קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני סגן השר, האמת היא שאני כבר לא מופתע. איך עומד פה אדם, מפקד טייסת, גדל בבית הגידול שגם אני גדלתי בו, ואומר: אני רוצה את החוק הזה. אם זה לא היה בציניות, הייתי מאמין. יש לך הזדמנות: אם אתה רוצה את החוק הזה, אתה יכול להצביע בעד.
אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר. אני רוצה להמשיך את מה שאמרתי קודם על התחתיות של הממשלה, שחבריה, חברי הקואליציה שבה – התחלתי עם שר האוצר, שדיבר על לזרוק במריצות את החרדים למזבלה, ואתמול חבר הכנסת קושניר שאל אותנו, את אנשי האופוזיציה: עד לאיזו תחתית עוד תרדו?
אדוני היושב-ראש, זה חברי מפלגתך, חברי סיעתך. ואני אומר: אני, לתחתית כזאת, כפי שהגיע שר האוצר באמירה האומללה, הבוטה שלו, שהוא התכוון לזרוק את הציבור החרדי עם מריצות למזבלה – אני אגיד לך, באמת באופן אישי, בתור בן אדם, אי-אפשר להגיע. רק מי שהוא לא בן אדם יכול להגיע לתחתית שכזאת. באמת. זו התחתית של התחתית של התחתית. אנחנו, אנשי האופוזיציה, לעולם לא יכולים להגיע לתחתית שכזו.
ובחודשים האחרונים היה פה גם סגן השרה, שמתמחה באמירות שכאלה – אמירות שהייתי קורא להן התחתית של התחתית של הביבים. אמירות שמופנות כלפי אנשים יקרים. הוא הגדיר את מתיישבי חומש כתתי-אדם. קרא לתיכוניסט בן 17: אתה סכנה לביטחון ישראל. אתה מבין? מה עשה התיכוניסט הזה? הביע את דעתו שחבלי מולדת של יהודה ושומרון הם חשובים למדינת ישראל מבחינה אסטרטגית-ביטחונית. ואמירה אחרונה של אתמול, שהוא קרא לראש הממשלה לשעבר נתניהו ולמחנה היהודי-לאומי כולו מחלה ממארת. לתחתית שכזאת אנחנו לא נגיע. אני מבין, אדוני, שיש הסכמה לדחות את ההצבעה. אז אתה מודיע על זה?
265 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.