אז זה באמת מסוג החוקים, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שכשלוחצים על הכפתור אז יש גאווה. ינון אופוזיציה, אני קואליציה, אבל אנחנו יושבים שנה ו- ביחד, ואני רואה את העבודה, אני רואה את החומרים, אני רואה את ההכנות, אני רואה את כתב היד שלו על כל מסמך שיש לו על השולחן, את הערימות שהוא מגיע איתן, את היועצים שעומדים מאחוריו בכל דבר. אני לא סופרת את התייעצויות הסיעה שאתה עושה רק סתם כדי לבזבז לי את הזמן, אני מדברת על הבאמת. עבודה רצינית, זאת אומרת – – –
לא, אין לי כוונה ללמוד.
כל אחד באמונתו יחיה, למדנו גם את זה. אני עליתי כדי להגיד לך, ינון, שהרבה דברים לימדת אותי כאן בוועדת הכספים. הרבה אנחנו מתלחשים, ימינה ושמאלה, ועזרה, וזה היופי – זה היופי שאולי לא כל החברה הישראלית, לא כל האזרחים והאזרחיות רואים, שאנחנו יודעים לעבוד ביחד.
אני זוכרת את האירוע שנמשכנו בדיונים של התקציב לתוך הלילה ועוד ועוד ועוד, יום אחרי יום אחרי יום. באחד הימים הייתה התייעצות והתייעצות, ועוד רשימה, ועוד הסתייגויות, ואז אמרתי לו: באמת, על הרשימה הזאת אתה משגע אותי, אתה יודע שבזמן הזה יכולתי ללכת לנכד שלי לחבק אותו? ואז ינון זז הצידה, חזר אליי, הוא וקרעי, והם ישבו על השולחן בוועדת הכספים ואמרו: כבוד היושב-ראש – פנו אל קושניר – אנחנו מושכים את כל ההסתייגויות אם נירה עכשיו עוזבת ונוסעת לנכד שלה. אמיתי, קרה. הגעתי הביתה, אפילו הספקתי לקלח אותו. אני חושבת שאחד המשפטים הראשונים שהוא אמר – שלחתי לינון: תודה, ינון, תודה, שלמה. הוא אמר גם – לימדתי אותו להגיד: אתה חייב לי, קושניר. אז זה היופי וזה הלב שיש לכולנו פה.
והחוק הזה הוא חלק מהלב של ינון. אני ראיתי את הלהט ואת הרצון ואת המחקרים שהוא הביא. ינון, זה לא רק לאוכלוסייה החלשה, זה לכל מי שטרוד. גם מעמד הביניים היום טרוד ביומו ובמצב שלו, גרים בכל מיני מקומות ולא לכולם יש את הזמן רגע לנשום. ולא חונכנו ככה, לא חונכנו; בכישורי החיים לא מלמדים אותנו איך פותחים חשבון בנק, איך מנהלים הוצאות קבועות והוצאות משתנות, איך לוקחים משכנתה. אנחנו רואים מה קורה – אנשים עם חובות. ואתה עצרת לרגע, והחוקים – החוק שאתה מעביר – אלה חוקים שלא פותחים מהדורות, לא יצטטו אותם עכשיו בכל המקומות, אבל החוק הזה עשה טוב לכל כך הרבה אנשים, לא משנה איזה צבע, איזה מגזר ואיפה הם גרים בארץ. תודה.
377 מילים של נירה שפק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.