אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שומע כאן את השרה יפעת שאשא ביטון קוראת להצעת חוק להחלת ריבונות על ארץ נחלת אבותינו, קוראת לה "הטרלה".
זאת גם הצעת חוק שלי, גברתי השרה. לא נורא. גם אם הדברים כואבים, תיאלצי לשבת ולהקשיב. אוי לאוזניים שכך שומעות, שאת קוראת לריבונות על ארץ ישראל "הטרלה". האם אבותייך, אבות אבותייך, שישבו בגלות ונפשם כמהה להגיע לציון, הם יודעים או ידעו שהצאצאית שלהם תבוא ותקרא לריבונות על ארץ ישראל "הטרלה"? לא רק שמחקת את התנ"ך מספרי הלימוד, את גם רוצה למחוק עכשיו חלקים ממפת ארץ ישראל. אם לא היית מוחקת את התנ"ך מספרי הלימוד אולי הייתה לך גאווה לאומית.
האמת היא שאת ביטלת את הבגרות בתנ"ך, ואם לא היית מוחקת את התנ"ך מספרי הלימוד, אולי היית קוראת קצת על זה שעם ישראל כבש את ארץ ישראל וירש אותה בזכות היסטורית. אין לנו כאן שר בקהל, אדוני, אז תעצור את הזמן, אני מבקש.
גם מאיר כהן הוא שר, הוא שר טוב, אפילו.
גברתי השרה, אם לא היית מוחקת את התנ"ך מספרי הלימוד אולי היית שמה לב לשבוע הסמלי שאנחנו נמצאים בו היום, בין פרשת שלח לך, בין מוציאי דיבת הארץ רעה – אותה חבורה כאן שלא רוצה את ארץ ישראל, רוצה לחלוק אותה עם אויבינו ומבקשי נפשנו, מוציאים את דיבת הארץ רעה – לבין פרשת קורח, מחלוקת שאינה לשם שמיים. גם הרפורמים כנראה יודעים את זה, קריב.
מחלוקת שאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים. אתה יודע זה מה זה קיום? קיום זה שנה. מה שלא מחזיק מעמד שנה זה אומר שהוא לא התקיים.
כלומר, הממשלה שלכם, שבאה וקמה – יחד עם השרה שאשא ביטון, יחד עם שר המשפטים, ששונא את נתניהו, ושונאים חצי מהעם – הם קמו במחלוקת שאינה לשם שמיים, ולכן אין לכם זכות קיום, ואתם הולכים הביתה. גם אתה, קריב, הולך הביתה.
287 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.