להמשך ימיה של הכנסת הארוכה.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי סגנית המזכיר, על הטעות – יש טעויות טובות. תראו, חברים, האמת היא שמאוד נגעה לליבי דאגתם הכנה של כמה חברים כאן בקואליציה בשבועות האחרונים למתיישבי יהודה ושומרון ולהמשך שליטתה של מדינת ישראל בחבלי המולדת יהודה ושומרון דרך איזו קונסטרוקציה רעועה של טלאי על טלאי, של תקנות שעת חירום. ראיתי את התחנונים ואת זעקות השבר ואת האחריות שדרשו מאיתנו לגלות, ואמרתי: תראו, חברים, בואו, אדוני היושב-ראש, אם זה באמת כל כך חשוב לכם, אז אני מציע, בואו נלך לפתרון שהוא בוודאי יותר נכון, יותר אמיתי, יותר יעיל, יותר מוסרי, יותר צודק וודאי ובוודאי יותר ציוני ויותר אמיתי-ערכי.
הפתרון הזה הוא נורא פשוט. אתם יודעים, לפני בערך עשר שנים שתי נשים – נדיה מטר ויהודית קצובר, "נשים בירוק", קראו להן בזמנו – כשהן התחילו לדבר על הצורך להחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, זה באמת לא היה חזון נפרץ. הייתה איזו תחושה שזה משהו רחוק, אי שם מעבר להרי החושך. ברוך השם, שתי הנשים הללו גילו ולימדו את כולנו מה כוחה של נחישות, של התמדה. השאיפה, החתירה והדרישה להחלת הריבונות הישראלית בחבלי המולדת ביהודה ושומרון הלכה והתרחבה, הלכה וקנתה לה תומכים, ובמחנה הלאומי אני חושב שהיום היא דרישה טריוויאלית. חברי יואב קיש ואנוכי בכנסת העשרים עסקנו בזה הרבה כראשי שדולת ארץ ישראל. למה הדרישה הזאת נהפכה פתאום לכל כך טריוויאלית וצודקת, ולכאורה מתבקשת ומחויבת המציאות?
אז א. אמרתי קודם – כי זה הדבר הנכון; כיוון שחיים שם מאות אלפי אזרחי מדינת ישראל, שווי חובות, כאלה שאוהבים את המדינה, מחויבים לה, נושאים בעול בכל התחומים: משלמים מיסים, משרתים בצבא, עושים מילואים, מתפרנסים, משלמים מיסים, אמרתי, והם לא שווי זכויות. שלל הרבדים של החקיקה, שמתחילה מחקיקה מנדטורית וטורקית וירדנית וחקיקה צבאית, מייצרים פערים בלתי נסבלים בין הזכויות שמוקנות לאזרחי מדינת ישראל שחיים בתוככי מה שקרוי "ישראל הקטנה" לאותם אזרחים שחיים ביהודה ושומרון, לכן הדבר הזה טבעי ומתבקש.
הוא טבעי ומתבקש עוד יותר, כמו שאמרתי קודם, כיוון שזה הדבר הנכון ציונית, יהודית, מוסרית. זו ארצנו. אני חושב – וזו אולי הנקודה המשמעותית, אני אומר את זה גם לחבריי בשמאל, אולי למעט שוליים קיצוניים, סהרוריים – שלכולם ברור שאנחנו כאן כדי להישאר, שההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון היא עובדה מוגמרת, בלתי הפיכה. כמובן, צריך להוריד את הכובע בפני חבריי, ובהם מוריי ורבותיי מייסדי ההתיישבות, ממשיכיה, מוביליה לאורך למעלה מארבעת העשורים האחרונים, שבמסירות גדולה, בנחישות גדולה, קבעו עובדות בשטח וביססו התיישבות גדולה, רם, משמעותית, חזקה.
