הצעת חוק זכאות לאבחון לקויות למידה לילדים ממשפחות מעוטות יכולת, התשפ"א–2021

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, צודק חברי חבר הכנסת בן צור – זאת אחת מהצעות החוק החשובות ביותר, שלא רק שבאות למנוע עיוות חברתי, עיוות אנושי, יכולת של ניצול פוטנציאל של ילדים שיכולים לתרום לחברה, לסביבה שלהם, למשפחה שלהם, לעיר שלהם, אבל בהחלט גם למדינה. אותו ילד קטן שלא אובחן בזמן, שלא קיבל את ארגז הכלים המותאם לו כדי למצות את הפוטנציאל שלו, עלול לא רק להיות מוסלל לשוליים של החברה הישראלית, אלא עלול לעלות הרבה מאוד כסף. תסלחו לי על הנושא הכלכלי, אבל על כל שקל שאנחנו נחסוך ממנו נצטרך להוציא עליו הרבה מאוד בהמשך הדרך, אם הוא לא ימצא את עצמו בחברה כמועיל וכמסייע. הרי בסוף, הילדים האלה עם הפוטנציאל ועם היכולות ימצאו מקום אחר או נתיבים אחרים להוציא שם את היכולות שלהם. חלילה וחס, לא מעט פעמים אנחנו יודעים שבסוף זה קורה בשוליים של החברה – הופכים להיות עם התנהגויות עברייניות כאלה ואחרות – ואת זה אנחנו רוצים למנוע, גם ברמה האנושית הבסיסית ביותר.

ההשקעה הזאת היא פרומיל ממה שהמדינה יכולה להוציא מאותו ילד, כי אחר כך, במקום להיות זה שמרוקן את ארגז המיסים שלה, הוא יהיה זה שתורם למילוי אותו ארגז מיסים, שרק אחר כך החברה כולה נשענת עליו ונהנית ממנו.

אז רק כדי שאנשים יבינו, בכל שכבת גיל במערכת החינוך יש לצערי הרב בערך כ-40,000 ילדים שחיים מתחת לקו העוני. בין 10% ל-15% מהם זקוקים לאבחונים. אלה ילדים שבצורה כזאת או אחרת יש להם לקות, שמתבטאת בקשת של נושאים. לעיתים הלקות חריפה מאוד ולעיתים היא צריכה הכוונה קטנה, אבל עקב המצוקה הכלכלית ובשל עלותם הגבוהה מדי של האבחונים הללו – שלפעמים מגיעים לאלפי שקלים, בעיקר אם אנחנו צריכים לא רק את האבחון הדידקטי אלא את הפסיכו-דידקטי – אז אנחנו מגלים שאבחונים כאלה יכולים להגיע ל-3,000, 3,500 שקלים.

עכשיו יעלו פה מהממשלה ויגידו שיש חלק בהכרה וחלק בסבסוד וכדומה. אני רוצה להגיד להם משהו – נעמה, תקשיבי: בקופות התור לאבחונים האלה יכול לקחת גם שנה שלמה. אותו ילד, לא רק שהוא מפספס, אלא בסוף, בגלל המצב הכלכלי של ההורים שלו, הוא נמנע מלמצות את הזכויות הלימודיות שלו. הדבר הזה שאנחנו מדברים עליו כל הזמן, החינוך השוויוני – לא רק חינוך שוויוני פורמלי אלא מהותי – זה בעצם להתאים את החליפה לילד. אז לא רק שהוא לא זוכה לה, הוא נזרק בשוליים והוא גם הופך להיות – אותו ילד הרבה פעמים, איך אמרת, מחפש תשומת לב, אז הוא עושה קצת רעש. הוא לא מוצא את עצמו בכיתה, ואז הוא משתעמם, אז הוא מוצא כל מיני גירויים אחרים, או אפילו קולות רקע. הבת שלי עם הפרעת קשב וריכוז. מפריע לה החידוד של העיפרון בכיתה. דבר כזה היה מוציא באותה מדעתה. לעיתים אתה מגלה שעם אבחון נכון ועם טיפול נכון, בין שזה תרופתי ובין שזה טיפול התנהגותי, הילד הזה פתאום מגלה את עצמו ופתאום מרקיע שחקים והופך מאואטסיידר להיות מוביל. המוביליות החברתית פה תלויה הרבה מאוד באיך הילד יכול להוציא את הפוטנציאל שלו.

עכשיו אני באמת באה ומבקשת מכם, חברי הכנסת: בואו נשים רגע בצד את הקואליציה ואת האופוזיציה. אתם תגלו שלפי מחקרים – אנחנו יודעים משנת 2018 ואילך, ממחלקת המחקר של הכנסת – –

סיכום רק כדי להראות את האבסורד. – – ביישובים שבהם המצב הסוציו-אקונומי גבוה, רמת הילדים המאובחנים כל כך גבוהה, הרבה מעבר ליחס הממוצע הארצי. כשאתה מסתכל על זה אתה מבין שהכסף קונה אבחונים, והאבחונים האלה קונים הטבות בבחינות. זה לאוכלוסיות חזקות – –

– – שיכולות לתת שיעורים פרטיים, שיכולות לתת להם את היכולות גם להתקדם הלאה.

פה אנחנו מדברים על הדבר הצודק ביותר, האנושי ביותר. ההזדמנות האמיתית – מיכאל, מי כמוך יודע – לקחת את הילדים האלה מהמסלול הבעייתי ולהחזיר אותם לנתיב הראשי ולהגיד להם: אנחנו לא רק מאמינים בכם – אתם תקבלו את כל הכלים כדי שזה יקרה.