עליתי לבד. השתלטתי. השתלטתי, התפרעתי.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום היה יום מיוחד: אני כחבר אופוזיציה, זכיתי לשני ניצחונות קטנים, אבל החוק הזה זה הניצחון האמיתי, זה הניצחון הגדול. כשראיתי את סדר-היום החלטתי שאני הולך הביתה, מספיק. אימא שלי עליה השלום אמרה: מה שיותר מדי לא טוב. לא רציתי לנצח יותר, אבל כשראיתי את סדר-היום וראיתי את החוק, אמרתי: זה הניצחון.
אני הגעתי למשרד הרווחה אחרי – עוד לפני זה, הייתי יו"ר ועדה ובאתי ליאיר הביתה. ישבנו למטה ודיברנו על חוק האוטיזם. אמרתי לו: החוק הזה מחורר, והיו כל מיני בתים וארגונים, והיה משרד האוצר, שלא כל כך רצה לעזור, כי דיברו על 550 מיליון שקל, אז, בחוק האוטיזם.
הוא מדבר אלייך. איזו סיעה זאת שם, איזה סיעה זאת? כבדו, כבדו. ככה זה אצלנו בוועד.
כשהסתכלנו על התקציב, והסתכלנו על התקציב, היו לאוטיזם 180 מיליון ו-400 בתים לחיים – ופה זה אליך עכשיו, מאיר, שאתה באת ויישמת, או פרצת; עשיתי אני סדק קטן בקיר ואתה באת ופוצצת את הקיר – העלינו את זה ל-1,800 יחידות.
המחלה של הממשלות – אני לא רוצה להגיד על ממשלה זאת או ממשלה אחרת, אבל המחלה של הממשלות זה ביישום החוקים. אנחנו צריכים לחוקק חוק שאנחנו יורדים בו לפרטים, כי אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, וצריך לסגור את כל הפרצות ולראות איך אנחנו מבצעים. כי זה מאוד נחמד. זה מאוד נחמד – ואתה לא מבין איך אני מודה לך שקידמת את החוק הזה. אתה בכלל לא מבין. אני אומר לך, אני מרגיש כאילו זכיתי באני לא יודע מה, אני. אני מרגיש ככה, הרבה מעבר לקודם, זה לא בר-השוואה בכלל. לא בר-השוואה.
אנחנו צריכים לראות איך מקדמים את העניין, כי, אתה יודע, יש פה משרד אוצר ויש פה עלויות תקציביות ויש פה ניסיונות לא לנצל את הכסף שאתה מביא בחקיקה – כי יהיו ניסיונות כאלה. אתה הבאת את הכסף, ירקת דם – כי אני יודע מה זה להביא שם כסף – ולא ייתנו לך לממש אותו. ואם לא ייתנו לך לממש אותו – מירב, תסתכלי לפה. אני רואה שאת עושה סלפי וזה, את נראית כמו דוגמנית, מספיק.
צריך לראות איך ביחד – פה, לפחות מבחינתי, אין אופוזיציה, כי אלה הרגעים האמיתיים שבהם אתה בא לעזור לאוכלוסיות המוחלשות, שברוב המקרים אין להן פה. זכינו, זכינו פה שלמרות שאין להן פה, יש פה מספיק אנשים שמוכנים לבוא, לתרום ולעשות, כי זה המתת בסתר, זו התרומה שלנו.
בגלוי, אבל בסתר, כי הם לא יודעים מי נתן להם ואנחנו לא יודעים למי נתנו. וזאת התרומה בדרגה הכי גבוהה, שאני לא יודע למי נתתי, וההוא שקיבל לא יודע ממי הוא קיבל.
ואנחנו עושים את זה פה לשם שמיים, כי אלה האנשים – לפחות אני. וזו אחת הסיבות שאני פה, בכנסת הזאת. אני אומר לך, בשביל זה רציתי להיות רק שר הרווחה ולא רציתי להיות משהו אחר. ואני מודה לך, מודה לך, מאיר, שהמשכת את החקיקה והרחבת אותה. לא נכנסתי לפרטים, אבל אני איכנס, ואם אראה משהו שאני צריך להעיר לך אז אני אעיר באהבה, ואני מקווה שתיישם. ויאיר, גם לך.
עוד דקה, אני לא עולה לפה הרבה.
אני זוכר את הצעת החוק שלך ושל אורלי כשאני הייתי שר הרווחה ואתה היית חבר כנסת באופוזיציה. אמרת לי: תן לי להעביר את החוק הזה, ואני זוכר מה היה פה במליאה. ואמרתי: אני אתן לך להעביר את החוק הזה. אני כל כך שמח שאנחנו מגשימים אותו עכשיו, שאין לך מושג. אז תודה רבה לך, תודה רבה לך על השותף שלך – שותף, שותף לדרך – שעזרת לו לעזור לנו. לנו. אני מקווה שזה במהרה ייושם, ותבדוק ביצוע, כי אם לא יהיה ביצוע אז היה נחמד, העברנו, עשינו – אבל. תודה רבה לכם.
578 מילים של חיים כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.