אין היום אדם אחד נורמלי – קודם כול, ודאי, זו בדיוק הנקודה. כן, ההתיישבות ביהודה ושומרון היא המשך מימוש החזון הציוני של תל חי ושל חניתה. אתה הרי יודע, רם, שמשפחתי מצד אימי הייתה מראשוני המתיישבים במטולה, ביסוד המעלה, בתל חי, בכפר אתא. עד היום.
ואנחנו ממשיכים את העשייה הציונית שאולי לחלקכם, לצערי – ואני אומר את זה בכאב – שלצערי, חלקכם קצת התעייפתם. כן, צריך להודות באמת. חלקכם, דור שני ושלישי לדורות מייסדי המדינה, קצת התעייפתם, אבל אנחנו ממשיכים. אני חושב שלמעט אולי שוליים סהרוריים ממש ממש, אין אף אדם שפוי שחושב שההתיישבות ביהודה ושומרון היא משהו הפיך. מכיוון שכך, ומכיוון שזו ארצנו, ומכיוון שאנחנו כאן כדי להישאר – כפי שאמרתי, אנשים נורמליים מבינים שזה המצב, בין שהם אוהבים אותו ובין שלא, ומכיוון שזה הדבר הנכון ציונית, מוסרית ואזרחית ברמת זכויות אזרח, הצעד הנכון, חברי היושב-ראש צביקה האוזר, הוא סוף-סוף לקבל את ההחלטה להחיל את הריבונות הישראלית.
תכף, אני אשאיר לו את הדקה האחרונה. להחיל את הריבונות הישראלית. והחוק הזה הוא הכי מינימליסטי. אנחנו מחילים אותו על מרחבי ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. אתם מכירים את עמדתי: מדינת ישראל צריכה – ובעזרת השם, זה גם יקרה, היא תחיל את הריבונות הישראלית על כל מרחבי יהודה ושומרון, ותציב בפני ערביי הארץ הזו משני צידי הקו הירוק – ותשימו לב בקדנציה הזו כמה האמת הגדולה הזו התחדדה. אנחנו נציב בפניהם את אותן שלוש חלופות שיהושע בן נון, המנהיג הראשון שהוביל אותנו בכיבוש הארץ – אגב, אז באמת כיבוש; היום שחררנו, לא כבשנו מאף אחד שזה היה שלו. אז באמת היו כאן שבעת עממים, ויהושע כובש, וכשהוא מגיע לפתחה של ארץ ישראל, אומרת הגמרא ומביא הרמב"ם, שלוש אגרות הוא שולח ליושבי הארץ: הרוצה להשלים – ישלים; הרוצה ללכת – ילך; הרוצה להילחם – יילחם. מי שרוצה להיזכר, ימצא את תוכנית ההכרעה שלי באינטרנט. הסברתי את הרציונל שלי בצורה מאוד ברורה ופשוטה גם משפטית וחוקתית, אבל עוד הרבה יותר מזה – פסיכולוגית, ביחס לתגובות אנושיות אפשריות למציאות עובדתית, כי אנחנו כאן, זה שלנו. נקודה.
מי שרוצה להשלים עם זה ולחיות כאן תחת המדינה היהודית – אנחנו מכניסי האורחים הגדולים בעולם עוד מאז ימי אברהם אבינו. באף מדינה מסביב אין לערבים פרומיל ממה שיש להם כאן, לא ברווחה כלכלית, חברתית, תרבותית, העושר הגדול שזכינו להביא לארץ הזו אחרי אלפיים שנה שהיא חיכתה לנו בשיממונה, וגם לא ברמת זכויות וחירויות. מי שרוצה ללכת – זה בסדר; מי שלא מסוגל לקום בבוקר ולהבין שהוא חי תחת מדינה יהודית, והאנטישמיות, שנאת ישראל אצלו היא כל כך חזקה, מוזמן ללכת, לעשות רילוקיישן לאירופה – יש הרבה מדינות שזקוקות לידיים עובדות; ומי שרוצה להילחם, יילחם, יפגוש צבא נחוש שמסתכל עליו דרך כוונות ומחסל אותו במהירות. זה הפתרון האמיתי. לכן מדינת ישראל תחיל את ריבונותה שם בסוף על כל המרחבים ותציף את הברירות האלה, חברת הכנסת זועבי. תחליטי אם את רוצה לחיות בנצרת בתנאים שאת חיה בהם היום, במדינה יהודית, או ללכת לסוריה או למקומות אחרים או לאירופה או להילחם. ואז אני מבטיח: אנחנו, בעזרת השם ובנחישות ובאמונה גדולה בצדקת הדרך, יודעים לנצח מאוד מהר, אם רק נרצה.
