הצעת חוק העונשין (תיקון – פשיעה לאומנית כפשע שנאה), התשפ"ב–2022

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מתכבדת להשיב להצעת חוק העונשין (תיקון – פשיעה לאומנית כפשע שנאה), התשפ"ב–2022, של חבר הכנסת יואב גלנט, בשמו של שר המשפטים גדעון סער. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –

שומעים?

לא, פשוט הוער לי שלא שומעים, אז אני מנסה לכוון. שומעים? בסדר?

בהצעת החוק מוצע לתקן את סעיף 144ו(א) לחוק העונשין, הקובע נסיבה מחמירה של כפל העונש ביחס לעבירות שנעברו ממניע של גזענות או עוינות כלפי הציבור מחמת השתייכות לקבוצות דת, מוצא עדתי, נטייה מינית או היותם עובדים זרים, בשני אופנים: ראשית, לקבוע כי הנסיבה המחמירה תחול גם על מי שבוחר את קורבן העבירה ממניע של גזענות; שנית, להוסיף לנסיבה המחמירה מניע של עוינות כלפי ציבור מחמת לאום.

חברי הכנסת, יש כאן חבר כנסת שמבקש להאזין לתשובה. כיוונתי את המיקרופון לזווית האופטימלית, ועדיין הוא לא מצליח לשמוע בגלל הרעש. בבקשה.

תודה. אז כאמור, הצעת החוק מציעה לקבוע נסיבה מחמירה של כפל עונש ביחס לעבירות שנעברו ממניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור מחמת השתייכות לקבוצות דת, מוצא עדתי, נטייה מינית או היותם עובדים זרים, בשני אופנים: ראשית, לקבוע כי הנסיבה המחמירה תחול גם על מי שבוחר את קורבן העבירה ממניע של גזענות; שנית, להוסיף לנסיבה המחמירה מניע של עוינות כלפי ציבור מחמת לאום. ההצעה במתכונתה הזו מעוררת כמה קשיים. בהתייחס להוספת המונח לאום לסעיף 144ו, ההצעה מיותרת ואף עשויה להזיק, ובכל הנוגע לקביעת נסיבה מחמירה על בחירת הקורבן, מדובר בנסיבה מחמירה בלתי ברורה, שאינה עולה בקנה אחד עם היסודות הנפשיים הקבועים בעבירות פליליות. ונסביר: מטרתה המוצהרת של הצעת החוק היא להתמודד עם פשיעה המכוונת כלפי ציבור ספציפי של קורבנות עבירה שנבחר על פי השתייכותו הלאומית. ככל שמדובר בביצוע עבירה ממניע של גזענות, על רקע השתייכותו של הקורבן למוצא לאומי אתני מסוים – למשל היותו ערבי או יהודי – הנסיבה המחמירה קבועה בסעיף 144ו לחוק העונשין, והיא מתקיימת ורלוונטית. ועל כן, חבר הכנסת גלנט – – –

בסדר, אני ממשיכה, אבל עלה חבר כנסת, הציע הצעת חוק ואפילו אינו מעוניין להאזין לתשובה. נפלא הדבר בעיניי, אבל לשאר חברי הכנסת אני אומר שהחוק הקיים היום, חוק העונשין, הוא חוק כראוי למדינה דמוקרטית – למעשה לא היינו יכולים להעלות על דעתנו אופציה אחרת. הוא אכן מתייחס למניעים של גזענות, למניעים של השתייכות לאומית, דתית, אחרת, באופן שוויוני לכל בני ובנות כל הדתות, לבני ובנות כל הלאומים, לבני ובנות כל קבוצות ההתייחסות, שמוגנים מפני גזענות ואפליה.

ועל כן, כבר היום נסיבה מחמירה שקבועה בסעיף 144ו – שמבקש לקיים נסיבה מחמירה בביצוע עבירה ממניע של גזענות על רקע השתייכותו למוצא לאומי או אתני מסוים, היותו ערבי או יהודי – קיימת בחוק והיא רלוונטית. הסיבה לכך היא שסעיף 144א לחוק העונשין כולל כבר היום תחת המונח "גזענות" השתייכות למוצא לאומי אתני. ולכן ביצוע עבירה מתוך מניע של גזענות בשל השתייכות למוצא לאומי אתני נכללת כבר היום כנסיבה מחמירה.

