קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, האמת, תכננתי לעלות לדוכן ולענות לחבר הכנסת גלנט, שעמד פה. מצד אחד הוא הטיף מוסר לנו כנציגי האוכלוסייה הערבית, מה אנחנו צריכים לעשות, ומצד שני איים עלינו, כהרגלו בתקופה האחרונה. הוא משתמש הרבה באיומים נגדנו כחברי כנסת ערבים אבל גם נגד הציבור שלנו, עד כדי כך שהוא בגלוי וברמיזות מדבר על נכבה שנייה. אז קודם כול, סוף-סוף גלנט מכיר בזה שהתקיימה נכבה ומכיר שפשעים רבים התחוללו נגדנו. והוא מאיים לחזור על זה. זה כבר לא הזוי, כי מאדם כמוהו אני מצפה לדברים כאלה, ואני יודעת שהוא כבר השתתף בחלק לא קטן מהפשעים נגד העם הפלסטיני.
אבל האמת, ההודעה הדרמטית שיצאה עכשיו על הכרזה על כישלון הניסוי הזה של ממשלה היברידית, של ממשלה שאוספת בתוכה אוסף של דעות ושל אידיאולוגיות וגם של מפלגות שאף אחד לא מכיר מה האידיאולוגיה העיקרית שלהן – כנראה הדבק הזה מתפורר, "רק לא ביבי". אני רוצה להגיד דבר אחד. זה נכון שהממשלה – הפחד שלי הוא שמתחילים לדבר על זה שזה נכשל, השותפות היהודית-ערבית נכשלה. אז הינה, אני מזכירה לכם כדוגמה הרבה שותפויות – אני אתן דוגמה מעולם שאני מכירה טוב מאוד, עולם של אלימות נגד נשים: בן זוג שחובט באשתו בוקר וערב ורוצה ממנה ציות מלא לכל מה שהוא מבקש ממנה, דורך עליה ומבקש שהיא תפגין כלפי חוץ הנאה מהדריכה הזו, ומדי פעם מביא לה איזה צמיד כדי שהיא תרגיש טוב במערכת הקשר הזאת – זה מה שקורה בממשלה הזאת. הימין, פעם אחרי פעם, מוכיח שהוא בדורסנות מביא את האג'נדה שלו בממשלה הזו, ומי שהוגדרו או כמפלגה ערבית או כמפלגת שמאל הצטרכו להרים יד ולהצביע עם תוכניות ימניות, תוכניות התנחלותיות, תוכניות מיליטריסטיות, כי הובטח להם איזה צמיד או עגיל כמתנה בסוף. ואתם יודעים מה? אפילו את הצמיד והעגיל לא קיבלו. אז אני חושבת שמי שרוצה לדבר על שותפות יהודית-ערבית שנכשלה, שיירגע. לא הייתה פה שותפות. היה שלטון של סוס ורוכבו – –
– – ואף פעם לא תהיה שותפות בין הסוס לרוכבו. מה שצריך זה שותפות אמיצה על אג'נדה ברורה, ולא על לקנות את הרצון של השותפים בתוך המסגרת ולדרוך עליהם.
331 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.