קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת פינדרוס, חבר הכנסת אשר, חבר הכנסת מקלב ואני הגשנו הצעת חוק דומה לחוק של חבר כנסת אבי מעוז. והאמת היא שאחד הדברים הלא-מובנים לי הוא למה הממשלה מתנגדת לחוק הזה. המציאות הייתה שבאים שני אנשים ואומרים: יש איזה סכסוך ממוני בינינו, אנחנו רוצים לדון בבית דין רבני, למשל, ואנחנו מסכימים, אנחנו חותמים על זה, אנחנו רוצים שזה יידון שם, כבורר, כבוררות. תמיד זה היה. היו יכולים לבוא לבית הדין הרבני ולבקש את זה, וכך היה, כך זה קרה. פסק בג"ץ בעקבות עתירה שהוגשה בעניין הזה. הוא אמר שאם רוצים לעשות את זה אצל דיינים, שנבחרו על פי חוק, דיינים שהם בית הדין הרבני, צריך שהכנסת תאמר את דברה. ולכן הסיפור הזה של מה שהיה תמיד, שאפשר לעשות את זה, צריך להיעשות בחוק, ולכן אנחנו הגשנו את הצעת החוק.
אנחנו בהצעת החוק הזאת מציעים את זה על כל בית דין דתי. כתוב במפורש גם על בית דין שרעי וגם על בית דין דרוזי – שני דרוזים, יש ביניהם סכסוך ממוני, והם רוצים שזה יידון בבית דין דתי של הדרוזים, או שני מוסלמים שרוצים לדון בבית דין שרעי, בהסכמה, או שני יהודים שרוצים שהדיון ביניהם יהיה על פי דין תורה בבית דין רבני עם כל הכללים של בית דין רבני, עם כל הכללים החוקיים בעניין הזה, וזה רק בהסכמה ברורה, חתימה של שני הצדדים. עכשיו, אני, אני לא יודע עד היום – – –
רק אם אפשר שזה לא יהיה על חשבוני.
האמת היא שאני לא כל כך הבנתי מה פירוש המילה "ליברלי"; מה זה אדם ליברלי או חבר כנסת ליברלי או כזה שהוא דמוקרטי, והוא רוצה לפעול לטובת הציבור? אנחנו שני אנשים, אנחנו מבקשים לדון בסכסוך הממוני בינינו בבית דין.
אנחנו שני אנשים יהודים בבית דין רבני; אנחנו שני מוסלמים רוצים לדון בבית דין שרעי; אנחנו שני דרוזים רוצים לדון בבית דין דרוזי – למה לא לאפשר לנו?
מה קרה שפתאום המציאות הזאת, שאדם ליברלי, אדם דמוקרטי, יכול לקיים את הנושא הזה, לקיים את זה – אנחנו שנינו יחד רוצים את זה, למה להתנגד לעניין? גם למוסלמים, גם לדרוזים וגם לנו, למה?
אני, אדוני היושב-ראש, לא הבנתי מה בדיוק העניין, למה רוצים לכפות עליי, אם אני רוצה, בסכסוך בין שני אנשים – – –
מאה אחוז, בסדר. אני לא מרגיש מותקף, אבל אני לא מבין למה אני לא יכול להסביר הצעת חוק פשוטה.
בסדר, לא משנה, אני לא כל כך מבין את העניין הזה. אדוני היושב-ראש, האמת היא שאני הייתי בכולל, למדתי בישיבה, אני באתי לפה – יש מושגים חדשים שלמדתי פה. למשל אדם ליברלי, לא ידעתי כל כך מה זה. עכשיו אני שואל את עצמי: מה זה אדם ליברלי? אדם הוא ליברלי רק אם הוא גורם לי לא לחיות כמו שאני רוצה? הרי אני מסכים – – –
אני מבקש, תאפשר לי. אני וחברי, יש סכסוך בינינו, שנינו רוצים לקבל פסק דין במקום מוסמך, בבית דין רבני. אנחנו מבקשים שהם יפסקו בסכסוך הזה. אין לזה קשר לשום דבר אחר. אותו דבר בכל בית דין דתי, כפי שפירטתי. למה אדם ליברלי דמוקרטי מתנגד לזה? מה עשיתי לו? למה אני צריך לחכות עד שיעלה רצון בפני הכנסת ויאפשרו לי את הדבר הזה? למה? אני יכול ללכת לבית דין רבני, שהוא איננו בית דין של הרבנות הראשית, איננו בית דין על פי חוק. אני יכול ללכת לשם. אני יכול – אבל ללכת לבית דין רבני אני לא יכול? אני רוצה משהו שיש לו עמידה חוקית, שהדיינים נבחרים כחוק, שבית הדין פועל כחוק.
אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מקווה שבסופו של דבר חברי הכנסת יתמכו בזה, חברי הכנסת מכל הדתות – גם היהודים, גם המוסלמים, גם הדרוזים – לאפשר לכל מי שרוצה בכל מקום לדון על פי הדין של אותה דת, של אותה עדה שקשורים אליה. אותו דבר בבית דין רבני, אותו דבר בבית דין שרעי, אותו דבר בבית דין דרוזי. אני מניח שאחרי שאני אראה את תוצאות ההצבעה, אני אלמד מה זה אדם ליברלי, שלא מאפשר לי לעשות את זה. תודה רבה.
638 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.