אבל הלכנו עכשיו, צביקה, למשהו יותר מינימליסטי, כי לא רציתי להעמיד אותך בדילמה מאוד גדולה. בסוף חברת לתומכי טרור, הלכת עם השמאל הקיצוני. אתה משול, עם גדעון וחבריך, לשישה לוחמים שתקועים להם בעומק לבנון, שם בתוך חיזבאללה, ולא מצליחים לפלס את דרכם חזרה לשטח כוחותינו. לא יודע, האגו, היצרים, הכעסים, השנאה שלכם לביבי העבירה אתכם על דתכם ודעתכם, אז הנחתי בפניכם משהו נורא קטן ומינימליסטי, בערך שווה ערך לאותן תקנות. בואו נחיל את הריבונות הישראלית על מרחבי ההתיישבות. כן, אני אומר, בשלב הראשון אני מוכן ללכת בשיטת הסלמי, עוד דונם ועוד עז. ככה אנחנו בונים את הארץ הזאת מאז ראשית ימי הציונות, ברוך השם. תאמין לי, לא צריך את תקנות שעת חירום. זה ייצור השוואת חקיקה, זה ייצור נורמליזציה של החיים של המתיישבים ביהודה ושומרון. זה כמובן יעביר מסר מאוד ברור גם לאויבים שלנו: חברים, לא תחלישו אותנו, לא תפגעו בנו. חבל על הזמן שלכם. כיוון שהטרור הוא רציונלי והוא נובע מתקווה להשיג באמצעותו הישגים, אין דבר שיגדע את התקווה יותר מזה, וממילא שימגר את הטרור, ובעיקר – יטפל במוטיבציות שמניעות אותו. חברים, זאת עובדה מוגמרת. נקודה.
מכיוון שאנחנו כבר אחרי פיזור הכנסת בקריאה טרומית, אני גם לא חושב שיש לכם מה להפסיד. תצביעו בעד, תצביעו פעם אחת סוף-סוף עם המצפון והמצפן, אם עוד נשאר לכם כזה – אני כבר לא בטוח אחרי השנה הזאת, אבל אם עוד נשאר איזה קצת ריח של מצפון, של ערכים, של ציונות, של מה שאתם חושבים שהוא אמיתי ונכון למדינת ישראל ולתהליך התחייה הלאומי שלנו, אנחנו יכולים להעביר עכשיו את החוק הזה. יכול להיות שזה יהיה רק דקלרטיבי, כי הכנסת מתפזרת, אבל גם לדקלרטיביות יש משמעות גדולה מאוד. והציבור – אם יהיו כאלה שירוצו ויצעקו שהם ימנים גדולים אבל יש להם בעיה עם ביבי, הציבור יראה מי ימני באמת ומי פייק ימין שמכר את דרכו ואת ערכיו בגלל כל מיני חשבונות אישיים. תודה.
גברתי, ואני מרשה לעצמי אפילו לומר חברתי, השרה, שרת החינוך. אני מבין שקשה לכם קצת בימים האלה עם האינטליגנציה של הציבור, מכיוון שהיא ממקמת אתכם אי שם מתחת לאחוז החסימה, אז זה קצת לא כל כך נעים.
