קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, אנחנו שומעים שהכנסת עומדת אולי להתפזר, ובכל זאת: ביום חמישי נודע לנו שתיאטרון באר שבע ביטל הצגה – "אינסטינקט בסיסי", אגב, הצגה מאוד מאוד מומלצת, צפיתי בה לפני שנה – בגלל שהיא מבוססת על עדויות של שוברים שתיקה. כן, זה לא עדויות, זה "מבוססת על עדויות", בגלל זה היא לא יכולה להיות הצגה. אני הייתי רוצה לשאול איפה שר התרבות, שאני כל כך מכבד, אם יש לו מה להגיד בנושא, אבל כיוון שאי-אפשר לקרוא את זה בתיאטרון באר שבע, אז אני אקרא קטע קטן כאן, כפי ששלחה לי אחת השחקניות, יעל טל. "חלמתי חלום: שם יחידה – נח"ל. מיקום – חברון. בתור מש"קית ישנתי אצל אחת הפלוגות שישבה במתקנים בחברון. בגלל שלא היה מקום לבנות, הייתי ישנה בחדר עם הבנים. אני זוכרת שבאיזה לילה אחד, ב-04:00, מגיע אחד המפקדים במחלקה, הוא היה סמל אני חושבת, ומתיישב לי ככה על המיטה, מעיר אותי. אני קופצת ככה, הוא מתיישב, כולו עם האפוד הקרמי, עם קסדה, עם נשק, ירד הרגע מהשמירה, ואני אומרת לו: קרה משהו? והוא יושב ככה, עם מבט קצת מזוגג בעיניים ואומר לי: חלמתי חלום. אני אומרת לו: איזה חלום חלמת? חלמתי שיהודים מביאים לי מכות וערבים מביאים לי מכות ואני עומד באמצע ואין לי מה לעשות. ואז שאלתי אותו: זה לא היה חלום, אה? ירדת עכשיו משמירה וקרה משהו. ואז הוא אמר: כן. הייתי צריכה ממש – החייל היה המום. הם בדיוק פינו מתנחלים שנכנסו לחנויות של פלסטינים בחברון. הפלסטינים באו להגן על החנות שלהם, המתנחלים ניסו להיכנס אליה בכוח. החיילים היו שם בתווך, חטפו מכות גם מהם וגם מהם. החייל פשוט היה מזועזע. אני הייתי צריכה ממש לעזור לו להוריד את הקסדה, להוריד את האפוד, ללכת לישון, לשכוח מזה. הוא חזר המום מהסיטואציה הזאת. זה אחד הדברים שנחקקו לי ככה טוב".
עדות כל כך קשה שקשה להעלות אותה בתיאטרון בבאר שבע. אז לא ניתן להסתיר את הכיבוש, והינה, אני מקריא את העדות הזאת כאן בכנסת. די לכיבוש. תודה, אדוני.
318 מילים של מוסי רז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.