תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבר הכנסת אמסלם הציע לקבוע שלושה דברים: 1. שלא ייבחר לבית המשפט העליון מי שכיהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה;
2. לשנות את כשירות שופטי בית המשפט המחוזי כך שימונו מקרב שופטי בית המשפט השלום בלבד. אגב, הדבר הזה לא יאפשר גם למנות סנגורים ולא יאפשר למנות עורכי דין פרטיים. אני בטוח שבבתי המשפט השלום תהיה שמחה גדולה, שרק הם כשירים להתקדם לבית המשפט המחוזי. אני חייב להגיד לך, זה דבר חשוב בצורה בלתי רגילה שעורכי דין, בין מהסקטור הפרטי ובין מהסקטור הציבורי – ונבחרו הרבה בשתי הוועדות האחרונות, מעולים שבמעולים – ולא רק מקרב שופטי בית המשפט השלום – – –
3. שלא יתמנה לשופט או לרשם בית משפט שלום מי שכיהן בתפקיד עורך דין בפרקליטות המדינה או בתביעה המשטרתית בכלל במשך חמש שנים מיום סיום כהונתו. אגב, זה כלל צינון שאין כמותו בפסיקה, אבל הוא גם מאיין את האפשרות המעשית להיבחר, מכיוון שאדם שעושה מסלול כתובע וצריך חמש שנים להתנתק ממנו, כבר ילך לסקטור הפרטי, הוא כבר לשיפוט לא ילך, ויש הרבה מאוד אנשים, תובעים, שהם ברמה טובה, והם יכולים להיות שופטים.
לגבי הסעיף הראשון שבהצעת החוק, סעיף 2א לחוק בתי המשפט קובע שלא יתמנה לשופט בית המשפט העליון מי שכיהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה אלא אם כן עברה תקופה של 18 חודשים מיום סיום כהונתו, אז בסך הכול יש כלל צינון שנותן מענה, לדעתי טוב – זה בין תקופות הצינון היותר-ארוכות שיש בשירות הציבורי. אבל לומר שיועץ משפטי לממשלה או פרקליט מדינה לעולם לא יוכלו להתמנות, לפי דעתי זו שגיאה. לפי דעתי קשה להכחיש, למשל, שהנשיא בדימוס מאיר שמגר, זיכרונו לברכה, היה מגדולי השופטים במדינת ישראל. לפי השיטה האוחזת בהצעת החוק, הוא לא יכול היה להיבחר.
הרבה מאוד משופטי בית המשפט העליון – זה לא אומר שכל אחד שכיהן כפרקליט מדינה או כיועץ משפטי לממשלה מתאים שהוא יהיה, אבל היו בהחלט שופטים, מגדולי השופטים בבית המשפט העליון, שהגיעו. אז לבוא ולהגיד, במקום כלל צינון – שקיים היום, שחוקק על ידי הכנסת בשנת 2004, דרך אגב – במקום זה איסור מוחלט? לפי דעתי זה שגוי. אני מזכיר: בדרך כלל יש בחוק שירות הציבור הגבלות לאחר פרישה ותקופת הגבלה של שנה, וכאן הכלל הוא יותר ארוך מתקופת ההגבלה הרגילה, אבל מניעה מוחלטת היא פשוט דבר לא נכון.
בסופו של דבר, אם הצעת החוק הזאת תתקבל, יהיו לנו בתי משפט עם פחות – אנחנו מייצרים כמה חסימות: אנחנו מייצרים חסימות מקרב התביעה; החסימה השנייה, לעניין קידום רק מבית משפט שלום לבית משפט מחוזי, יוצרת גם חסימה מקרב עורכי הדין הפרטיים, סנגורים, עורכי דין פרטיים שעוסקים במשפט אזרחי, שעוסקים במשפט מינהלי. אז בסופו של דבר, מי ייבחר לבתי המשפט? לא הטובים, לא הסנגורים, לא מי שהיה בתביעה לסוגיה, לא מי שבא מהשוק הפרטי. אני חושב שזאת הצעה מאוד לא טובה וגם מאוד לא מאוזנת.
אני גם לא מכיר דוגמה לתקופת צינון נצחית, זאת אומרת איסור מוחלט על אדם שהיה בתפקיד מסוים להיבחר. היו מקרים בהיסטוריה שבהם באה הכנסת והגבילה, למשל נושא האלופים בדימוס, הרמטכ"לים לתקופת צינון של שלוש שנים, ראשי מערכות הביטחון, אבל לבוא ולהגיד שאדם, ההגבלה שלו היא לנצח, זה לא נכון.
אני אתן כמה דוגמאות לעורכי דין פרטיים מעולים, מעולים, שנבחרו לבתי המשפט שלנו – אגב, גם בתמיכת נציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים, במהלך השנה האחרונה: עו"ד דרור ארד-איילון, יעל מושקוביץ, קובי שרביט, מיכל רוזן-עוזר – כל אלה עורכי דין פרטיים שמונו היישר לבתי המשפט המחוזיים. לפי הצעת החוק, הם לא יכולים להיבחר. גם עו"ד יחיאל כשר, שנבחר והתחיל לשרת בבית המשפט העליון לפני כמה שבועות, היה עורך דין פרטי כל חייו, הוא לא היה שופט. היה מגדולי הליטיגטורים במדינת ישראל, אבל הוא הגיע לבית המשפט העליון על פי כישוריו. כל אדם שרוצה בטובת מערכת המשפט רוצה שיהיה גיוון ויהיו אנשים מרקעים שונים. ודאי אדם שבא מהסקטור הפרטי מגיע ממקום שונה, עם כיווני חשיבה שונים, עם ניסיון אחר.
על כן, מכל הטעמים שציינתי, הממשלה מתנגדת להצעת החוק.
אני מבקש שההצבעה על הצעת החוק תהיה שמית.
רגע. הצעת החוק של פסלות ראיה, שנגע בה חבר הכנסת דודי אמסלם – הצעת החוק הזאת אושרה לקריאה שנייה ושלישית. אגב, זו מההצעות הבודדות שהיה עליהן קונסנזוס במליאה. אגב, רק לפני כמה ימים דיברתי עליה עם יושב-ראש סיעת הליכוד חבר הכנסת יריב לוין כדי להביא אותה בהסכמה, במסגרת ניקוי השולחן.
לא נכון, היא בדיוק על פי המתווה. חבר הכנסת אמסלם, תמיד יש שינויים. תאמין לי שאני מכיר. הלכתי, הייתי בוועדת ארבל, היה שם דעת רוב, דעת מיעוט. דווקא מי שכפופים לי – גם היועץ המשפטי לממשלה וגם פרקליט המדינה – רצו נוסח שהיה כדעת המיעוט. אני עמדתי על הנוסח שלפי דעתי הוא נכון. בסופו של דבר היו שינויים מסוימים גם בוועדת החוקה, חוק ומשפט. לא רק שלא ירדתי מזה – אני חושב שחשוב מאוד שהצעת החוק הזאת תעבור, ואני גם מעריך שהיא תעבור בקונסנזוס לפני פיזור הכנסת.
773 מילים של גדעון סער. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.