קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
שרת החינוך. הצעת החוק נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה ב-22 במאי, ונדחתה מהטעמים הבאים: ראשית, סעיף 3 לחוק חינוך מיוחד קובע כי תלמיד בעל צרכים מיוחדים זכאי לשירותי חינוך מיוחדים חינם באזור מגוריו, ובמקרים שבהם לא נמצא מוסד חינוך כאמור, באחריות הרשות המקומית לתת שירותי חינוך מיוחדים לתלמיד במוסד מתאים אחר, קרוב ככל האפשר לאזור מגוריו, אף אם המוסד נמצא בתחום שיפוטה של רשות מקומית אחרת.
כיום תלמידים בעלי צרכים מיוחדים משובצים למסגרות החינוך בהתאם לשפות הרשמיות במדינת ישראל – עברית וערבית. לאור הרכבי האוכלוסייה המגוונים הקיימים בישראל, התיקון המוצע יוביל לפתיחת כיתות רבות בחינוך המיוחד בשפות שונות ובאזורים שונים, וצפוי להרחיב באופן משמעותי את מספר מקרי הזכאות של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים לשירותי הסעה וליווי, וזאת גם אם קיימת כיום מסגרת חינוך מיוחד המתאימה לצורכיהם באזור מגוריהם.
יצוין כי על פי חוות דעתם של גורמי המקצוע, הסעתם של תלמידי החינוך המיוחד בדרך קבע למרחקי נסיעה שמחוץ לאזור מגוריהם כרוכה בפגיעה בהם, לאור צורכיהם המיוחדים, מה גם שלאור מהותו הייחודית של החינוך המיוחד, השפה שהתלמידים לומדים אינה בעלת השפעה ניכרת, שכן מרבית התכנים החינוכיים והטיפוליים אינם שפתיים.
הצעת החוק כרוכה בהקצאת משאבים כלכליים ניכרים ומחייבת פתרונות הסעה בהיקף נרחב: מסלולי הסעה ארוכים ויקרים, גידול ניכר בהעסקת מלווים על ידי הרשויות – עלויות תקציביות משמעותיות שצפויות להיות מושתתות הן על המדינה והן על הרשות המקומית.
לאור האמור ומהנימוקים שצוינו, השרה מציעה לחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק. תודה.
241 מילים של תמר זנדברג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.