הוספת המונח "לאום" לסעיף 144ו עשויה להעלות חשש ליצירת הסדר שלילי ביחס לפרשנות המונח "לאומי אתני", שקיים היום בסעיף 144א, בסעיף ההגדרות, ובכך לצמצם את עבירות ההסתה לגזענות. כך שלמעשה, חבר הכנסת גלנט, אם הצעתך תתקבל, ההגדרה לביצוע עבירה מתוך מניעה של גזענות עשויה דווקא להצטמצם ולא להתרחב, דווקא בעת שאנחנו עדים לעבירות שנוסף אליהן מניע גזעני, ואנחנו עדים לעלייה בשיח הגזעני במדינת ישראל. דווקא מול מציאות כזו אתה מבקש לצמצם את ההגדרה הזו, ובכך לפגוע במאבק החשוב בגזענות.

בנוסף, הוספת הרכיב של בחירת קורבן עבירה לסעיף 144ו לחוק מעלה קשיים נוספים, שכן ביצוע עבירות כלפי קורבנות מתוך מניע של גזענות הוא כבר היום נסיבה מחמירה אשר מביאה להכפלת העונש. התוספת האמורה עשויה לסבך את הוכחת יסודות העבירה ולהשיג תוצאה הפוכה מזו שהמציע מבקש להשיג.

אם כן, חברות וחברים, מתשובת משרד המשפטים עולה שככל הנראה חבר הכנסת גלנט שרבט איזושהי הצעת חוק, מבלי לבדוק את הסעיפים הרלוונטיים בחוק העונשין; מבלי לבדוק את התועלת שלהם; מבלי לבדוק את הנסיבות שבהן מוגשים כתבי אישום – ואולי אף העבירות האלה כבר היום מהוות נסיבות מחמירות. כנראה הוא ראה איזושהי מציאות של אוזלת יד או מציאות גזענית בפני עצמה וחשב שבאמצעות השרבוט הזה – כאילו אם נגיד "פשיעה לאומנית", בכך בא לציון גואל. למעשה מתשובת משרד המשפטים ומבחינה מדוקדקת אני חייבת לומר שוועדת השרים לענייני חקיקה יושבת על המדוכה מדי שבוע ומקבלת חוות דעת של משפטנים ממשרד המשפטים, שמסתכלים על הצעות החוק לא כהצהרות חוק, אלא באמת מסתכלים עליהן לעומקן ובוחנים את סעיפי החוק. ואז הם מגלים ששתי העבירות שמבוקש להוסיף כאן, אחת מהן כבר מתקיימת ולמעשה לא מומלץ לצמצם אותה כדי לא לייצר הסדר שלילי למקרים האחרים. השנייה היא מיותרת מכיוון שהיא רק תזיק, גם היא רק תצמצם את מצב העבירות האלה בדיוק. וזאת, כאמור, דווקא בשעה שהחברה הישראלית סובלת גם מפשיעה, גם מאלימות וגם מעבירה קשה מאוד של הסתה, בין היתר על רקע גזעני, לצערי הרב, הרבה פעמים משורות האופוזיציה – כאן, האופוזיציה שמצד ימין. זאת מציאות שבהחלט אנחנו מחויבים להיאבק בה.

אנחנו מצפים, כפי שאכן קיים בלשון החוק, בחוק העונשין היום, אדוני היושב-ראש – החוק הוא שוויוני לכולם, החוק חל על יהודים וערבים, ועל פשיעה נגד יהודים ונגד ערבים באותה מידה. והינה, מסתבר שכאשר ניגשים להציע הצעת חוק ממניעים לא נכונים, ממניעים כנראה לא טהורים, ממניעים שכנראה נגועים בגזענות בפני עצמם, אז יוצאת האמת לאור, ואז רואים שבעצם לשון החוק כבר עודכנה בצורה מאוד נכונה על ידי המחוקק הישראלי לדורותיו, ואין צורך בשני התיקונים האלה.

אז עומדת ועדת השרים קצת נבוכה וקצת לא יודעת מה לעשות, ואז הרבה פעמים היא מחליטה להתנגד להצעת החוק. הרבה פעמים, כמו במקרה הזה, היא מחליטה לדחות את הצעת החוק, כדי לראות אם אולי בכל זאת אפשר לבוא בדברים עם המציע, אולי טעות בידו, אולי הוא הגיע להצעת החוק הזאת באיזה דרך עקלקלה ולא נכונה. זה מה שנעשה במקרה הזה. אבל ועדת השרים גם אומרת שככל שהמציע יעמוד על רצונו להעלות את ההצעה להצבעה, ועדת השרים, בשם הממשלה, תבקש מהכנסת להתנגד להצעת החוק וכך נעשה. תודה.