קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כן, אנחנו כמובן שמחים שהממשלה הזו הולכת הביתה, אבל לפני שהיא הולכת ניתן לה כמה תזכורות כואבות. אני רוצה לקרוא את מאמרו של ידידי, והוא גם ידידו של היושב-ראש, מר בנימין ברבר מארצות הברית, במדור "מגלה את אמריקה" בעיתון "בקהילה": הפרק האחרון של הממשלה – הכה בחרדים, רצה את הערבים. שני אירועים שהתרחשו השבוע בזירה הפוליטית בישראל צדו את עיניי. כל אחד מהם העניק תמונת מצב מפוכחת עד כאב למצב המדויק שבו נמצאת הממשלה, שנאבקת על קיומה ובעצם כבר יודעת אל נכון כי כבר פסו וגם כלו כל הקומבינות שבאמצעותן תוכל הממשלה לשרוד עוד יום ועוד יום ועוד יום. ראשונה היא החשיפה המטלטלת על החלטה שרירותית, שלא לומר מרושעת, למנוע ממאורסים בציבור החרדי להירשם בהגרלה של מחיר למשתכן. בצעדים הקודמים שקיבל ליברמן הייתה עוד עטיפה כלשהי של נימוק מקצועי למראית עין. המחירים המוגזמים של מוצרי החד-פעמי התעטפו בכסות של שיקולים ירוקים ודאגה לעתיד האקולוגי בישראל, למרות שבדרך לשם יש הרבה דברים יותר טריוויאליים שניתן לשפר מבלי לפגוע באותן משפחות ברוכות ילדים; המחירים הבלתי-פרופורציונליים של השתייה המתוקה היו שרויים עמוק בתחפושת של דאגה לעולם הבריאות של המבוגרים ושל הצעירים, אפילו שיש הרבה דברים שהם הרבה יותר חשובים, שבעתיים, שבהם יהיה אפשר להתחיל את ההטמעה הזו בלי לפגוע במוצר הזה, שבאמת במשפחות רבות משתמשים בו. כך גם הזינוק הדרמטי של מחירי הדלק הסתתר עמוק מאחורי מלל ארוך של מצב הנפט העולמי, כאילו שישראל לא מחוזרת על ידי אירופה בסחר שלה. בכל הדברים האלה אפשר לומר שמצאו איזושהי עטיפה, אבל בנושא הזה של לבוא ולעצור את זה שהמאורסים במגזר החרדי, או במגזר היהודי, לא יוכלו להשתמש, ולבוא לתת דווקא למגזר אחר, למגזר הערבי – איך הוא מסכם את זה: לא זו בלבד שאין לך רשעות גדולה מזו, אלא שבכך מבטאים הממשלה והנאחזים מטעמה בקרנות השלטון הבהרה ברורה: בחרדים נכה ככל יכולתנו, בכל דרך, בכל צורה, ואילו הערבים, שערה מראשם לא תיפול.
זוהי הממשלה. אנחנו שמחים מאוד מאוד שאתמול שמענו את שירת הברבור, את בנט ואת כל האנשים שסביבו, איך שהם מייללים. אבל זמנכם תם. אמרתי פעם: תתחיל לארוז. היום אני אומר לכם: תתחילו להעמיס – כולל שר התקשורת. תודה בה.
341 מילים של משה אבוטבול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.