבנים. אבן הורגת. אדל בת השלוש נרצחה, אני קוראת לזה נרצחה, מאבן שנזרקה. היא בת שלוש, לעזאזל. מה היא הספיקה בחיים שלה? כלום. היא נסעה, היא הייתה מאושרת עם המוצץ בפה, אימא שלה שרה שירים כל הדרך כשהיא נוסעת, והאבן נחתה ורצחה את הילדה האומללה הזו, שרק התחילה את חייה. המשפחה נהרסה. למה הכוונה המשפחה נהרסה? האימא ליוותה את הילדה שלה שנה שלמה בבית החולים; האבא עזב את מקום העבודה וישב לצד בתו וסעד אותה. אין עבודה, אין זוגיות, אין פרנסה, אין שום דבר – בגלל אבן. אבל מה שהאבן הזאת מייצגת הוא הרצון לרצוח, הרצון להרוג. המטרה של אותם זורקי אבנים היא לפגוע, היא להרוג, ולא ניתן להם את זה.
זה המקום שלנו כנבחרי ציבור להחזיר את הביטחון האישי לכל מי שנוסע בכבישי המדינה, ולדעת שמי שזורק אבנים – דינו יהיה ארבע שנים; מי שזורק בקת"בים – דינו יהיה עשר שנים. כך נוכל להציל את אותם אנשים ממוות בטוח. תודה רבה לך ולכל מי שהחליט את ההחלטה הזו. תודה.
1,134 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.