קודם כול, אני חושב שהאופוזיציה הוכיחה כאן גם במהלך של התקנות שהיא מבינה מה טוב ונכון למדינת ישראל, ועובדה היא שזה הפיל את הממשלה הנוראה והאיומה שהקמתם עם השמאל הקיצוני ועם תומכי הטרור בגלל אותם השיקולים האישיים שאת, באיזו פסיכולוגיה של השלכה, מנסה להשליך על מישהו אחר.
נכון, התעקשנו על זה, והמציאות מלמדת שהפלנו את הממשלה הרעה ביותר למדינת ישראל והרעה ביותר להתיישבות ביהודה ושומרון. ברוך השם, חברינו המתיישבים מבינים את זה, וגיבו אותנו בהחלטה במאה אחוז, והינה הממשלה הרעה הזאת נפלה ותוחלף, בעזרת השם, מהר מאוד, בזכות האינטליגנציה הציבורית הטובה מאוד – –
– – בממשלה יהודית, ציונית ולאומית, בעזרת השם. מי שנראה לי כרגע הולכת להצביע יחד עם המשותפת נגד ההצעה הזאת זו גברתי, זה לא אני.
אני באמת לתומי חשבתי שאפשר לנסות לנהל דיון לגופו של עניין. הרי גם בחוק האזרחות הפלנו את החוק לראשונה כיוון שסברנו שהוא חוק רע, והתעקשנו על הצעה משופרת יותר. כי מה לעשות? כשקואליציה שנשענת על תומכי טרור ואין לה רוב להעביר חקיקה ציונית רוצה את זה, אז היא משלמת לאופוזיציה ומביאה הישגים יותר טובים לטובת מדינת ישראל.
בחוק האזרחות טענו שאנחנו חסרי אחריות והוכחנו שאנחנו מבינים עניין, והצלחנו להביא חוק הרבה יותר טוב, ואגב – להפיל את האבן הראשונה בחומת הקואליציה. חברת הכנסת זועבי אמרה שאז אצלה העסק התחיל להזדעזע, בחוק האזרחות. אז ברוך השם הזרעים, חברי שמחה רוטמן, נזרעו אז, והמהלך מושלם עכשיו. הינה, העובדה היא שהממשלה הזאת סיימה את דרכה והולכים לבחירות.
אני עדיין חושב שיש לכם הזדמנות קצת לתקן במשהו את החרפה שהמטתם, בעיקר על עצמכם. אגב, אני אומר לך, יפעת, עוד דבר שבעיניי הוא יותר חשוב מזה: אתם עכשיו הולכים לבחירות. הרי באף סקר ובאף תרחיש אין לכם יכולת לקיים שתי הבטחות סותרות – לא לשבת עם נתניהו ולא לשבת עם המשותפת. אחרי הבחירות, או שלנו, בעזרת השם, יהיו למעלה מ-61 מנדטים ואנחנו נוביל את מדינת ישראל, או שנחזור למצב הקיים, ואז אתם תהיו על קרני הדילמה: או לשבת עם ביבי או לשבת עם המשותפת, כי אין 61 בשום תרחיש היום בלי המשותפת.
אז אתם הולכים עכשיו לשקר במערכת הבחירות, מה שלא יהיה, כי אתם הרי תרוצו באולפנים – כמו בנט אז – ותתחייבו לא לשבת עם המשותפת ולא לשבת עם ביבי. או שתשקרו כל מערכת הבחירות ובסוף תשבו עם ביבי, או שתשקרו בכל מערכת הבחירות ובסוף תשבו עם המשותפת, אז אני לא כל כך מבין בשביל מה לגרור את המדינה לבחירות.
שבו עכשיו עם המשותפת, אין שום בעיה. אז אני רק מתנחם בזה שאולי לא תצטרכו להפר את הבטחת הבחירות, מכיוון שלהערכתי רוב הסיכויים שלא תהיו כאן ולא תקבלו את ההזדמנות להפר את אחת ההבטחות הללו. תודה.
1,631 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.